top of page

שפעת הקורונה: ההסגר והשלכתיו

כולנו שמענו על הסגר שהוגדר בעקבות הקורונה. מה הוא באמת ומה השלכותיו? – הילה מעברי.

הסגר הוא הפרדת והגבלת התנועה של אנשים שנחשפו פוטנציאלית למחלה מדבקת כדי לברר אם הם חולים, וכך להפחית את הסיכון שהם יפגעו באחרים. הגדרה זו שונה מהבידוד, שהיא ההפרדה של אנשים שאובחנו כחולים מדבקים מאנשים שאינם חולים; עם זאת, שני המונחים מבולבלים לעיתים קרובות, במיוחד בקרב הציבור. המילה הסגר שימשה לראשונה בוונציה, איטליה בשנת 1127 בכל הנוגע לצרעת, והיא הייתה בשימוש נרחב.

אחרונה נעשה שימוש בהסגר בהתפרצות מחלת נגיף הקורונה (COVID-19). בהתפרצות זו היו ערים שלמות בסין בהסגר המוני, בעוד שאלפים רבים של אזרחים זרים שחוזרים הביתה מסין התבקשו לבודד את עצמם בבית או במתקנים המנוהלים על ידי המדינה.

ישנם תקדימים לאמצעים כאלה; הסגר ברחבי העיר הוטל גם באזורים בסין וקנדה במהלך התפרצות 2003 של תסמונת הנשימה החריפה הקשה (SARS), ואילו כפרים שלמים במדינות רבות במערב אפריקה הוסגרו במהלך התפרצות האבולה בשנת 2014.

הסגר הוא לרוב חוויה לא נעימה עבור מי שעובר אותה; הפרדה מיקרים לך, אובדן החופש, אי וודאות לגבי מצב המחלה והשעמום יכולים לעיתים ליצור השפעות דרמטיות. יש לשקול בזהירות את היתרונות הפוטנציאליים בהסגר חובה המוני כנגד העלויות הפסיכולוגיות האפשריות. שימוש מוצלח בהסגר כאמצעי לבריאות הציבור מחייב אותנו להפחית, ככל האפשר, את ההשפעות השליליות הכרוכות בכך.

להסגר המוני יש השלכות רבות בקרב האנשים הנמצאים בו, וביניהן:

  • הדרדרות נפשית הדרגתית - שלושה מחקרים הראו כי משך זמן ארוך יותר של הסגר קשור לבריאות נפשית לקויה יותר באופן ספציפי, תסמיני מתח פוסט-טראומטי, התנהגויות אלימות וכעסים. אמנם משך ההסגר לא תמיד ברור, ונמצא כי אנשים שנוכחים בהסגר ליותר מעשרה ימים מראים תסמיני לחץ פוסט-טראומטיים גבוהים משמעותית בהשוואה לתסמינים בהסגר בפחות מעשרה ימים.

  • תסכול ושעמום - הוכח כי ריכוז, אובדן שגרת החיים הרגילה ומגע חברתי ופיזי מופחת עם אחרים גורמים לשעמום, תסכול ותחושת בידוד משאר העולם. התסכול הזה מחמיר בהסגר מפני שאין לעשות חלק מפעילויות היום-יום הרגילות, אלא רק קניות לצרכים בסיסיים והשתתפות בפעילויות ברשתות החברתיות דרך הטלפון או האינטרנט בלבד.

  • פחד מזיהום - חלק מהאנשים בהסגר מפתחים חששות לבריאותם או מפחדים מהדבקת אחרים במידה והם חולים, ובסבירות גבוהה יותר חוששים להדביק את בני המשפחה מאלה שלא הוסגרו בהסגר. חוששים במיוחד אם הם חוו תסמינים גופניים כלשהם שעלולים להיות קשורים לזיהום וחוששים כי התסמינים עשויים לשקף את היות הזיהום המשך לתוצאות פסיכולוגיות מספר חודשים אחר כך. נמצא שנשים בהריון ואלה עם ילדים קטנים הן המודאגות ביותר.

לעומת זאת, ההסגר הוא רק עניין של זמן ואין לשכוח את מטרתו – דיכוי המגפה ומניעת הידבקות המונית. יש להסתכל על הצד החיובי של ההסגר והשלכותיו לטווח הארוך שאכן מתעלה על הצד השלילי שלו. בנוסף, רצוי לנצל את זמן ההסגר לתקשורת עם בני הבית, קריאת ספרים, צפייה בסרטים ולנצלו למנוחה לפני החזרה לשגרה.

bottom of page