כאשר רובנו חושבים על אירועי השביעי לעשירי, אנחנו לרוב חושבים על האירוע הנוראה ועל כל החיים שנאבדו באותו היום. אבל בכתבה זו אני רוצה להתמקד על האנשים שנלחמו בגבורה וחוזקה כדי להגן עלינו.
צוות אלחנן
צוות אלחנן היה צוות של 2 אחים ואחיינם שב 23. 7.10 מבלי לקבל צו 8, יצאו להילחם בקיבוץ בארי בעוטף עזה נגד מחבלים והצילו כ100 אזרחים. במהלך הקרב שנמשך כ16 שעות אחד מהאחים נהרג. על גבורתם והקרבתם למען המדינה, "צוות אלחנן" הוענק פרס ישראל.
האחים קלמנזון, אלחנן ומנחם, נולדו ביישוב עתניאל, ושניהם שירתו בצה"ל, אלחנן, מפקד בדרגת סרן, היה איש מוסד. מנחם,שירת בחיל התותחנים. איתיאל זוהר, אחיינם של האחים קלמנזון, שירת ביחידת יהל"ם, והשלושה מצאו את עצמם בלב הקרב בקיבוץ בארי. הלחימה שם נמשכה כ-16 שעות מתישות, שבמהלכן חילצו 100 תושבים מתוך הקיבוץ, תוך סיכון רב לחייהם. בשעה 10:15 בבוקר, לאחר שעות רבות של מאבק, נתקלו האחים ואיתיאל במחבל, אשר פתח באש. אלחנן נפגע מירי זה ונפל בקרב, אך ההקרבה שלו לא הייתה לשווא. בזכות מאמצי הצוות, לא רק שהצליחו לחלץ את 100 התושבים, אלא ללא ספק הצילו את חייהם של עשרות ואפילו מאות נוספים. המעשה של האחים קלמנזון ואיתיאל זוהר הוא עדות לכוחו של אומץ הלב ולמחויבות העמוקה להגנה על חיי אחרים, גם במחיר האישי הגבוה ביותר..
נסרין יוסף
נסרין יוסף, תושבת מושב יתד, התעוררה בבוקר לאזעקות צבע אדום. במהירות, היא היא ביחד עם משפחתה נכנסו לממ"ד. השעות חלפו, ובזמן שהאזעקות המשיכו להדהד, החלה לשמוע יריות.. בעלה, שהיה בחיל החימוש ויצא לגימלים באותו הזמן, לבש את מדיו ויצא להילחם נגד הכוחות העוינים, במטרה להגן על משפחתו ועל המושב. במקביל, נסרין הבחינה במחבל שניסה להיכנס לבית של אחד השכנים. היא לא יכלה לשבת בשקט ולצפות במתרחש ויצאה החוצה. נסרין תפסה את המחבל בצוואר, ושאלה אותו בערבית: "מאיפה נכנסת? מי שלח אותך? תסתכל לי בעיניים ותגיד מה אתה עושה פה? יש עוד מחבלים?". המחבל חשף שישנם עוד מחבלים בבית במרחק של 150 מטר מהם. נסרין מסרה את המידע הזה לכיתת כוננות שהייתה קרובה. באותו הזמן, הצבא הצליח לתפוס ארבעה מחבלים נוספים באזור, והם אפשרו לנסרין לדבר איתם. היא הציע להם כסף אם ימסרו את מיקומם של מחבלים נוספים. אחד מהם הסכים לשתף פעולה, ומידע נוסף החל לזרום. בערב, כאשר המצב סביבם התערער, אחד מהטלפונים של המחבלים צלצל. נסרין ענתה בערבית, והסבירה לאדם בטלפון שהיא ערביה שעוזרת להחביא את המחבלים מהצבא. האדם, שהאמין לסיפור שלה, החל לחשוף את התוכניות שלהם, וסיפר על כוונתם להגיע במאות מכיוון רפיח. המידע הזה היה קריטי לצבאי. נסרין מסרה את הפרטים לקצין שעמד לידה. בזכות פעולותיה הנועזות, לא רק שהמושב שלה ניצל, אלא גם אלפי ישראלים אחרים, הודות למידע החשוב שהיא קיבלה מהשיחה, מידע שבלעדיו לא היה ניתן לחשוף את הכוונות של המחבלים. פעולותיה של נסרין יוסף לא רק שהצילו את משפחתה ואת המושב, אלא גם שינו את מהלך האירועים באותו יום. היא הפכה לדמות מופת בעבור רבים, מייצגת את האומץ והיכולת לפעול למען ביטחונם של אחרים גם במצבים הקשים ביותר.
עידו סעד
עידו סעד יצא מביתו לכיוון גבערם בתכנון לרכב על האופניים שלו. כאשר עצר לתדלק, הוא ראה קבוצה של מחבלים שעברו מולו, מחזיקים נשקים בידיהם. לא רחוק ממנו, עידו הבחין ברכב סמוך שבו נמצא אזרח מת. תחושת סכנה החלה לחלחל בתודעתו, והוא ידע שהוא חייב לפעול. בלב פועם, הוא החליט לחזור לאחור, אך המחבלים שמו לב אליו ופתחו באש. עידו נסע במהירות, מנסה להימלט מהמצב, ולבסוף הצליח לברוח מהמחבלים אך המצב לא השתפר. בדרכו חזרה, הוא נתקל בקבוצה נוספת של מחבלים, שראו אותו וניסו לגרום לו להתקרב אליהם. עידו, שהבין שהם מחבלים ולא אנשים שמחפשים עזרה, בחר לברוח מהמקום. במשך הדרך, הוא פגש חמישה חיילים שהיו במסיבת נובה, כולם היו בהלם ואחד אף היה פצוע.כדי להתחמק, עידו נסע לכיוון שדה, תחת אש מתמשכת. אחרי שלוש שעות בהם החבורה אפילו לא ידוע איפה הם נמצאים ואם מישהו אפילו מחפש אחריהם , עידו הצליח למצוא עזרה והצליח לחלץ את החיילים בהצלחה. אבל עבורו, ההרגשה הזו לא הספיקה. הוא הרגיש צורך להמשיך ולחלץ עוד אנשים לא משנה בכמה סכנה הוא נמצא. הוא לבש בגדי משטרה, כדי שיוכלו לזהות אותו כחלק מכוחות ההצלה, וביקש נשק. לאחר שהשיג את הנשק והציוד, הוא חזר לציר במטרה לפנות פצועים נוספים. במהלך החיפוש שלו, הוא מצא רכב של מחבלים שהכיל ציוד נוסף כגון רימונים ותחמושת, דבר שהוא היה צריך במצב. במשך הדרך הוא מצא סוונאה נטושה בה היה M16 מפורק שהוא לקח, מה שנתן לו יותר ביטחון וכוח. עם הנשק והציוד החדש, עידו הצטרף ליחידת גולן שהייתה באזור והכל לחסל מחבלים ביחד עם היחידה. הוא עמד מול מצבים מסוכנים, אך המשיך לפעול גם כאשר המצב שם אותו בסיכון משמעותי. במהלך כל החילוצים, עידו חילץ משתתפים רבים ממסיבת הנובה ואף היה באזור המסיבה, שם חווה דברים נוראים.הוא ראה שם אנשים שהוא מכיר מאז ילדותו אך הוא ידע שהמשימה שלו חשובה יותר מכל. למרות הקשיים והזעזועים, הוא המשיך לנסות להציל חיים ולהיות אופטימי, גם ברגעים הקשים ביותר. עידו סעד פעל בנחישות וחוזקה ואף פעם לא שם את ביטחונו לפני ביטחונם של אחרים.
Comments