מהו האוכל היפני?

המטבח היפני נחשב לאחד מהמטבחים המגוונים קולינרית בעולם. הוא השתבח במשך דורות על גבי דורות, ולמרות היותה של יפן מדינה מערבית מתקדמת בכל התחומים, נראה שבתחום הקולינרי היא כמעט ולא השתנתה. יפן שימרה את המסורת הקולינרית שלה כמו שהיא במשך מאות שנים ולמרות שעברה שינוי משמעותי בסוף המאה ה-19, היא שימרה את תרבותה. המגוון הקולינרי של יפן מתבטא במאכלים רבים, ביניהם סושי, ראמן ועוד. את הגוון הקולינרי הייחודי ניתן להסביר על ידי מבט בגיאוגרפיה של יפן: היא מורכבת ממספר איים גדולים ראשיים שבסביבתם איים קטנים יותר. סביבה זו אפשרה למערכת אקולוגית מיוחדת במינה להתפתח, וכך גם לציביליזציה שונה להתפתח על אדמת האיים. יפן יושבה לפני כ- 30,000 שנים והייתה בבידוד משאר העולם במשך רוב הזמן מאז ועד המאה ה- 19. תושבי האיים פיתחו תרבות משלהם, ומטבח משלהם בהתאם. ייחודו של המטבח היפני בדרך כלל נחשב לסיבה העיקרית שבריאות אזרחי המדינה היא בין הטובות בעולם ותוחלת החיים שלהם היא אחת הארוכות בעולם – שיעור התושבים שעוברים את גיל 100 באיים הוא גדול מאוד.

המטבח היפני מכיל מנות שמורכבות מחומרי מזון בסיסיים וטבעיים, כדוגמת האורז המאודה, ומלווה במספר מנות צדדיות קטנות. לעומת מנות מערביות שבדרך כלל מחלקות את הצלחת לחלקים שונים, במטבח היפני כל מנה נמצאת על צלחת אישית המתאימה לגודל המנה מבלי ליצור צלחת גדולה המשותפת לכמה מנות. דבר זה נחשב בדרך כלל לאכילה לא נכונה, שלא מכבדת את הטבח.

מכיוון שיפן הינו אי דק וארוך, קיימת גישה יותר קלה לבשר שמקורו בים מאשר לבשר שמקומו בקרקע ולכן ברוב המנות היפניות הבשר שייך לדג או לפרי ים אחר (כמו שרימפס או קלמרי).

כמעט לכל המנות במטבח היפני יש חלק שמשולב עם אורז, אך לא תמיד. כתחליף לאורז כמרכיב העיקרי במנה קיימות מנות נודלס (בדרך כלל נודלס עבה העשוי מחיטה הנקראת אודון (Udon), ונודלס דק יותר בשם סובה Soba))) שונות שבדרך כלל נאכלות כמנה עיקרית וללא מנות צדדיות נוספות. נודלס חמים נאכלים בחלית ונודלס קרים מוגשים על צלחת לצד רוטב. משמאל ניתן לראות מנה חמה של אודון ומימין קרה של סובה.

ממתקים יפניים הם בדרך כלל מתוקים קמחיים ומטוגנים, המכילים תמצית או ריבה של שעועית אדומה (אזוקי) או אורז מתוק שנמחץ למעין בצק הנקרא מוצי (Mochi). ניתן לראות משמאל כדוריות מטוגנות, וכדוריות של בצק אורז מתוק מימין.

לפני שנעבור לכללי התנהגות השולחן היפנים חשוב לומר כי ליפן משקאות מסורתיים שבדרך כלל מוגשים עם המנות. נהוג להגיש תה ירוק או אלכוהול שמוכן מאורז בעיקר הנקרא סאקה (Sake, משמעות המילה ביפנית היא "אלכוהול" ולכן כיום נקראת בשם אחר בכדי שלא לבלבל בינה לבין סוגי אלכוהול אחרים. זאת מכיוון שעד המאה ה-19 לא היו סוגי אלכוהול אחרים ביפן). כיום מכינים היפנים מספר סוגים שונים של אלכוהול (כמו בירה וויסקי) בעיקר מאורז ולפעמים מסוגים שונים של תפוחי אדמה ושמרים.

למרות שכיום בהרבה מקומות ביפן יושבים במסעדות בשולחנות וכסאות כמו במערב, לא היה נהוג כך וגם כיום בחלק מן המסעדות ובבתי האוכלוסייה לא נהוג כך. הישיבה המסורתית היפנים נעשית על שולחן נמוך ובישיבה על כרית. נהוג לפני האכילה לברך על האוכל (לא בצורה דתית, אלה בכדי לכבד את הטבחים וכל מכיני האוכל האחרים) ונהוג ולחכות שהמבוגר ביותר יתחיל לאכול קודם ורק לאחר מכן כולם מתחילים. במסעדות, מגישים בדרך כלל מטלית חמה לנקות ידיים ונחשב לא מכובד לנקות פנים או לכלוך איתה. בנוסף על כך נחשב מאוד לא מכבד וכפוי טובה לבקש שינויים ספציפיים או תוספות שלא בתפריט. לנקות אחר עצמך נהוג אחרי האכילה ולסדר את הצלחות למקומם ולהניח את המקלות אכילה (צופסטיקס) איפה שקבלת אותם במגש.