גורל העולם מונח על כף המאזניים – סיפור קצר

'על כף המאזניים' הוא ביטוי שמתאר מצב של חוסר יציבות בו דבר מה עומד בפני הכרעה. לפעמים ניתן להטות את כפות המאזניים בעזרת פעולות מתאימות, אך לפעמים המצב אבוד. לכבוד הגיליון הזה החלטתי לכתוב סיפור קצר ומוזר סביב המושג הזה. – יעל הלמן י"ב 2

זה היה יום יפה ונעים. הציפורים צייצו, הרוח נשבה קלות, ואיש אחד הלך בחופזה, כמעט רץ, במורד הדרך הכפרית הראשית. האיש, ראלף שמו, התנשף קשות מהמסע המתמשך ובאופן כללי לא היה מרוצה במיוחד ממצבו הנוכחי בחיים. תארו לכם שרגע אחד אתם נמצאים בעיר הגדולה וחיים את חייכם, ורגע לאחר מכן רודפים אחריכם תוך איום על שגרת ימיכם ועולמכם כפי שאתם מכירים אותם. לא מלהיב, אה?

ובכן, סיפורנו מתחיל על דרך רחבה אחרי שראלף הצליח להגיע כבר למרחק של שלושה ימי הליכה נמרצת מאותה עיר גדולה, אז כל עוד לא המשיכו לרדוף אחריו הוא אמור להיות בסדר. בשלב זה צצה לה בעיה חדשה: ראלף, שהיה עכבר עיר מושבע ולא בילה דקה אחת מחייו מחוץ לעיר הגדולה או חשב לקחת איתו מפה של האזור לפני בריחתו החפוזה ממה שהיה, לפחות מבחינתו, סוף העולם, מצא את עצמו אבוד בארץ נוכרייה ולא מוכרת בלי קשרים, כסף או אספקה. במצב ביש זה החליט העירוני הנמלט שעליו פשוט להישאר על הדרך הראשית ולהתחנן בפני כל הנקרה בדרכו למים, מזון וממון. להשיג אספקה ויהי מה. טוב, תהיה החלטתו אשר תהיה, הדרך הייתה שוממת וריקה מאדם לכל אורכה והפעם האחרונה שהיא בכלל התקרבה לאזור מגורים הייתה חצי יום הליכה לפני כן, כאשר לראלף עדיין נשארו קרקרים וכמה צימוקים.

למזלו הרב ראלף מצא בית מגורים, או לפחות כך היה נדמה לו, לאחר קצת פחות מחצי שעה נוספת של הליכה מאומצת. הנמלט מלא ההקלה התקרב למבנה הקטן והרעוע במהירות יחסית, ככלות הכל הוא היה עייף ורעב, ודפק על הדלת בטירוף של אדם שלא אכל ימים שלמים. אחרי שניות בודדות פתחה את דלת העץ הישנה אישה כפרית עצבנית למראה שעטתה שמלת עבודה פשוטה ותואמת לביתה. "מה אתה רוצה?" שאלה בקול מוזר, ספק מופתע ספק מעוצבן, בעוד שרוולי שמלתה המופשלים העידו שהפריע לה במהלך עבודה.

ראלף לא בזבז שניה ופנה אליה באותו טירוף חרדתי בו דפק על הדלת. "הם רודפים אחרי! המפלצות! בבקשה עזרי לי! גורל העולם מונח על כף המאזניים! גורל עולמי מונח על כף המאזניים!" צעק בחוסר שליטה עצמית.

האישה המבוהלת ניסתה לסגור את דלת ביתה החורקת, אך ראלף היה מהיר ממנה ותקע את רגלו עטוית המגף הכבד בפתח הבית. "בבקשה," המשיך להתחנן ונשמע על סף שבירה או שיגעון, "בבקשה, המפלצות! הן רודפות אחרי! אני רק צריך ציידה לדרך ואולי גם קצת כסף. זה לא הרבה!". בשלב הזה כבר ליוו אותו חיוך היסטרי חצי מטורף ועיניים רדופות ומלאות אימה גדולה אפילו מבהלתה של בעלת הבית המחוספסת. "גורל העולם מונח על כף המאזניים! עזרי לי להינצל מהמפלצות, אישה נדיבה! גורל עולמי עומד על כף המאזניים!" המשיך לצעוק במהירות בפני האישה המבולבלת שעמדה מולו בחוסר אונים.

לפתע הציץ מפתח הבית גבר גבוה ומחוספס לא פחות ממנה. לפני שזה הספיק לפצות את פיו, לקח ראלף נשימה עמוקה נוספת והחל בסבב תחינות מהיר נוסף. "אדוני, הו אדוני הטוב. עזור לי! המפלצות דולקות בעקבותיי! כל אספקתי אזלה במהלך מסע הבריחה הזה! גורל העולם מונח על כף המאזניים! גורל העולם מונח על כף המאזניים!".

האדם, שרצונו להרחיק את הזר המטורף והמוזר מאשתו ומביתו לא פחת ואף עלה על רחמיו כלפי הנרדף הקטן, נתן לראלף אוכל, מים ומספר מטבעות כמעט וחסרי ערך לפני ששלח אותו לדרכו. ראלף הודה לו באותו השיגעון בו ביקש ממנו ומאשתו נדבה רגעים ספורים לפני כן, ופנה חזרה לכיוון הדרך הראשית ממנה הגיע.

"את חושבת שהוא יהיה בסדר?" שמע את האיש שואל את אשתו מאחוריו, "הוא אמר כל מיני דברים על מפלצות שרודפות אחריו".

"בין אם הוא יסתדר בחיים ובין אם מדובר בהזיות, זאת לא בעיה שלנו." השיבה האישה בקור לאחר שהצליחה להתגבר על ההתרגשות שעורר בה המאורע המוזר. "אם כי יש לי הרגשה שאני שוכחת משהו, הרגשה שאני ראיתי אותו איפשהו בעבר." מלמלה בקול שראלף המתרחק בקושי שמע. הוא הספיק לקלוט את קולו של האיש נוזף באשתו שעליה לישון יותר לפני שיצא לחלוטין מטווח שמיעה.

האספקה שהצמד נתן לראלף אכן הספיקה לו לזמן מה, אך עד מהרה שוב הלך בדרכים במהירות כשבידיו אין דבר מלבד המטבעות בהם לא יכול היה להשתמש בדרך נטושה. לאחר הליכה ממושכת ומלאת פנטזיות על קרקרים, שפר עליו מזלו בשנית וזימן בית כפרי נוסף בצד הדרך. מתרגש ומתכונן נפשית לתחינות, ניגש ראלף לדלת הבית הקטן אך היפה והחל לדפוק על הדלת במהירות ובחוזקה. שוב נפתחה הדלת, רק שהפעם קיבלו את פניו פנים זעופות ומלאות זיפים קצרים והשתייכו לאדם קצר קומה ובנוי היטב. הזעף התחלף מיד בהפתעה לאחר שראה את ראלף עומד על סף ביתו, וזה לא התמהמה לרגע לפני שהחל בתחנוניו הנואשים. "מפלצות! רודפות אחרי מפלצות! בבקשה אדוני, עזור להציל את חיי! רק קצת אספקה! אני יכול אפילו לשלם עליה! גורל העולם מונח על כף המאזניים, אדוני! גורל עולמי מונח על כף המאזניים!".

האיש, שהיה מנוסה מקודמו והרבה פחות תמים, ענה לו בקור וענייניות שהם לא מעוניינים לתרום, תודה. ראלף לא אמר נואש והמשיך להתחנן ולפנות לרחמיו של האיש, אפילו גורם לאשתו לצאת אל פתח הדלת, אך ללא הצלחה. לבסוף נאלץ להרים ידיים ולחזור לדרך עם בטן מקרקרת. בעודו מתרחק שמע ראלף את האישה פונה אל בעלה "תגיד, הוא לא נראה לך קצת מוכר?" שאלה וחרטה התגנבה לקולה.

"למען האמת, עכשיו כשאת אומרת את זה אני באמת מרגיש כאילו ראיתי אותו בעבר." השיב האיש בהרהור, קולו עדיין איתן כברזל מחושל, "אולי הוא קרוב של ג'ימי או ויליאם? אבל אני בספק. הוא היה אומר לנו.".

"נראה לי שהשם שלו מתחיל ב-ס'..." החלה האישה, אך את השאר ראלף כבר לא הצליח לשמוע. בכל זאת הוא החיש את צעדיו.

כך עבר על ראלף עוד חצי יום של רעב והליכה מעייפת ומשעממת, עד שלפתע הוא שמע שאגה איומה. 'הן כאן', הבין בחלחלה. הדמויות מהן ברח, המפלצות שרדפו אחריו, כולן הגיעו אליו ועמדו לכתר אותו. כל אותו היום המשיך לטעון שגורלו עומד על כף המאזנים, אבל ברגע הזה אותן מאזני גורל נטו והובהר לו, לראלף, שהוא עצמו נמצא בצד המפסיד ומזלו הטוב נטש אותו.

"ראלף ספנסר, עצור מיד והרם את ידיך באיטיות, בלי תנועות פתאומיות!" רעם אחד השוטרים לכיוון הנמלט המובס.

ראלף ספנסר, גנב ונוכל ידוע ונרדף, הרים את ידיו בכניעה והניח לשוטרים להוביל אותו למקום בו יוכרע גורלו אחת ולתמיד.

* הסיפור נכתב בהשראת או. הנרי, בעיקר סיפוריו הקצרים 'בחזרה למוטב ושכרה' ו-'מקץ עשרים שנה'.