חברות לכל החיים: ההזדמנות החברתית האמיתית שמחכה לכם בתיכון

מאת: טימופיי לוזבינייב, י2

שנה חדשה, בית ספר חדש, מקום חדש, אנשים חדשים, נשמע מלחיץ מתי שאתם חושבים על זה לפני תיכון, נכון?

אבל כשתיכון באמת מתחיל, אתה מוצא אנשים עם רעיונות דומים, אותם תחביבים ואתם מבינים אחד את השני כמו שאתם מכירים אחד את השני כבר שנים, אולי אתם קצת מכירים אותם מהחוג שהלכתם אליו, מישהו מהיסודי שלכם, מיום הולדת של חבר משותף או מהתנדבות. עם הזמן אתם תתחילו להכיר אחד את השני יותר טוב. טיולים מצחיקים, ימים טובים או ימים רעים, ומבחנים מלחיצים. זה מה שיכול ליצור זכרונות לכל החיים. השאלה היא למה לא דיברתם לפני אם  אתם כבר מכירים את האדם הזה? ולמה אתם מצאתם חברים כל כך מהר לעומת הזמן שלקח לכם לעשות אותו דבר בחטיבה?

איך תיכון שונה מחטיבה מבחינה חברתית?

בחטיבה, לפעמים מרגישים שכולם מכירים אותך כבר ושנשארת באותו מקום שהיית, פשוט בניין חדש ומורים חדשים. בזמן שבתיכון יש חלוקה לא רק לכיתות, אך גם למגמות שבהן אתה יכול לדבר ולהכיר יותר תלמידים מהשכבה. גם בחטיבה מתחיל גיל התבגרות וכולם מנסים להשתייך בחברה וחוקים שלה, אבל בתיכון חלק מהתלמידים מתחילים להרגיש יותר בטוחים בעצמם, להבין מה הם רוצים לעשות בעתיד, ומי הם בכללי.

אבל מה לגבי שינויים פסיכולוגיים? 

כדי להבין למה אנחנו מאוד מהר מוצאים חברים חדשים בתיכון, צריך להיכנס למוח שלנו.

בחטיבה מתחיל גיל התבגרות, שבו קורים הרבה שינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. אחד השינויים שקורה בגיל התבגרות קשור להורמון ששמו דופמין.

הורמון הדופמין אחראי על הרגשת שמחה. בזמן גיל ההתבגרות, רמות הורמון הדופמין הקבועות בגוף קטנות יותר לעומת רמות הדופמין הקבועות אצל ילד קטן או מבוגר. עם זאת, ברגעי שמחה משתחרר יותר דופמין מאשר אצל ילדים או מבוגרים. אחד הגורמים הגדולים לשחרור דופמין הוא חידוש. בין אם זה חידוש לדברים חדשים ומעניינים (כמו משחקי וידאו, טיולים, בגדים ועוד), ובין אם זה קשור לחברים. מתי שמישהו חולק איתך עניין על נושא מסוים, רוב הסיכויים שתחשוב שהוא ״כמוני״ ואתם תמצאו ״שפה משותפת״ אחד עם השני מהר. ההרגשה של להכיר מישהו מעניין וחדש תגרום לשחרור דופמין. 

אבל יכולות להיות לזה גם השלכות רעות. בגלל שאנו יכולים לקבל הרבה מאוד דופמין מתי שאנחנו עושים משהו חדש, וקיימת לנו בגוף רמת דופמין בסיסית נמוכה בדרך כלל, דברים יום יומיים, כמו שיעורים לדוגמה, יכולים להיחשב כמאוד משעממים למתבגרים. נוסף על כך, רוב המתבגרים מושפעים יותר על ידי לחץ חברתי, בני נוער משתמשים במחשבה היפר-רציונלית (כלומר, קיימת יותר חשיבה על דברים טובים מאשר דברים רעים שיכולים להתקיים, אם הם, לדוגמה, יבריזו משיעור), וקיים סיכוי גבוה יותר לפיתוח התמכרויות.

אבל למה אנחנו יותר מושפעים על ידי לחץ חברתי בזמן גיל התבגרות? כי אף אחד לא רוצה להישאר לבד או אפילו להיות מוחרם למשך 3-6 שנים בזמן ששאר מתבגרים כמוך נהנים מהחטיבה והתיכון. השפעה יכולה להתבטא כשינויים בבגד, מוזיקה, צורת דיבור, תחביבים ועוד. כדי להשתייך לחברה ענקית, צריך להסתגל אפילו אם זה קשה, כי אתה רוצה להיות חלק ממנה. זוהי למעשה הסיבה לסיכוי גבוה יותר של פיתוח התמכרויות, כי אם כל החברים שלך יתחילו לעשן, כנראה שאתה לא תרצה להיות שונה מהם.

אז למה יש סיכוי יותר גדול למצוא חברים לשאר החיים בדיוק בתיכון?

אחרי שנים של למידה, כול הזכרונות הטובים והרעים, הצלחות וכשלונות, החברים שלך ידעו אותך מאוד טוב, כי הם יראו את הנקודות הגבוהות שלך ואת הנפילות, יוכלו להבין איך אתה מרגיש אחרי שנים של למידה ביחד, בדיחות שרק אתם תבינו בגלל שכדי להבין אותם היית צריך להיות נוכח באירוע, ועוד הרבה אירועים מקרבים כאלו. הם היו איתך בכל רגע, וגם אתה היית בשבילם ברגעים הקשים. אבל אל תחשבו שכול החברים שלכם בתיכון יהיו חברים שלכם לשאר החיים, יכול להיות שתאבדו קשר באיזשהו נקודה בעתיד אם לא מיידית אחרי התיכון, זה תלוי רק בכם ובו/בה, זה תלוי אם אתם רוצים להמשיך לשמור קשר עם החבר שלכם מהתיכון, ואם החבר ירצה לשמור על הקשר איתך.

סיפור דוגמא לשוני בין חטיבה לתיכון

מתבגר מגיע לתיכון חדש עם קבוצת חברים קטנה שלו מהחטיבה ובערך אחרי שבוע בודד מגדיל את גודלה לפחות פי 2. 

בחטיבה הוא היה ילד שקט וביישן שמצא רק כמה חברים שחלקו איתו את התחביבים.

לעומת זאת בתיכון הוא היה יותר בטוח בעצמו, מצא הרבה מתבגרים כמוהו (עם אותם תחביבים, אותם רעיונות וכדומה). בכיתה ובמגמה שהוא בחר, אחרי שחשב והבין מה הוא רוצה לעשות בעתיד. אולי בהתחלה הוא לא הכיר אותם הרבה אבל אחרי כמה זמן הוא התחיל לבלות איתם הרבה זמן בהפסקות, ואחרי שנים של מבחנים מלחיצים, טיולים מעניינים, חוויות מצחיקות ושיעורים שלפעמים היו משעממים, יוצר איתם קשר מאוד חזק ועם חלקם ממשיך לשמור קשר גם אחרי בית ספר: נפגש איתם לפעמים, מתכתב באינטרנט ועוד. 

לסיכום, התיכון שונה מבחינה חברתית מחטיבה כי בחטיבה מתחיל גיל ההתבגרות שבו קורים שינויים משמעותיים שמשפיעים על הדרך שבה אנו חושבים. לעומת זאת, בתיכון אתה מתחיל להבין מה אתה רוצה לעשות בעתיד ומי אתה בכללי כאדם. בתיכון יש יותר מגמות והן לא מוגבלות על ידי כיתה, בגלל זה אתה יכול לדבר ולהכיר יותר עם תלמידים מהכיתות שונות בשכבה. בגלל שבתיכון יש יותר מגמות, זה אומר שיהיה סיכוי יותר גדול להכיר מישהו חדש שחולק איתך רעיונות ותחביבים, ולהכיר מישהו חדש זה הרגשה משמחת. אחרי תיכון יהיה סיכוי גדול שתשמרו קשר אחד עם השני כי אתם חולקים הרבה זכרונות טובים ורעים שאפשר לצחוק עליהם אפילו לאחר זמן רב.