שחר של יום חדש בחירות ניו יורק ועלייתו של זוהראן ממדאני - עידו עמיאל

שחר של יום חדש: בחירות ניו יורק ועלייתו של זוהראן ממדאני

ניו יורק סיטי, העיר שלעולם אינה ישנה, מגיעה שוב לרגע מכריע. הבחירות לראשות העיר ב־2025 אינן רק עוד מערכת בחירות מוניציפלית. הן ממש לא סתם עוד הצבעה עירונית, אלא רעידת אדמה פוליטית וחברתית שעשויה להגדיר מחדש את פניו של המטרופולין הגדול באמריקה. במרכז הסערה הזו עומד זוהראן ממדאני, חבר אספת המדינה מקווינס, סוציאליסט דמוקרטי מוצהר, והחלק הכי מעניין הוא שהוא כנראה המועמד עם הסיכוי הכי גבוה להיות ראש העיר המוסלמי הראשון של ניו יורק.

עלייתו מסמנת "שחר של יום חדש", כמו שאומרים. היא בוחנת כמה רחוק אפשר לקחת את הפוליטיקה הפרוגרסיבית, איך העיר מתמודדת עם ענייני גזע ודת, ובעצם איזה סוג של עיר ניו יורק רוצה להיות באמת. וזה יכול להשפיע גם על העולם שמחוץ לניו יורק.

כדי להבין את המצב הנוכחי צריך להסתכל על ההיסטוריה הלא־כל־כך רחוקה של ניו יורק. העיר הזו היא כמו יצור חי. היא תמיד בתנועה, נעה בין תקופות של שגשוג כלכלי ופיתוח אינטנסיבי, לבין משברים רציניים של פשיעה ומתחים חברתיים. הדינמיקה הזו התחזקה במיוחד מאז שנות ה־90.

השינוי הגדול הגיע בתקופה שבה רודי ג'וליאני היה ראש העיר. הוא נבחר כי העיר הייתה שקועה בפשיעה, והוא הבטיח "חוק וסדר". הוא אכן הצליח לחולל מהפך דרמטי. הוא השתמש בדוקטרינת "החלונות השבורים" ובמדיניות שיטור אגרסיבית יותר, כמו "עצור־וחפש", והפשיעה צנחה בצורה חסרת תקדים. כיכר טיימס, שהייתה מקום מפוקפק, הפכה לאתר תיירות בינלאומי.

אבל ל"ניצחון" הזה היה מחיר. המבקרים אמרו, ועדיין אומרים, שהמדיניות הזו יצרה הפליה גזעית עמוקה ופגעה בקשר בין המשטרה לקהילות המיעוטים. זה זרע חוסר אמון שהתפוצץ שנים אחר כך. ניו יורק של היום, זו שממדאני רוצה להוביל, עדיין מנסה לתקן את הנזק החברתי שנוצר אז, ולמצוא דרך להיות גם בטוחה וגם הוגנת.

הפוליטיקה של ניו יורק מעולם לא עמדה לבדה. היא נחשבת מקום ליברלי מובהק, והיא כמעט תמיד מתנגשת עם הזרמים השמרניים יותר במדינה. היחסים של העיר עם דונלד טראמפ מסמלים זאת היטב. טראמפ, שנולד בקווינס וגדל כאיש עסקים במנהטן, הפך לסמל של אנטיתזה למה שהעיר רוצה לראות בעצמה. כשהמשפטים הפליליים והאזרחיים נגדו התנהלו במדינת ניו יורק, העיר הפכה לזירת מאבק תרבותי ואידיאולוגי.

האקלים הפוליטי הזה יצר קרקע פורייה לעליית כוחות פרוגרסיביים הרבה יותר רדיקליים, שמבקשים למחוק מדיניות שמרנית וכל מה שקשור לממסד הישן, אפילו אם הוא מגיע מתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה.

לתוך המציאות הזו נכנס המירוץ הנוכחי. הוא מעמיד זו מול זה שני מועמדים שמייצגים תפיסות עולם מנוגדות.

ממדאני נולד להורים מהגרים מדרום אסיה ומאוגנדה. הוא גדל לסירוגין בין קמפלה לבין ניו יורק. הוא נבחר לאספת המדינה ב־2020, אחרי שהדיח מועמד ותיק מהממסד הדמוקרטי. מטרותיו ברורות: דיור ציבורי רחב, תחבורה ציבורית חינמית, מיסוי כבד לעשירים וצדק אקלימי. הוא מייצג דור צעיר, רב־תרבותי, כועס, שמאמין שפתרונות מתונים לא יספיקו.

מולו ניצב אנדרו קואומו, לשעבר מושל המדינה, בניסיון קאמבק. הוא הציג עצמו בעבר כ"מנהיג חזק" בתקופת הקורונה, אך תדמיתו נפגעה בעקבות פרשת בתי האבות והאשמות בהטרדה מינית שהובילו להתפטרותו. חזרתו נראית כניסיון לשקם את שמו, אך גם כעמידה מול הכיוון הפרוגרסיבי החדש של העיר.

בחירתו של ממדאני משתלבת במגמה עולמית של עליית ראשי ערים מוסלמים במערב, כמו סאדיק חאן בלונדון ואחמד אבו טאלב ברוטרדם. תופעה זו מעניקה ייצוג לקהילות שהיו מודרות, ומשלבת ערכי צדק חברתי בשיח פוליטי מרכזי.

אך ניו יורק שונה. בה נמצאת הקהילה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל. יחסיו של ממדאני עם הקהילה היהודית מורכבים. מצד אחד, הוא גינה אנטישמיות ותמך בתוכניות חינוכיות על השואה. מצד שני, הוא תומך בתנועת ה־BDS, מגדיר עצמו אנטי־ציוני ומבקר בחריפות את מדיניות ישראל. הדבר מעורר חשש אמיתי בקרב רבים בקהילה היהודית בעיר.

המתח הזה הוא האתגר המרכזי של ממדאני: האם יצליח לאחד עיר שסועה, או שהבחירה בו תעמיק את הקרע?

בחירתו האפשרית של ממדאני לא תהיה פחות ממהפכה. היא תסמן ניצחון לאגף הפרוגרסיבי, ותוביל לשינויים דרמטיים במדיניות הדיור, השיטור והכלכלה. היא תציב את ניו יורק בחזית הערים הגלובליות בהן מכהן ראש עיר מוסלמי. אך עבור הקהילה היהודית, זה עלול לבשר אי־ודאות.

בסופו של דבר, "שחר של יום חדש" בניו יורק אינו רק על אדם אחד. הוא על הקרב על דמותה של העיר: האם תהיה מגדלור של פרוגרסיביות חדשה, או שהמותחים בחוטיה יגלו שהשסעים בה עמוקים מדי?

ניו יורק עומדת לבחור, והעולם כולו צופה.