רוסיה מול אוקראינה – מה יהיה?

המעצמה השנייה החזקה בעולם מבחינת הכוח הצבאי, רוסיה, פלשה לפני יותר מ-7 חודשים לאוקראינה, מדינה, שלפי כל מדד היא מדינה חלשה משמעותית מרוסיה שפתחה במלחמה. כולם חשבו, שתוך מספר ימים הצבא הרוסי יכבוש את קייב בירת אוקראינה, אך למרבה ההפתעה רוסיה נכשלה בניסיונה להכריע צבאית את אוקראינה. ולדימיר פוטין, נשיאה של רוסיה מזה 23 שנה ששולט בה ביד ברזל, נוחל מפלות בשדה הקרב, שלטונו מתערער מבית ומחוץ, ורוסיה תקועה במלחמה, שמסבה לה ולעולם כולו נזקים הולכים ומצטברים. להלן ננסה להבין מהן נסיבות המלחמה הבלתי צפויה הזאת, שמתנהלת באופן (כל כך) בלתי צפוי.

מה גרם לפוטין לפתוח בפלישה, שתכנונה היה גרוע וביצועה כושל ביותר?

במשך מרבית המאה ה-20, אוקראינה לא הייתה מדינה עצמאית, אלא כפופה לשלטון במוסקבה. המלחמה האחרונה שנוהלה על אדמת אוקראינה הייתה מלחמת העולם השנייה, שבה נהרגו קרוב ל-7 מיליון חיילים ואזרחים באוקראינה (נתון הכולל גם כ-1.5 מיליון יהודים אוקראינים שנספו בשואה). לאחר מלחמת העולם השנייה, אוקראינה השתקמה ממאורעות המלחמה ונשארה חלק מברית המועצות. בשנת 1991, עם פירוק ברית המועצות, מדינות הברית קיבלו עצמאות – אוקראינה השתחררה מהשלטון הרוסי והפכה למדינה בעלת משטר דמוקרטי.

בד בבד, ארגון נאט"ו בראשות ארה"ב ומדינות המערב, צירף אל הארגון מדינות שהשתחררו מהגוש הקומוניסטי, ומאז רוסיה חששה שהמערב יגיע לגבולותיה. בשנת 2004, אוקראינה עברה תהפוכות פוליטיות שנודעו בשם "המהפכה הכתומה", והמהפכה הובילה להגברת היחסים עם מדינות המערב על חשבון רוסיה.

רוסיה ניסתה ללא הרף להניא את אוקראינה מלהתקרב למדינות אירופה, וב-2014, מפגינים ברחבי אוקראינה מחו נגד עמדת אוקראינה שלא לאשר את תהליך הצטרפותה לאיחוד האירופי. המחאות הובילו לכך שהשלטון הפרו-רוסי ששלט באוקראינה הופל, ורוסיה ניצלה את המשבר הפוליטי באוקראינה על מנת לכבוש את חצי האי קרים. חצי האי קרים הוא מחוז שהיה תחת אוטונומיה (שלטון מקומי) תחת אוקראינה. מאז מרץ 2014, היחסים בין רוסיה לאוקראינה הידרדרו משמעותית, ומלבד סיפוח קרים, התנהלה לחימה של בדלנים פרו-רוסיים בחבל הארץ דונבאס, שבמזרח אוקראינה.

במרץ 2021, רוסיה העבירה כ-100,000 חיילים לגבול אוקראינה, ומדינות המערב חששו שרוסיה תערער עוד יותר את המצב באוקראינה. בינואר 2022, נשיא ארה"ב ביידן הזהיר מפני פלישה רוסית, ובעולם התפרסמו מפות המדמות פלישה סבירה של הרוסים. אולם, מעטים מאוד ציפו למלחמה הכוללת הרוסית שהחלה ביום חמישי, ה-24 בפברואר 2022.

המלחמה על אדמת אוקראינה

אחרי ריכוז כוחות רוסיים גדולים לאורך הגבול המשותף בין שתי המדינות, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין יצא בהכרזה על "מבצע צבאי מיוחד", שמטרתו "לעצור את רצח העם" ולעשות לאוקראינה תהליך של דה-נאציפיקציה (מחיקת השפעה נאצית מהמדינה), כלשונו. זה היה התירוץ של פוטין לפלישה שהוצג לעם הרוסי, אולם ברור כי מה שהניע את פוטין היה החזרת מעמדה של רוסיה למעמד של מעצמה חשובה ו"הענשת" אוקראינה על קשריה עם המערב. ברור כי לא התבצע כלל רצח עם נגד המיעוט הרוסי המונה מיליוני אנשים ממוצא רוסי החיים במזרחה של אוקראינה, ואוקראינה היא מדינה דמוקרטית.

רוסיה פתחה ב-3 חזיתות בפלישה לאוקראינה: החזית הצפונית, החזית המזרחית, והחזית הדרומית.

מצורפת מפה פוליטית של אוקראינה ושכנותיה:

החזית הצפונית: המטרה המרכזית של רוסיה במלחמה, הייתה כיבוש העיר קייב והכנעת ממשלת אוקראינה. על מנת להגיע לקייב במרחק הקצר ביותר מהגבול, הרוסים היו צריכים להתקדם בצפון אוקראינה ומשם להטיל מצור על עיר הבירה. החל מ-24 בפברואר, צנחנים רוסיים נחתו בשדה התעופה שליד קייב, ורק יום לאחר מכן, רוסיה כבשה פרברים במטרופולין של קייב. באותו זמן, צבא רוסיה התקדם לעבר העיר חרקיב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה, ונראה היה שאוקראינה על סף קריסה. ואולם, הנשיא היהודי של אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, עמד איתן בהתנגדותו לרוסיה, ועל אף כוונת הרוסים להתנקש בחייו, זלנסקי נשאר בקייב הבירה, הורה על גיוס כללי של הגברים בגיל גיוס במדינה, ובאקט של מנהיגות עודד את עמו לא להיכנע לרוסים ולהילחם בהם.

בזמן הלחימה, ההצלחה הרוסית בצפון נבלמה בחודש מרץ, ובתחילת חודש אפריל כל הכוחות הרוסיים באזור קייב וסמוך לגבול עם בלארוס, הובסו לחלוטין. באותה עת התגלה גם הטבח המחריד בעיר בוצ'ה, שבו הרוסים הרגו מאות אוקראינים (ובאזורים סמוכים אף יותר). ממשלות אוקראינה והמערב גינו את מעשה הטבח, והנשיא זלנסקי האשים את רוסיה בביצוע רצח עם באוקראינה. מנגד, רוסיה הכחישה וטענה (כמו בהרבה מקרים של פרסומים המציגים באור שלילי את הרוסים במלחמה) כי מדובר בחדשות כזב ובתעמולה אוקראינית.

החזית המזרחית: הכוחות הרוסיים שפלשו לחרקיב כבשו רק חלק מהאובלסט (המחוז), אך האוקראינים נלחמו בתוככי העיר עצמה מעל לחודשיים רצופים, ובחודש מאי הושג ניצחון אוקראיני, והעיר כולה שוחררה. בחודש ספטמבר האוקראינים השלימו תוך כשבוע את שחרור רוב חלקי המחוז, והסירו את איום הפלישה הרוסית לחרקיב.

בחלקים נרחבים של מזרח אוקראינה היו גם "בדלנים פרו-רוסיים", שנלחמו גם באזור דונבאס. אזור דונבאס היה כידוע מוקד החיכוך הגדול ביותר ב-8 השנים האחרונות בין שתי המדינות, טרם פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה. מאז חודש פברואר השנה, הרוסים לא השיגו התקדמות רבה, ובחודשים הראשונים התקדמו ביתר איטיות עד שלאחרונה נעצרה התקדמותם. יחד עם זאת יש לציין כי בחודש מאי הרוסים כבשו את העיר סברודונצק, הנמצאת באובלסט לוהנסק, וכבשו חלקים מאובלסט דונייצק (שני אזורים אלה מרכיבים את חבל הדונבאס).

מופיעה למטה תמונה של שיירת טנקים רוסיים במזרח אוקראינה:

החזית הדרומית: החזית הדרומית היתה החזית שבה הרוסים השיגו במידה הרבה ביותר את מטרותיהם. אחת מהמטרות של חזית זו הייתה לחבר לרוסיה באמצעות קשר יבשתי את חצי האי קרים. חיבור זה הושג כבר ב-28 בפברואר, וחיבר את החזית הדרומית לחזית המזרחית. בתחילת מרץ, רוסיה כבשה את הערים חרסון ומליטופול והתקדמה גם לכיוון דרום מערב. ואולם, רוסיה נכשלה בכיבוש העיר מיקולאייב באפריל. בנוסף על כך, בחודש אוגוסט אוקראינה התחילה במתקפת נגד בדרום, אולם בניגוד למתקפת הנגד באזור קייב מתחילת המלחמה או חרקיב, הושגה התקדמות איטית בלבד.

אחד מהקרבות הידועים והארוכים של תחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה, הוא הקרב על עיר הנמל מריופול, שנמשך כ-3 חודשים, עד שלבסוף אחרוני הלוחמים האוקראינים נכנעו לרוסים בחודש מאי.

השלכות המלחמה על העולם + התפנית האוקראינית במלחמה

מלחמת רוסיה-אוקראינה, היא המלחמה הגדולה ביותר שהתרחשה על אדמת אירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה, ותוצאותיה הינן חסרות תקדים בהיבטים האירופאיים והעולמיים. זאת בכל הנוגע לעימות צבאי בין רוסיה למדינות המערב. לכאורה, התוצאה הצפויה לפלישה הרוסית הייתה כאמור, שאוקראינה לא תוכל לעמוד בפלישה הרוסית, ותיאלץ להיכנע לרוסיה תוך ימים בודדים. בפועל, העולם נכח לדעת שהצבא הרוסי (מבחינת כלי נשק, מיומנות וגודל כוח אדם) הוא חלש הרבה יותר ונכשל כבר בימים הראשונים להביס את אוקראינה. בעוד שההתקדמות הרוסית הייתה סבירה לאורך השבועות הראשונים, הרוסים לא הצליחו לפלוש למרכז או למערב אוקראינה, וכמו כן חרקיב, קייב ואודסה, לא נכבשו.

היבט אחר שמדגים את השפעות המלחמה, הוא משבר האנרגיה שפוקד את אירופה ואת העולם. רוסיה היא מעצמת נפט וגז, וערב המלחמה רוסיה סיפקה למדינות האיחוד האירופי 35% מצריכת הגז הטבעי שלהם. בנוסף לכך, ברוסיה נמצאות עתודות נפט עצומות, ורוסיה היא המדינה מפיקת הנפט מספר 1 בעולם. משום כך, מדינות אירופה התקשו מאוד להגביל את רוסיה באמצעים מעשיים (רוסיה עלולה "להעניש" בהפסקת מעבר הגז הנחוץ לאירופה), ומדינות כמו גרמניה ופולין תלויות עד מאוד בגז הרוסי.

יחד עם זאת, כבר בפרוץ המלחמה, מדינות נאט"ו החמירו את היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה, ומשום כך המרחב האווירי של רוסיה נסגר לטיסות בפני חברות מטוסים מערביות, והמרחב האווירי של מדינות המערב נסגר בפני טיסות היוצאות מרוסיה. מדינות כמו גרמניה החלו להשקיע הרבה יותר תקציבים בצבא, ומדינות האיחוד האירופי מנסות לעבור במידת האפשר למקורות אנרגיה שמקורם אינו רוסיה.

חשוב לגם לזכור, שהמלחמה פוגעת בעולם בתקופה מאוד רגישה של משבר אקלים גלובלי, שהולך ומחריף בשנים האחרונות. רוסיה ואוקראינה הן ספקיות גדולות בחשיבותן של חיטה למדינות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, ורוב החיטה המגיעה למדינות רבות, מקורו בשתי מדינות אלה. עקב המלחמה, שדות חיטה רבים באוקראינה הושמדו או אינם ניתנים לעיבוד חקלאי. כמו כן, אוקראינה מתקשה לייצא את הכמות הרבה של החיטה שעדיין נמצאת לרשותה, בגלל פעילות תוקפנית של רוסיה בים השחור (המוצא היחיד של אוקראינה לים). ומצידו השני של העימות, גם רוסיה אינה יכולה לייצא חיטה למזרח התיכון, וזאת בשל עיצומי המערב והגבלות הסחר. התוצאה היא, שמסתמן מחסור גדול בחיטה בחלקים נרחבים ממדינות העולם.

השפעות המלחמה בתוך רוסיה

מנגד, המלחמה משפיעה גם על מה שקורה ברוסיה עצמה. חברות מערביות רבות שנכנסו לשוק הרוסי ב-30 השנים האחרונות, יצאו תוך מספר בודד של שבועות מרוסיה בשל המלחמה, ורוסיה סופגת עיצומים כלכליים (סנקציות) ממדינות המערב. חשבונות הבנק של אוליגרכים רוסיים עשירים (מקורבי פוטין בעיקר) בכל רחבי העולם עוקלו, ונכסיהם הרבים אף הוחרמו. צבא רוסיה התגלה כצבא במצב גרוע, ולפי ההערכות עשרות אלפי חיילים רוסיים נהרגו. בלית ברירה פוטין נאלץ להסתמך על "שכירי חרב" מהקווקז, סוריה ו"כוח ואגנר" הידוע לשמצה, שהם ילחמו את מלחמת רוסיה. בנוסף, רוסיה הושעתה מהמונדיאל שעתיד להתקיים בקטאר, ומתחרויות נוספות בתחומי הספורט והתרבות.

בחודשים הראשונים של המלחמה, התקשורת הרוסית הציגה את הפלישה כ"מבצע צבאי מיוחד" ומוצלח, ואת אוקראינה בתור הצד הרע שמובל בידי הנהגה "פרו-נאצית ונרקומנית". אולם לאחרונה, עקב כשלי הצבא הרוסי חסר הציוד ורוח הלחימה, הנשיא ולדימיר פוטין הודיע על צווי גיוס כללי של מאות אלפי צעירים רוסים בחודש ספטמבר. תגובת העם הרוסי, שהחל למאוס במלחמה הייתה התנגדות ומחאות נגד צווי הגיוס שהופנו אל רוסים רבים.

בנוסף, מתפרסמות עדויות, שחיילים רוסים בשדה הקרב הפנימו, שהמלחמה כבר אבודה מבחינת רוסיה. באופן אירוני, דווקא כשפוטין הכיר רק לאחרונה בעצמאותן של 2 רפובליקות בדלניות בתוך שטחי אוקראינה (אחרי משאל עם פיקטיבי, שנערך בשטחי הכיבוש הרוסי), הצבא האוקראיני התקדם ושחרר חזרה שטחים נוספים במזרח המדינה. בנוסף, חלק מהגשר הארוך ביתר באירופה (29 ק"מ אורכו) שמחבר בין חצי האי קרים לבין רוסיה, פוצץ ב-7 באוקטובר 2022, ביום בו נשיא רוסיה חגג 70 שנה.

מה יהיה בהמשך?

אכן, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מציגה לעינינו עובדה שהיינו רוצים לשכוח. גם בעידן שלנו, מעצמה כמו רוסיה יכולה לפלוש למדינה אחרת על מנת לכבוש שטחים נוספים. מראות של הרס נרחב ומיליוני פליטים שבורחים נראו כדבר שלעולם לא יוכל להתממש באירופה, אך המציאות היא שהמלחמה הקשה ביותר ביבשת למעלה מ-7 עשורים, מתחוללת ממש עכשיו. עמידתה של אוקראינה מול הפולש הרוסי – מרשימה, ועובדה היא כי כוח צבאי לבדו, במידה והוא לא מנוהל היטב, אינו יכול לנצח מלחמה, אפילו בעבור מעצמה גדולה כמו רוסיה.