רוחות של שינוי - השחרור של ונצואלה ממדורו - עידו עמיאל יא2

רוחות של שינוי: השחרור של ונצואלה ממדורו - עידו עמיאל יא2

העולם כולו עצר את נשימתו בבוקר השלושה בינואר 2026. הידיעה שיצאה מקראקס הייתה בלתי נתפסת עבור רבים, והיא שינתה את המציאות בדרום אמריקה בבת אחת. ונצואלה, המדינה שהייתה במשך שנים סמל לכישלון כלכלי ולדיכוי פוליטי, התעוררה למציאות חדשה לגמרי. ניקולס מדורו, האיש ששלט במדינה ביד ברזל ונראה היה שאי אפשר להזיז אותו מהכיסא, נתפס במבצע בזק של כוחות מיוחדים אמריקאיים והועבר למעצר בארצות הברית. זהו רגע היסטורי שמסיים פרק ארוך וכואב בתולדות המדינה הזו, אך הוא גם פותח פרק חדש ומלא בחוסר ודאות לגבי העתיד.

כדי להבין את גודל האירוע צריך לחזור אחורה ולהבין איך הכול התחיל. חשוב לזכור שמדורו לא תפס את השלטון בהפיכה צבאית ביום בהיר אחד. הסיפור מתחיל הרבה קודם לכן, בימי קודמו, הוגו צ'אווס. צ'אווס היה דמות שנויה במחלוקת, קצין צבא שניסה בעבר לבצע הפיכה צבאית אלימה וכושלת נגד הדמוקרטיה בשנת 1992. הוא עלה לבסוף לשלטון והוביל מדיניות סוציאליסטית שפילגה את העם ופגעה במוסדות המדינה, אך עדיין נהנה מתמיכה עממית רחבה בזכות כריזמה וכסף מנפט. כשצ'אווס מת ב-2013, מדורו ירש את השלטון אך לא את הכישרון הפוליטי או את אהדת הקהל. בניגוד לצ'אווס, שהצליח לשמור על מראית עין של דמוקרטיה, מדורו, שחסר את התמיכה הציבורית, נאלץ להסיר את המסכות. הוא זה שהפך את המודל השלטוני לדיקטטורה גלויה ואכזרית, כשהוא מחליף את הפופולריות בדיכוי אלים ומרסק סופית את כל מה שנותר מהדמוקרטיה הוונצואלית כדי לשרוד בשלטון בכוח (אגב, מדורו עדיין נבחר בצורה דמוקרטית בפעם הראשונה).

במשך העשור האחרון ונצואלה הפכה ממדינה עשירה ומבטיחה למדינה הרוסה. הניהול הכלכלי היה כושל בצורה מחרידה. הממשלה הדפיסה כסף בלי סוף (בנקודה מסוימת השקל היה שווה ל-14,500,000 מהמטבע הוונצואלי!!!), מה שגרם לאינפלציה להשתולל ברמות שקשה לתפוס. הכסף איבד את ערכו לחלוטין, ואנשים נאלצו לשקול שטרות במשקל במקום לספור אותם כדי לקנות מצרכים בסיסיים בשוק. המדפים בסופרמרקטים עמדו ריקים, ומערכות הבריאות והחינוך קרסו לחלוטין מחוסר תקציב וציוד. התוצאה הישירה של המצב הזה הייתה בריחה המונית. למעלה משמונה מיליון אזרחים ארזו את מעט הרכוש שנותר להם ועזבו את המדינה בחיפוש אחר חיים טובים יותר במדינות אחרות. משבר הפליטים הזה זעזע את כל יבשת אמריקה והראה לעולם עד כמה המצב בתוך ונצואלה הפך לבלתי אפשרי למחיה.

אך הסיבה המרכזית להתערבות האמריקאית הדרמטית אינה רק זכויות אדם או דמוקרטיה. דונלד טראמפ לא שלח את הלוחמים הטובים ביותר שלו כדי לחלק מזון לעניים, אלא כדי לטפל בבעיה שאיימה ישירות על הביטחון של ארצות הברית. תחת שלטונו של מדורו ונצואלה הפכה ל"מדינת סמים". בכירים בצבא ובממשלה הקימו ארגון פשע ענק בשם "קרטל השמשות", אשר שלט על נתיבי הברחת קוקאין אדירים לתוך ארצות הברית ואירופה. מדורו לא היה סתם נשיא כושל, אלא הוא עמד בראש פירמידה של שחיתות ופשע שהכניסה מיליארדי דולרים על חשבון הבריאות והביטחון של אזרחי העולם (אם רק היה מביא חלק מהמיליארדים לאזרחים שלו). המבצע הצבאי נועד בראש ובראשונה לכרות את הראש של הנחש הזה ולעצור את זרימת הסמים הבלתי פוסקת צפונה. מבחינת האמריקאים, מדורו היה פושע נמלט שמסתתר מאחורי תואר של נשיא.

נקודת האל חזור ביחסים שבין ונצואלה לעולם הייתה הבחירות שנערכו ביולי 2024. באותן בחירות העם הוונצואלי יצא בהמוניו לקלפיות מתוך תקווה לשינוי. האופוזיציה המאוחדת השיגה ניצחון סוחף וברור שהיה אמור להביא להחלפת השלטון בדרכי שלום. כל המשקיפים הבינלאומיים ראו את התוצאות, והעם ידע את האמת. למרות זאת, מדורו החליט לצפצף על רצון הבוחר. הוא השתמש בכוחו על בתי המשפט והצבא כדי לזייף את התוצאות ולהכריז על עצמו כמנצח. המהלך הזה הוכיח סופית לקהילה הבינלאומית שאין שום סיכוי להזיז אותו בדרכים דיפלומטיות או פוליטיות רגילות. גניבת הבחירות הזו הייתה המסמר האחרון בארון הקבורה של הלגיטימיות שלו, והיא זו שסללה את הדרך לפעולה הצבאית הישירה שראינו החודש.

עכשיו, כשהרודן יושב בתא מעצר בארצות הברית, המצב בוונצואלה נותר מורכב ומסוכן מאוד. המדינה נמצאת בוואקום שלטוני מפחיד. אמנם הראש נכרת, אך הגוף של המשטר הישן עדיין קיים ובועט. סגנית הנשיא דלסי רודריגז תפסה את הפיקוד באופן זמני ומנסה לשדר יציבות, אך מתחת לפני השטח הכול מדרדר למשבר. האופוזיציה דורשת לקבל לידיה את השלטון באופן מיידי, בהתבסס על תוצאות הבחירות האמיתיות של 2024. הם טוענים שאין שום זכות קיום לממשלה הזמנית הנוכחית, ושכל יום שעובר רק מעמיק את המשבר. ברחובות יש מתח עצום, והשאלה הגדולה ביותר היא כיצד ינהג הצבא. הגנרלים הבכירים, שרבים מהם היו שותפים לפשעי הקרטל ולשחיתות, נמצאים עכשיו בדילמה קשה. האם הם ימשיכו להילחם למען משטר גוסס, או שינסו להגיע לעסקה שתציל את עורם?

העולם מסתכל על ונצואלה. מצד אחד יש הזדמנות פז לשקם את המדינה. לוונצואלה יש את עתודות הנפט הגדולות בעולם, ואם הכסף מהנפט ינוהל בצורה ישרה ולא ילך לכיסים של פושעים, הוא יוכל לבנות מחדש את בתי הספר ובתי החולים ולהחזיר את הכלכלה לחיים. חברות אנרגיה בינלאומיות כבר מביעות עניין בחזרה למדינה, מה שיכול להזרים הון שיכול לעזור בשיקום ההריסות. מצד שני, קיים חשש אמיתי שהמדינה תדרדר למלחמת אזרחים אלימה בין קבוצות חמושות שונות שירצו לתפוס את השלטון בכוח הזרוע. ההיסטוריה מלמדת אותנו שנפילת דיקטטור היא לא תמיד סוף הצרות, ולפעמים היא רק תחילתה של תקופה כאוטית חדשה.

לסיכום, אפשר לומר שוונצואלה נמצאת בצומת דרכים קריטי. תפיסתו של מדורו היא ללא ספק אירוע משמח עבור הוונצואלים, אבל העבודה הקשה באמת מתחילה עכשיו. האתגר הגדול הוא לבנות מחדש מדינה שנרמסה במשך שנים על ידי שלטון מושחת ואלים. זה ידרוש הרבה יותר מאשר פעולה צבאית מוצלחת אחת. זה ידרוש מנהיגות אמיצה, תמיכה בינלאומית, והיכולת של העם הוונצואלי להתאחד ולבנות מחדש את האמון במוסדות המדינה.