תלמיד פיזיקה בעזה וכנר לתושבי הדרום - גיבורים בכל מקום

בזמן לא שגרתי בעליל, שגרה היא אחד הדברים שהכי מצילים אותנו. בין אם זה להשקיע בלימודים או להמשיך לעשות עוד קצת בעבודה. הנה שני סיפורים יפהפיים על אנשים שהשתמשו בשגרה בשביל מטרות יפהפיות, וגם מצחיקות…

בזמן סיקור מצב בעזה, עיתונאי החדשות אור הלר נכנס לאחד הבתים בעזה שעליהם צה"ל השתלט וחזה במראה שעורר אדוות של שוק לא רק בו, אלא בכל אזרחי ישראל. הוא נכנס לחדר ומצא את לירן חייל מגבעתי שוקד ומרוכז בלימודיו, מתרכז באלגברה לינארית אחרי יום קשה של לחימה. לירן הוא סטודנט לפיזיקה, שמשכו אותו מלימודיו בשביל להילחם על המולדת. הסרטון הפך לוויראלי שעות ספורות לאחר פרסומו. אנשים רבים צוחקים ואומרים שכאשר הוא יחזור הביתה, יחכו לו עשר הצעות עבודה ועשרים הצעות נישואים.

על אף שהסרטון מצחיק ומעורר השראה, הוא גם מזכיר לנו שהחיילים שמסכנים את חייהם בגבולות ובשטח הם אנשים רגילים לחלוטין, עם משפחות שמחכות להם בקוצר רוח בבית וחיים שלמים לפניהם. כפי שלירן נשלף מלימודיו האקדמים, גם בעלי העסקים, האומנים וכל מדינת ישראל. כולנו מנסים להילחם למען מדינתנו בדרכים שלנו.

עוד סיפור הוא על נגן הכינור דניאל, אשר משתמש בזמן החופשי שיש לו מההופעות הרגילות שלו שבוטלו כדי לנגן ולשמח מפונים מהדרום.

"באחת הפעמים ניגנו בחדר ישיבות במלון, כך שאנשים יכלו להיכנס ולצאת כרצונם. קיבלנו תוכניה של כ-40 שירים ישראלים לנגן, רובם עם מסר מסוים. חלק על שלום, וחלק על צה"ל. נתנו לאנשים ספרים עם מילות השיר ולעיתים אנשים ביקשו שירים. הלהקה היא להקה של בית כנסת רפורמי (בית תפילה ישראלי). להקה קטנה עם זמרת מדהימה בשם עתליה לביא שהחלק החזק שלה הוא גוספל. יש תופים, בס, קלידים, שני זמרים ואני, הכנר."

"יש גם את אסטבן שהוא רב, הוא מנהיג הלהקה והוא שר – יותר משמחה מאשר ממקצוע. אנשים מאוד מתחברים לאנרגיה שהוא מפגין. דבר מיוחד ויפה מאוד שהוא עושה, הינו שכאשר הקונצרט נגמר הוא יוצא אל הקהל ושואל אנשים על מה הם מוקירים תודה. הוא מעודד אותם לספר את הסיפור שלהם, לפעמים הם מספרים סיפורים יותר שכיחים כמו אנשים שפונו מבתיהם, הם מוקירים תודה לה' ולצבא. אך יש לפעמים סיפורים מפתיעים מאוד. אישה אחת, סיפרה על כך שהיא משדרות והמחבלים היו ממש מחוץ לביתה. באורח נס כל משפחתה התחבאה בדיוק בזמן הנכון והם ניצלו. איש מאשדוד סיפר שבבוקר ה-7 באוקטובר, הוא עמד על מרפסתו. במהרה התחילו האזעקות והוא נמהר למקלט, ו20 שניות אחר כך טיל נפל במרפסתו, בדיוק במקום שבו הוא עמד".

"ההרגשה במלונות שניגנתי בהם היא שהאנשים שם תקועים. הם עזבו את כל היקר להם ועכשיו הם נמצאים במלון ואין להם מה לעשות. הם איבדו את תעסוקתם, את מסגרות הלימודים שלהם, הכל. יש קבוצות ענקיות של ילדים שרצים ומסתובבים במלון, מחפשים משהו לשחק בו. יש להקות של בני נוער שהולכים ברחבי המלון ונראים כאילו הם זוממים משהו (סתם בצחוק). בגלל זה הגעתי לשם במחשבה שאשמח אותם ואתן להם משהו, אבל במציאות הם נתנו לנו את המתנה. בזמן שניגנו אנשים שרו ורקדו, והסיפורים שלהם עוררו בכולנו השראה."

לדעתי חשוב שנלמד מהסיפורים האלו. על אף שתושבי הדרום איבדו כמעט הכל, חוו דברים לא ניתנים לתיאור, ממשיכים לחיות רחוק מכל מה שהם אוהבים - הם עדיין מוצאים דרכים לשמוח ולהוקיר תודה. אז על מה אתם מוקירים תודה?