תקוות הספורטאים הפראלימפיים: עוד נחזור לרקוד:

הגאווה הישראלית חזקה מתמיד בתקופה הקשה של השנה האחרונה, ועם המשחקים האולימפיים והפראלימפים בהם השתתפו משלחות ישראליות והגיעו להשגים מרשימים, הגאווה גדלה. אז בואו נכיר כמה מהספורטאים הפראלימפים שהביאו גאווה למדינה שלנו ואת הסיפור שלהם.

בתקופה זו קשה למצוא רגעים משמחים ומעוררי תקווה. הורים רבים לחוצים לחיי ילדיהם החיילים שנכנסו בכניסה הקרקעית ללבנון החל מהשבוע האחרון, ורבים אחרים חרדים למצב המדינה ומנסים לחזור למצב שגרה (ילדים ומבוגרים כאחד) בתקופה שבה אין שגרה ובה רבים כואבים את מות יקיריהם וקרוביהם. בייחוד בתקופה זו, שנה לאחר טבח השבעה באוקטובר, חשוב לנסות ולמצוא את המקום לתקווה בימים עצובים אלה. למצוא את הדבר שניתן להיאחז בו כתקווה ודרכו לנסות לצאת מתקופה זו ולחזור לשגרה שלפני אירועי השבעה באוקטובר. על כן בחרתי בכתבה זו לכתוב על מה שמעורר בי תקווה (בייחוד בתקופה האחרונה) והוא הדרך שעשו הספורטאים הפראלימפיים שהתחרו לפני כחודש כחלק מ"המשחקים הפראלימפיים",בהם הגיעו הספורטאים להישגים יוצאי דופן כשזכו סך הכל בעשר מדליות, ארבע זהב, שתים כסף וארבע ארד (בסך הכול זכו בשלוש מדליות יותר מהמשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים בפריז כחודש לפני כן).

בכתבה זו אציג את סיפורם של מספר ספורטאים פראלימפיים שעברו דרך ארוכה וקשה ושיקום ארוך (השיקום שאנחנו כמדינה צריכים לעשות וגם בפן האישי כל אחד מאיתנו צריך לעשות – בשביל להמשיך בשגרה וביומיום) כדי להפוך לספורטאים פראלימפיים ומשם כדי להגיע להישגים מרשימים שאליהם הגיעו ב"משחקים הפאראלימפיים בפריז" לאחרונה.

אחד הספורטאים הפראלימפיים בעל ההישגים המרשימים בשנים האחרונות הוא גיא ששון, בן 44 שמשחק בטניס כיסאות גלגלים בקטגוריית הנכות הגבוהה ביותר. ששון, בשנים האחרונות הגיע למספר גמרי גראנד סלאם ואף לפני כארבעה חודשים זכה ברולאן גארוס בפריז (אחד מטורנירי הגראנד סלאם – הטורנירים הטובים בסבב)- רגע שיא בקריירה שלו ובמשחקים הפראלימפיים זכה במדליית הארד לאחר שניצח בקרב על מדליית הארד את הטורקי אחמט קפלן. ששון, לפני תשע שנים עבר תאונת סקי קשה כשנסע עם אחיו לחופשת סקי בצרפת. במהלך חופשת הסקי נפל עם הסנובורד מצוק בגובה עשרה מטר, לאחר שחילצו אותו מהשלג גילה שאין לו תחושה ברגליים והבין שהתאונה שחווה הייתה קשה במיוחד. הוא הובל מהר לבית החולים והצליחו להציל לו חלקית את עמוד השדרה. עם זאת, חתך קטן בחוט השדרה גרם לו לשיתוק מהברכיים ומטה. מאז הוא הבין שתיקח לו תקופת שיקום ארוכה כדי שהוא יכול ללכת (תחילה אמרו לו שלא יוכל ללכת, אך הפיזיותרפיסט שלו בישראל אמר לו שיוכל ונתן לו תקווה). 

לבסוף, לאחר תקופת שיקום ארוכה בבית החולים שהייתה כחצי שנה הוא חזר הביתה והחל להתקדם בשיקום רגליו במהירות (מחוסר אפשרות להתנייד ממקום למקום בכוחות עצמו, לכיסא גלגלים, לקביים ואפילו לשימוש בקביים אחד מללכת בקביים אחד למרחקים קצרים ללכת למרחקים ארוכים כשהוא אומר שהדבר היחיד שאינו יכול לעשות כרגע – הוא לרוץ). 

לאחר מכן, הרגיש שהוא חזק (פיזית ומנטלית) ומסוגל לחזור לעסוק בספורט (הוא עסק בעברו בספורט) והגיע למרכז הספורט לנכים "ספיבק" ברמת גן והחל להתאמן בטניס בכיסא גלגלים. ההתחלה שלו בספורט הייתה קשה אבל לאחר תקופה של השקעה ועבודה קשה הצליח להשיג את הקריטריון ל"משחקים הפאראלימפיים" בשנת 2021 (שנערכו בטוקיו). מאז, הוא המשיך בהישגים הרבים שלו בטניס בכיסאות גלגלים וזכה במספר תארים (ביניהם אלה שציינתי קודם וגם זכה במדליית כסף באליפות העולם בטניס כיסאות גלגלים עם נבחרת ישראל), השיקום המהיר שלו שנבע מהחדירות למטרה והנחישות שלו, על אף הקושי שהיה כרוך בכך, מראה על יכולות פיזיות מרשימות ומעליהן אף יכולת מנטלית מרשימה (הוא ידע לשנות את צורת החשיבה לאחר התאונה ולהתגבר על הקשיים שבדרך, בדרך לחזרה לעולם שקרוב כמה שיותר לשגרה).

ספורטאי פראלימפי מעורר השראה נוסף הוא עמי דדאון, בן 23, שנחשב לאחד הספורטאים הישראלים ההישגים ביותר אי פעם (לא רק בתחום הספורט הפראלימפי). הוא זכה במספר עצום של מדליות בשני המשחקים הפראלימפיים האחרונים (במשחקים הפראלימפיים בטוקיו שהתקיימו ב 2021 זכה בשלוש מדליות – שתיים מזהב ואחת מכסף ובמשחקים הפראלימפיים שהתקיימו לפני כחודש בפריז זכה בארבע מדליות – שתיים מזהב, אחת מכסף ואחת מארד). כמו כן דדאון גם שבר מספר שיאי עולם פראלימפיים במספר מקצים שונים (כמה מהם במשחקים הפראלימפיים בפריז) ונחשב לאחד הספורטאים הפראלימפיים הטובים ביותר (סיים בעשירייה הראשונה מבחינת דירוג הספורטאים עצמם במשחקים הפאראלימפיים האחרונים). 

דדאון שהיה לו את אחד הרגעים הבלתי נשכחים במשחקים הפאראלימפיים האחרונים, אחרי שזכה במדליית זהב שר את התקווה בצורה אמוציונלית שזכתה להרבה יחס בתקשורת (הרבה שיבחו אותו על הדרך בה שר והיה נראה שהוא מתרגש בעת השמעת ההמנון בדרך שריגשה רבים אחרים בארץ). דדאון, עבר דרך ארוכה בכדי להפוך לספורטאי שהוא היום. הוא נולד פג עם שיתוק מוחין ונכות בארבע גפיו ומתחרה בשחייה בדרגת הנכות 4S. דדאון התחיל להתאמן בשחייה כבר בגיל 6 במועדון איל"ן שבחיפה ומאז עבר הרבה שנים של עבודה קשה מסביב לשעון (תוך כדי ניסיון לשמור על שגרה מסוימת של חיים ספורטיביים ולתת את כל כולו על אף מגבלותיו). החל משנת 2018 (משהיה בגיל 17) החל לזכות בתארים (תחילה "אלוף אירופה" ולאחר מכן "אלוף עולם" וכיום גם "אלוף פאראלימפי" במספר מקצועות שחייה שונים).

עמי דדאון ברגע שירת "התקווה" האמוציונלי לאחר הזכייה בזהב במשחקים הפאראלימפיים.

ישנם עוד ספורטאים רבים שהשתתפו וזכו במשחקים הפראלימפיים, ביניהם מורן סמואל שכבר שנים משתתפת במשחקים הפראלימפיים ואף טענה שתפרוש לאחר המשחקים הפאראלימפיים בפריז. בנוסף, החותרים שחר מילפלדר וסאלח שאהין ששניהם יחד מציגים דו קיום (מילפלדר היהודית ושאהין הדרוזי) ושאהין אף מייצג את פצועי המלחמה מאחר שהוא פצוע מלחמה שהצליח להרים את הראש על אף הפגיעה הקשה ותקופת השיקום הארוכה והצליח להגיע לזכייה בארד במשחקים הפאראלימפיים. בנוסף, מארק מליאר השחיין ונבחרת הכדור שער נשים הישראלית (נבחרת עיוורות) שזכתה במדליית הכסף במשחקים הפאראלימפיים הנוכחיים.

לסיכום, אנשים אלה שציינתי בכתבה ורבים אחרים הצליחו להתגבר על הקשיים שנקרו בדרכם ולהצליחו להגיע להשיגים ספורטיביים תוך נחישות אומץ וחדירה למטרה ועשו דרך ארוכה וקשה להצלחה, הם האנשים המכנים בי תקווה בימים אלה. האנשים שעל אף הקושי הכרוך שבחזרה לשגרה שלהם, הצליחו תוך כדי מאמץ לעשות הכל בשביל להצליח, להתרגש, להרגיש גאווה ולעורר גאווה ותקווה בעם הזה בימים קשים אלו. בהסתכלות לשנה הבאה עלינו לאחר ציון שנה לטבח השבעה באוקטובר נקווה שבשנה הבאה התקוות יהפכו למציאות.