בעיות הדיור הציבורי בישראל

הדיור הציבורי הוא מדיניות דיור הנועדה לספק דירות לאנשים שאינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם. במקור מדיניות זו החלה בתקופת קום המדינה כדי לעזור לעולים חדשים, אך היום הדיור הציבורי נועד בעיקר עבור אוכלוסיות חלשות ואנשים הזקוקים לדירה, שלא מסוגלים לרכוש אחת בעצמם.

כדי לקבל דירה עליך לעמוד בקריטריונים הנקבעו על ידי משרד הבינוי והשיכון.

קיימות מספר בעיות ברעיון הדיור הציבורי, המקשות על הזכאים לדירה.

ראשית, ישנה בעיה של זמני המתנה ארוכים לקבלת דירה. ב-2014 לדוגמא, כ-60% מן הזכאים חיכו מעל לשנה לקבלת הדירה. ניתן לראות שמספר הזכאים הממתינים לדיור עולה עם השנים כך שב2007 היו 2,160 זכאים הממתינים, ב2011 כ- 2340 זכאים ממתינים וב-2013 כ-2570 זכאים המחכים לדירה.ישנן דירות ריקות רבות המיועדות לדיור ציבורי; על פי דו"ח מבקר המדינה עמידר (החברה האחראית על הדיור הציבורי) החזיקה 609 דירות ריקות, ש-471 מתוכן מוגדרות כמיועדות לאכלוס. הדירות נמצאו בעיקר בערים עם תורים ארוכים לקבלת דירה כמו למשל רעננה, הרצליה וראשון לציון.

בעיה נוספת היא קביעת קריטריונים מוגזמים לזכאות לדיור ציבורי.

קריטריון אחד לדוגמא הוא הזכאות לדירה לאדם נכה.

המדיניות שמציגה הנהלת הדיור הציבורי היא שעל הנכה להיות 100% נכה ומרותק לכיסא גלגלים, שזהו אחוז מסויים מאוד ומצומצם מאוד מהאחוז הנכים. אם הינך נכה 100% אך מסוגל ללכת אינך עומד בתנאים של משרד הבינוי ולכן לא תקבל דירה.

ישנם קריטריונים מופרכים אחרים, כמו למשל שאמהות חד הוריות חייבות לפחות 3 ילדים על מנת שיהיו זכאיות לדירה, או שאם הייתה בבעלותך דירה ב-43 השנים האחרונות אינך זכאי לדירה, כך שאנשים שאיבדו את דירתם מסיבה כלשהי לא יהיו זכאים לדיור ציבורי במשך 43 שנים.

לסיכום, בדיור הציבורי בישראל, במצבו הנוכחי, ישנן בעיות רבות המקשות על האנשים הזקוקים לו, בהן: קבלת הזכאות, התורים הארוכים, אי הסדר וריבוי הגופים הפועלים במנגנון זה. על מנת לעזור לנזקקים לדיור הציבורי, חייבים לטפל בבעיות הללו באופן מיידי או לחילופין, לפתח מנגנון חדש ותקין שיחליף את המנגנון הכושל הקיים של הדיור הציבורי.