ביקורת על הפנתר השחור

מה שבולט בעיקר ב"הפנתר השחור" זאת העובדה שהוא סרט שונה. וביקום של מארבל, זה לא מה בכך. מדובר בסרט הראשון מאז 2014 של מארבל שמרגיש שונה משאר התוצרים שלה: יש לו מראה שונה, פסקול שונה ואווירה שונה מכל שאר הסרטים ביקום הקולנועי הזה. העולם של "הפנתר השחור" כל כך שונה שזה כמעט גורם לך לשכוח את כל שאר הקלישאות של מארבל שהוא כן מקפיד ליפול לתוכם. כמעט.

"הפנתר השחור" הוא טצ'אלה, מלך וואקנדה – מדינה שמעמידה פנים להיות מדינה אפריקאית נחשלת וענייה כאשר היא בעצם מעצמה טכנולוגית מתקדמת ששומרת בקנאיות על סודותיה על מנת לא לחלוק את המשאבים שלה עם שאר העולם. הסרט ממשיך כמעט ישירות אחרי אירועי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". בסרט ההוא המלך הקודם של וואקנדה מת וטצ'אלה יורש את מקומו. הסרט מתחיל בסידורי טקס ההמלכה של טצ'אלה – ולמרות שהסרט אומר שעבר רק שבוע, כולם מתנהגים כאילו עברו שנתיים ודי סבבה עם המוות של המלך הקודם, בקטע של "טוב, זה קורה" – אפילו אשתו לא ממש טורחת להזיל דמעה ויותר בקטע של "איזה כיף שבן שלי מלך". לא להתערב בעניינים האישיים שלה יותר מדי, אבל – הלו? בעלך מת בפיגוע טרור נוראי לפני כמה ימים? קצת רגש?

לאחר מכן, כחלק מענייני המלוכה הרשמיים הוא הולך למשימה להרוג את יוליסס קלו, בחור שאחראי לגניבת חלק ממאגר הויברניום (החומר בעל המאפיינים הלא ברורים שמאפשר לה להיות מעצמה טכנולוגית) של וואקנדה והריגת חלק מאזרחיה. כי מסתבר שמשימות ריגול וחיסול בתוך מדינות זרות זה דבר שמלכים עושים, כחלק מהניהול התקין של המדינה שלהם. ללא ידיעת טצ'אלה, קלו משתף פעולה עם בחור מסתורי שנראה שיודע הרבה על ויברניום ווואקנדה, וזה נראה לי כל העלילה שאפשר לדחוס כאן מבלי להגיע לספויילרים. למרות שכאילו, מארבל. אני בטוח שאם תחשבו מספיק חזק, תצליחו להבין כמעט כל ביט עלילתי מפה ועד סיום הסרט. חלק מהאנשים שהלכתי איתם לסרט הבינו אותם אפילו לפני שהסרט התחיל.

ההבדל בסרט הזה לעומת סרטי מארבל אחרים ניכר כבר מהשנייה הראשונה של הסרט: מהרגע הראשון, אנחנו רואים עולם שהוא שונה לעין ולאוזן משאר העולמות שמארבל הציגה. מארבל היו אומנם בעוד כמה מקומות שהם לא ארה"ב (כולל בכמה מקומות שונים בחלל החיצון) ובכל זאת יש לסרט הזה משהו שמבדיל אותו מידית מהסרטים ההם. כי בעוד שההשפעה של הסרטים האלו הייתה מערבית, כאן הכל מושפע מתרבות אפריקאית. וכשסרט מגיע מנקודת מוצא רעיונית שונה – הוא גורם לסרט לבלוט בצורה שאף סרט מארבל אחר לא הצליח. לא תמיד כל הרעיונות עובדים, אבל זה שונה – ושונה זה כבר יותר טוב מ"עוד מאותו הדבר."

הסרט שונה גם כי הוא אולי הרציני ביותר מסרטי מארבל מאז "קפטן אמריקה: חייל החורף" ואולי אף רציני ממנו. בניגוד לסרטי מארבל אחרים, "הפנתר השחור" לא פוחד מרגעים רציניים ולא מרגיש את הצורך להרגיע את הקהל אחרי כל פעם שקורה משהו מבהיל עם בדיחה.

וזה טוב, כי כשהסרט כן מנסה להיות מצחיק הוא טוב בזה. בולטת לרעה במיוחד בדיחה שהיא רפרנס למים (meme) מלפני כמה שנים שפשוט לא עובדת בשום צורה, ונמצאת באמצע סצנה שמציגה משהו שלא מתייחסים אליו בשום שלב לאחר מכן בסרט. אז עכשיו אני סתם תקוע עם "WHAT ARE THOSE??" בראש, ואין לזה אפילו הצדקה עלילתית. יופי, סרט.