איך השיר הזה הולך עוד פעם? "נגמר, זה לא חוזר, לא נשאר לי עוד יותר!" שש שנים חלפו להם, ומחזור ס"ב הגיע לסוף השנה האחרונה שלו בבית הספר....

בכל שנה, במועד קבוע, בשמונה ביוני, העולם כולו עוצר לרגע ומפנה את המבט אל המרחבים הכחולים הגדולים ביותר של כדור הארץ. יום האוקיינוסים הבינלאומי הוא הזדמנות מצוינת לחגוג את היופי האינסופי של הים, אבל הוא הרבה מעבר לתירוץ לתמונה יפה באינסטגרם. המועד המיוחד הזה נועד להזכיר לכולנו שהים הוא לא רק תפאורה לחופשת הקיץ הבאה שלנו, אלא מערכת החיים המרכזית שמאפשרת לנו, פשוטו כמשמעו, לחיות ולנשום בכל יום מחדש. עבור רובנו, המפגש עם האוקיינוס או הים קשור בעיקר לחול חם, גלים מרגיעים, שקיעות ר

התביעה המשפטית האחרונה שהגישה מדינת פלורידה נגד חברת OpenAI והמנכ"ל שלה, סם אלטמן, היא אחד האירועים המרתקים והחשובים ביותר שקרו בתקופה האחרונה בעולם הטכנולוגיה. התביעה הזו מעלה שאלה קריטית שמלווה את מהפכת הבינה המלאכותית מהרגע הראשון: האם החברות הגדולות מעדיפות רווחים מהירים על פני השמירה על הבטיחות, הפרטיות והבריאות הנפשית של המשתמשים? מדינת פלורידה טוענת שכן, ובכתב התביעה הרשמי שלה היא מאשימה את OpenAI בכך שהיא נטשה לחלוטין את העקרונות המוסריים שעל פיהם היא הוקמה, והפכה לתא

יש רגעים שמבינים את המשמעות שלהם רק כשהם כמעט נגמרים. שש שנים בבית הספר נשמעות בהתחלה כמו פרק ארוך מאוד, כמעט כמו תקופה שלא תסתיים לעולם. אבל פתאום מגיעים לשבוע האחרון, לטקס הסיום, לתמונות, לברכות, ופתאום מבינים כמה מהר הכול עבר. בשבוע הבא, ב־16.06.2026, אעמוד יחד עם חבריי, שכבת י"ב, בטקס סיום בית הספר. זה יהיה רגע מרגש במיוחד, לא רק כי אנחנו מסיימים תיכון, אלא כי אנחנו נפרדים ממקום שהיה חלק גדול מהחיים שלנו במשך שש שנים שלמות. מקום שבו למדנו, התבגרנו, התמודדנו, הצלחנו, טעינו

כולנו התחלנו את שנת הלימודים שלנו באחד בספטמבר, מלאי התרגשות לשנה שבאה עלינו. כולנו עברנו תהליך משמעותי בשנת הלימודים הזו, ולכל אחד ואחת מאיתנו סיפור אישי שונה. אז בכתבה הזו ארצה לשתף אתכם במסע שלי בשנה האחרונה. אך לפני שאעשה זאת, אני רוצה לקחת את הבמה הזו כהזדמנות להודות למשפחה שלי, שעזרה לי להתמודד עם תקופות המבחנים והלחץ. אני רוצה להודות למורים שלי, ובמיוחד למחנך שלי, מיכאל, שעזרו לי ללמוד ולהחכים לא רק מבחינה לימודית, אלא גם מעבר לכך. וכמובן, להודות גם לחברים שלי, שהפכו א

אני כותב לך, לעצמי הצעיר, ממרחק של שלושים שנה. כשאני עוצם עיניים, אני עדיין מריח את המסדרונות של התיכון ומרגיש את הזיעה של סוף כיתה י"א. אני זוכר היטב את תחושת הבטן המוזרה הזאת, הקלה גדולה שהבגרויות נגמרו, אבל גם פחד משונה מהשנה האחרונה שנשארה, שנת י"ב. אני רואה אותך שם, נער בן 17 עם שיער ארוך וזקנקן, בטוח שאתה כבר יודע הכול על החיים, ואני פשוט רוצה להניח לך יד על הכתף ולהגיד כמה מילים שיעשו לך קצת סדר בלב. הפסוק "עת לחבוק ועת לרחוק" מספר קהלת, פתאום הוא נראה לי הכי נכון לעכש

לאחרונה זכיתי לשחק בטורניר השחמט של תיכון הנדסאים, שאורגן בשיתוף עם מועדון השחמט של הרצליה. החוויה הייתה נהדרת. בתור שחקן שחמט מזה שנים, לא יכולתי שלא ליהנות מההתאגדות המשותפת סביב המשחק הנפלא הזה. למרבה הצער, את אהבתי למשחק השחמט לא זכיתי לחלוק עם אנשים רבים לאורך חיי. החוויה הזו האירה את עיניי למחשבה: איך יכול להיות שלתיכון הנדסאים אין מועדון שחמט? בתור תלמיד יב' שסיים את בגרויותיו, אני רק יכול לקוות להעניק לתלמידים הצעירים ממני את מה שהייתי רוצה שיהיה לי פעם. לכן, בכתבה זו

לאורך הילדות שלי, מבוגרים סיפרו לי על תקופת הזמן המופלאה בסוף כיתה יב'. כולם כבר מרגישים את הסוף, וזה מרגיש כמו חופש גדול שבו אתה מגיע לבית הספר מדי פעם כדי לפגוש את החברים שלך. בימים האחרונים עברתי באופן פתאומי לתוך התקופה הזו. עשיתי את הבגרות במתמטיקה והגשתי את פרויקט המגמה והפרויקט באזרחות, אבל אני לא מרגיש את מה שהמבוגרים תיארו כתקופה קסומה של אושר נעורים. אלא, אני מרגיש שהטעם של הסיום, שתואר לי כתחושה נפלאה ומזככת, הוא מר וחלש. אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שלאורך תקופת ה

לפני מגפת הקורונה, סיפור על קבוצת תיירים שנתקעת בלב האוקיינוס בגלל נגיף מסתורי היה נשמע כמו עלילה של סרט נטפליקס. אבל אחרי אירועי 2020 וספינת הקרוז שהפכה למוקד התפרצות עולמי, העולם כבר יודע עד כמה תרחיש כזה יכול להיות אמיתי. בחודש האחרון זה בדיוק מה שקרה על סיפון ספינת המחקר והתיירות MV Hondius, סיפור שהתחיל כחופשה יוקרתית ליד אנטארקטיקה והפך בתוך ימים לאחת הפרשות הבריאותיות המדוברות בעולם. הכול התחיל במהלך מסע תיירותי באזורי הקוטב הדרומי. הנוסעים הגיעו כדי לראות קרחונים, לוו

העבודה של העתיד: אילו מקצועות יישארו ואילו ייעלמו? בעידן שבו בינה מלאכותית, רובוטיקה, אוטומציה ולמידת מכונה משנות את פני הכלכלה בקצב מסחרר, שוק העבודה העולמי והישראלי עובר טרנספורמציה דרמטית וחסרת תקדים. לפי דו"ח משנת 2025 של הפורום הכלכלי העולמי, שמתבסס על דעותיהם של יותר מ־1,000 מעסיקים גלובליים המייצגים 14 מיליון עובדים, עד שנת 2030 צפויים להיעלם כ־92 מיליון משרות ברחבי העולם. עם זאת, באותה תקופה ייווצרו כ־170 מיליון משרות חדשות, רווח נטו של 78 מיליון מקומות עבודה. הטכנולו

חודש מאי, שנמצא כעת בעיצומו, מסמן את רגעי ההכרעה של עונת הNBA. אם במהלך חודש אפריל נפתחים משחקי הסיבוב הראשון של הNBA, חודש שמסמן את סוף העונה הסדירה של הליגה, על כל 1230 משחקיה הכוללים, כשכל קבוצה משחקת 82 משחקים, חודש מאי מסמן את רגעי ההכרעה הסופיים בהחלט של העונה. כמו כן, אנחנו עומדים כעת בפני רגעיה האחרונים של העונה, כשנשארו רק 6 קבוצות בפלייאוף, שתיים הבטיחו את מקומן בגמרים האזוריים, ועוד 4 נאבקות בשתי סדרות שונות כדי להצטרף ליריבה האזורית שכבר הבטיחה את מקומה בגמר. כך ז

יצן פלשטיין י"א 4 תקציר: בני נוער רבים עדיין לא יכולים להצביע בבחירות, אבל זה לא אומר שהבחירות לא קשורות אליהם. ההחלטות שמתקבלות בכנסת ובממשלה משפיעות על מערכת החינוך, על הביטחון, על יוקר המחיה, על הרשתות החברתיות, על השירות הצבאי או הלאומי העתידי, ובעצם על החיים שאנחנו גדלים לתוכם. הכתבה הבאה עוסקת בשאלה: "למה גם מי שעדיין לא מחזיק בפתק בקלפי צריך להבין, לשאול, להתעניין ולהיות חלק מהשיח הדמוקרטי?" בשנת 2026 צפויות להתקיים בישראל בחירות לכנסת ה־26. לפי החלטת יו"ר ועדת הבחירות

חודש אפריל הביא עימו מספר בשורות, ובארץ באופן פרטני יותר, עם סיומה של המערכה הארוכה והמתישה עם איראן, שנערכה 40 יום ובאה לקיצה עם תחילת חודש אפריל (אמנם עוד לא הסתיימה, איראן וארה"ב עוד נמצאות במגעים להסכם, והפסקת האש יכולה להגיע לקיצה, והדבר נמצא בחסדי ידיו של דונלד טראמפ. אך הפסקת האש והחזרה לשגרה יספיקו לבינתיים). עם זאת, החלטתי לכתוב על אירוע אחר מרכזי שהחל במהלך חודש אפריל (ליתר דיוק, לפני שלושה ימים לכתיבת מילים אלה, ה-18.4), וקשור, אף הוא, באופן עקיף לארץ ישראל. אני מת

במשך חמישה עשורים, הירח נתפס בתודעה הלאומית והעולמית כפרק סגור בספרי ההיסטוריה, סיפור ישן שרואים רק בסרטים דוקומנטריים או בתמונות בשחור לבן. מאז דצמבר 1972, כשחללית אפולו 17 נפרדה לשלום מפני הירח והשאיר שם את עקבות הנעליים האחרונות של אדם, נראה היה שהאנושות החליטה לקחת צעד אחורה. במקום להמשיך ולחקור את המרחקים העצומים, הסתפקנו בעשורים האחרונים בטיסות למסלול קרוב לכדור הארץ ובתחנת החלל הבינלאומית. הירח הפך מסמל של העתיד לזיכרון של פעם. אבל עכשיו, הכל משתנה. משימת "ארטמיס 2" ל

בשבועות האחרונים התרחשה באירופה רעידת אדמה פוליטית של ממש: לאחר 16 שנות שלטון רצופות, הודח ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, אחד המנהיגים הבולטים והמעוררי מחלוקת באירופה. במקומו נבחר פטר מדיאר, פוליטיקאי חדש יחסית, שהצליח להוביל מהפך מפתיע, כזה שלא רבים צפו מראש. אך מעבר לדרמה המקומית בהונגריה, עולה שאלה חשובה יותר: מה המשמעות של השינוי הזה עבור ישראל? האם מדובר בעוד חילופי שלטון רגילים, או באירוע שיש לו השלכות רחבות יותר גם על מדיניות החוץ של ישראל ועל מעמדה בעולם? ויקטור אורב

תקציר: בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופות של הסלמה ביטחונית, תלמידים ותלמידות בישראל נאלצים להתמודד לא רק עם עומס לימודי ובגרויות, אלא גם עם חרדה, חוסר ודאות, שיבושים בשגרה ומעבר ללמידה מרחוק. הכתבה הזאת עוסקת בקושי להתרכז, בפער בין הלמידה בכיתה ללמידה בזום, בתחושת העומס הנפשי שמלווה את התקופה, וגם בניסיון של תלמידים להמשיך קדימה למרות הכול. לצד האתגרים, היא מראה גם את הכוח, ההתמדה והרצון לשמור על שגרה בתוך מציאות מורכבת. בדרך כלל, כשמדברים על תקופת בגרויות, ישר חושבים על לחץ, ע

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה הוא היום שבו כולנו הופכים למשפחה אחת גדולה וכואבת, שזוכרת את מי שכבר לא איתנו ואת אלה שנתנו את הכל כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות כאן בשקט ובביטחון. עבור תלמידי תיכון שעומדים רגע לפני הגיוס לצבא, היום הזה מקבל משמעות הרבה יותר עמוקה ומפחידה. פתאום התמונות של החיילים הצעירים על לוחות המודעות ובתקשורת נראות כמו חברים מהכיתה או כמו האחים הגדולים שלנו, וזה הופך את הכל להרבה יותר אמיתי. הסיפור של יום הזיכרון זה הסיפור של המדינה הזא

התחושה הזו שהכל משתנה בבת אחת מוכרת לכל מי שעבר בין חטיבת הביניים לתיכון, או לכל מי שחווה רגע של התבגרות פתאומית בשל המציאות המורכבת שבה אנו חיים, אך המעבר שאנו חווים כרגע כחברה הוא רחב ועמוק הרבה יותר משינוי בסטטוס חברתי. כדי להבין את עוצמת המפץ של הבינה המלאכותית, עלינו לחזור אחורה אל השורשים העמוקים ביותר של הציוויליזציה, אל המהפכה החקלאית שהחלה לפני 12,000 שנה. בניגוד למה שרבים חושבים, המהפכה הזו לא הייתה אירוע של לילה אחד; עבור אדם שחי אז, השינוי היה כמעט בלתי מורגש ברמה

תקציר: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה היה תמיד יום כבד, מטלטל ומאחד. אבל בשנים האחרונות הוא מקבל משמעות מורכבת אפילו יותר. כשאנחנו חיים במציאות שבה המלחמה עוד נוכחת, שמות חדשים עדיין מתפרסמים, והאובדן עוד לא הפך לזיכרון רחוק אלא נשאר חלק מהחדשות ומהחיים עצמם, קשה לעצור, לסכם ולציין. הכתבה הזו עוסקת במתח שבין כאב מתמשך לבין הצורך הלאומי והאנושי לזכור, בשאלה איך מציינים יום זיכרון כשעוד מרגישים שאנחנו בעיצומו של פרק שעדיין לא הסתיים, ולמה דווקא בתוך התקופה ה

אני אגיד את האמת, אני לא ממש בטוח איך להתחיל את הכתבה הזו. אני רגיל לכתוב לגבי מה שעולה לי לראש, אבל היום רק עולים לי דברים מדכאים. אני מרגיש חוסר כיוון ומטרה, וחוסר הרפתקה בחיים שלי. כשהייתי קטן נהגתי לקרוא ספרי פנטזיה על אדמות רחוקות ומדהימות, מלאות ביצורים נפלאים ונוראיים. תמיד היה לי ברור למה אני נהנה מהם כל כך, הם היו בריחה מהמציאות. כשילד מודע לעובדה שהוא רוצה לברוח מהמציאות שלו, זה מראה על רמה מסוימת של מודעות שלא מצופה מבן גילו. לעיתים בגרות בקרב ילדים מראה שמשהו הכרי