ראול ולנברג-סיפורו של הגיבור שהציל עשרות אלפי יהודים בשואה

מתוך כל חסידי אומות עולם שהצילו יהודים בשואה, דמותו של ראול ולנברג האירה ככוכב גאולה לאלפי היהודים שהציל מציפורני מכונת ההשמדה הנאצית. ראול ולנברג היה בן אצולה ודיפלומט שוודי, שב-1944 יצא למשימה מְשַׁנַּת חיים: להציל את שארית יהדות הונגריה שנותרה בעיר בודפשט. לשם כך, הוא הערים על הגרמנים וההונגרים, והשתמש בתפקידו הבינלאומי בשביל לפרוש את חסותו על עשרות אלפי יהודים. ולנברג בלם את שליחתם של עשרות אלפי יהודים למחנות ההשמדה ולצעדות המוות, ואפילו התעמת עם פושע המלחמה אדולף אייכמן (פושע המלחמה הנאצי היחיד, שנשפט ונתלה במדינת ישראל). ואולם, ב-17 בינואר 1945, בדיוק לפני 77 שנים, ולנברג יצא על מנת להיפגש עם הרוסים שעמדו לפלוש לעיר. מפגישה זו הוא לא שב, ונסיבות מותו לוטות בערפל עד עצם היום הזה. - יהב נח אטלס י1

חיי ראול ולנברג

ראול ולנברג נולד ב-4 באוגוסט 1912 למשפחת אצולה שוודית שחבריה היו סוחרים, בנקאים ודיפלומטים. אמו של ראול הייתה בעלת שורשים יהודיים מצד אבי סבה, ואביו, שהיה קצין בחיל הים השוודי, נפטר לפני שראול נולד. לאחר שראול סיים את שירותו הצבאי, הוא נסע ללמוד בצרפת, והמשיך את לימודיו במישיגן, ארצות הברית. הוא סיים את לימודי הארכיטקטורה בהצלחה, וסטודנטים אחרים שלמדו איתו אמרו שהיה אדם רב כישרונות שידע לדבר עם זרים בביטחון, והיו לו כמה תחביבים. כעבור 4 שנים חזר לשוודיה, והמשיך לעשות עסקים בדרום אפריקה ובארץ ישראל (שהייתה באותה עת תחת שלטון המנדט הבריטי). הוא עבד בסניף של בנק בינלאומי בחיפה, ושם הכיר פליטים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית ואת מצבם הקשה של היהודים במרכז אירופה. ב-1936 הוא חזר מחיפה לשוודיה, ועבד ב-"חברה האירופאית לסחר", שעסקה בסחר מזון בין שוודיה למדינות אירופה. החברה הייתה תחת בעלות של יהודי ממוצא הונגרי, שכיהודי היה מנוע מלבקר במסעות עסקיים של החברה בתוך גרמניה. ראול הרבה לבקר במקומו באירופה (ובפרט בגרמניה). במסעותיו הוא ראה את היחס המחפיר של הנאצים כלפי היהודים ולמד את שיטת הצגת הדרכונים הרשמיים שהתנהלה בגרמניה, דבר שעזר לו בהמשך דרכו.

הונגריה במלחמת העולם השנייה

בשנות ה-30, עם עליית הפשיזם ברחבי אירופה, הונגריה נטתה יותר ויותר לכיוון גרמניה הנאצית, והטילה מגבלות אנטישמיות על למעלה מ-700,000 היהודים שגרו בתוכה. בשנת 1940, הונגריה הצטרפה למדינות ה-"ציר", אבל בניגוד לגרמניה ולשטחים שנכבשו על ידיה, לא מיד החלו בה ההשמדה והגירוש של היהודים. ואולם, מיוני 1941, השתתפה הונגריה בפלישה לברית המועצות, וחיילים הונגריים לקחו חלק בקרבות המלחמה בזמן השמדת היהודים במזרח אירופה. תוך זמן קצר, גורשו עשרות אלפי יהודים בשטחים שנכבשו בידי הונגריה לאחר שנכנסה למלחמה, ומרביתם הוצאו להורג לאחר שנמסרו לגרמנים.

ב-1942, לאחר תבוסות שנחלו מדינות הציר, הונגריה החלה ליצור קשר חשאי עם בעלות הברית במערב בשביל שתצא מהמלחמה, אך הן לא נשאו שום תוצאה. במרץ 1944, כשהונגריה הייתה בסכנת כניעה לבעלות הברית, היטלר הורה על כיבוש מלא של הונגריה, ותוך זמן קצר הונגריה נכבשה ללא התנגדות בידי הנאצים. בחודשים הבאים החלה השמדה בקצב חסר תקדים של יהודי הונגריה (מלבד היהודים שגרו בבודפשט, בירת הונגריה), וההערכות מציינות שבערך 500,000 יהודים נשלחו לאושוויץ, ושם נספו. ביולי אותה שנה, נוצר לחץ בינלאומי על הונגריה להפסיק את גירוש היהודים.

השמדת היהודים בהונגריה נעצרה כמעט לחלוטין מחודש יולי 1942, אבל, באוקטובר השתלטה מפלגת "צלב החץ" על הונגריה – מפלגה הונגרית אנטישמית, והשמדת היהודים נמשכה. שליט הונגריה עמד להיכנע נוכח התקרבותו של הצבא האדום, ולכן הודח בידי הגרמנים. עד סיום השנה, מרבית היהודים שנותרו נשלחו לצעדות מוות או רוכזו בגטאות.

פעילות ההצלה "הדיפלומטית" של ראול ולנברג

"הוועד לפליטי מלחמה" (War Refugee Board), שהוקם על ידי ממשלת ארצות הברית בשביל לסייע ליהודים שנותרו באירופה, החל לעבוד יחד עם ממשלת שוודיה על מנת לעזור ליהודי הונגריה. בעקבות הידיעות ביוני 1944 על השמדת יהודי הונגריה, ועם התמיכה של הקונגרס היהודי העולמי ושל הוועד להצלת הפליטים בארה"ב, משרד החוץ השוודי שלח את ולנברג יחד עם אנשי צוות להונגריה בכדי להציל את יהודי בודפשט. שוודיה, הייתה מדינה ניטרלית במלחמת העולם השנייה (לא תמכה ב-"בעלות הברית" ולא ב-"מדינות הציר").

בתחילת שנות ה-40, ולנברג קיים מסעות עסקים באזורים שנכבשו בידי גרמניה הנאצית או בבעלות בריתה (בין היתר בהונגריה), והיה עד לשיטות של גרמניה לגירוש והשמדת היהודים, וגם לצורה שבה התנהלה הפקידות – דבר ששימש אותו מאוחר יותר כשידע היכן לפגוע ביעדים של השמדת יהודי הונגריה, ולעכב את הגרמנים.

לפני שוולנברג יצא, הוא העמיד בפני ממשלת שוודיה שורת דרישות קיצוניות, שבאמצעותן רצה להבטיח בצורה המירבית את הגנתם של יהודי הונגריה. הבקשות כללו בין היתר תשלומי שוחד, תקציב נכבד מתוך ארגוני הסיוע היהודיים והאמריקאיים, ורשות להשתמש במבנים דיפלומטיים של ממשלת שוודיה, בשביל להציל יהודים ע"י כניסתם אליהם (חוקי המדינה אינם חלים על שגרירויות ומבנים דיפלומטיים, ולכן החוק ההונגרי לא חל שם).

ולנברג הגיע לבודפשט ב-9 ביולי 1944 עם דרכונים שוודים, כשבידו רשימה של כמה מאות יהודים בעלי קשר לשוודיה, שאותם רצתה להציל. אבל, ולנברג הרחיב את היריעה והעניק אישורים לאלפי יהודים נוספים בבירת הונגריה, באמצעות קניית עשרות מבני מגורים. הבניינים נרשמו תחת שגרירות שוודיה, ולכן החסינות הדיפלומטית ששוודיה העניקה להם הגנה בפועל על היהודים, על אף שלרובם לא היה כל קשר לשוודיה.

למסמכים שוולנברג הנפיק לא היה תוקף חוקי אמיתי, אבל ולנברג שהכיר היטב את דרך החשיבה הנאצית ואת הבירוקרטיה שלה, הקפיד להדפיס את דרכוניו כך שתהיה להם חזות מרשימה, שכללה סמלים שוודיים. עובדים אחרים בשגרירות תמכו בו, ועזרו לו להנפיק מספר הרבה יותר גדול של תעודות ליהודים, ממה שאושר להם. היהודים שקיבלו את האישור, נמנעו מן החובה לשאת טלאי צהוב. ולנברג ניצל את היותו דיפלומט שוודי, ומבנים של השגרירות השוודית הפכו למקלטים שאליהם אלפי יהודים נמלטו. הוא העביר הרבה תעודות "מזויפות" ליהודים, שבהם נטען כי הם תחת חסות ממשלת שוודיה.

אבל, כל זאת השתנה באוקטובר 1944, כשמפלגת צלב החץ עלתה לשלטון. עשרות אלפי יהודים נשלחו לעבודות כפייה, ואלפים נוספים נרצחו ברחובות בודפשט. מרבית היהודים רוכזו בגטו בודפשט.

ולנברג נודע בכך שהשתמש באמצעים שלא מן הדרכים הדיפלומטיות המקובלות, כמו מתן שוחד לקצינים גרמניים או לאנשי צלב החץ, על מנת להציל אלפי יהודים נוספים. בשלב מסוים, הצוות שהיה אמון על מתן הדרכונים המגנים כלל מאות אנשים, והם החלו לחלק בלי הבחנה את האישורים ליהודים שהיו צריכים את עזרתם. בעזרתם של ארגוני סיוע בינלאומיים, ולנברג הקים את הגטו הבינלאומי בבודפשט, שהיה מפוקח בידיהם.

אדולף אייכמן, פושע מלחמה נאצי שב-1961 נתפס, נשפט והוצא להורג בידי מדינת ישראל, היה האיש שניהל בפועל את השמדת יהודי הונגריה מחודש מרץ 1944. הוא הורה באוקטובר על גירוש יהודי בודפשט, ועל שלילת כל תוקף חוקי מהדרכונים הזרים. ולנברג ועמיתיו מחו מאוד על צעד זה, ובזכותם אישורי הדרכונים יושמו מחדש. ואולם, אייכמן המשיך בתוכניתו הזדונית להשמדת יהודי הונגריה. מכיוון שמסילות רכבות ההשמדה היו בשלב זה כבר קרובות מדי לחזית, הוא החליט על קיום "צעידת מוות", שבו יהודי בודפשט יוכרחו ללכת ברגל עד לגבול עם גרמניה, ויירצחו שם בהמוניהם. ולנברג ועמיתיו מארגוני הסיוע הבינלאומיים נסעו עם רכבים לאורך שיירת צעידת המוות, וחילקו מזון, ביגוד ותרופות. ולנברג הצליח להוציא הרבה יהודים מתוך "צעידת המוות", לאחר שטען כי הם תחת שמירת ממלכת שוודיה.

בחודשים הבאים, ולנברג נקט באמצעים נועזים על מנת להציל ולעכב את גירושם של יהודי בודפשט, תוך סיכון מתמיד של חייו בגלל ההיתקלות עם משטר צלב החץ והצבא הגרמני. זמן קצר לפני שהצבא האדום נכנס לעיר, הוא אמר את הדבר הבא לאחד משותפיו: "לקחתי על עצמי את המשימה הזאת, ולעולם לא אוכל לחזור לשטוקהולם (בירת שוודיה) בלי שאדע בתוכי שעשיתי את כל מה שאדם יכול לעשות בשביל להציל כמה יהודים שרק אפשר".

כשהצבא האדום עמד להגיע ולכתר את בודפשט, אייכמן הורה על שליחת היהודים בגטו בודפשט בצעדות מוות, אבל הודות לפועלו של ראול ולנברג, סוכלה המזימה האחרונה של אייכמן. מתוך 200,000 יהודי בודפשט, 70,000 נותרו בחיים לאחר שחרור גטו בודפשט בידי בעלות הברית, ועוד רבים אחרים היו תחת הגנה במבנים שנרשמו תחת שגרירות שוודיה בבודפשט.

הרבה עדויות מספרות כי ראול ולנברג נהג להגיע לתחנת הרכבת ששם רוכזו היהודים לפני שליחתם, תוך שהוא קורא מתוך פנקסו רשימה של שמות יהודים האוחזים לכאורה בדרכונים, ודורש לשחרר אותם מיידית. ולנברג היה מטפס על גג הרכבת וממשיך לחלק דרכונים, תוך שהוא מתעמת בנחישות רבה נגד השומרים ההונגרים והגרמנים. ולנברג אפשר ליהודים רבים להציג כל פיסת נייר שהיא שמצאו בידיהם, תוך הוכחה לכך שהם מוגנים בידי שוודיה.

במהלך שחרור בודפשט, ולנברג נלקח על ידי חיילים סובייטים ב-17 בינואר 1945, מבלי שהוא יידע אם הם מוזמן בתור אורח או בתור שבוי מלחמה. מאז, ולנברג לא נראה עוד וגורלו אפוף תעלומות, וכנראה נרצח בידי הרוסים.

מה עלה בגורלו של ולנברג?

לאחר המלחמה, הסובייטים התחבאו מאחורי תירוצים שהם לא ידעו על אסיר שלהם בשם ולנברג, למרות שאסירים פוליטיים במחנות כפייה בברית המועצות, טענו שראו את ולנברג או אדם שהזדהה בתור דיפלומט שוודי. בשנת 1956, הסובייטים הודיעו שוולנברג נפטר ב-1947, אבל רבים במערב האשימו את הסובייטים שהם לא חשפו את האמת. לאחר התפרקות ברית המועצות, חפצים אישיים של ולנברג הוחזרו למשפחתו בשוודיה, והוקם צוות חקירה משותף שוודי-רוסי שנועד לפתור מתי מת ולנברג. צוות החקירה טען שכפי הנראה ולנברג נפטר בכלא הסובייטי ב-1947, אבל אין מידע לגבי נסיבות מותו או היום הגורלי שבו ולנברג לעולם לא שב עוד.

בשנת 2017, משפחתו של ולנברג פנתה לרוסיה בדרישה לקבלת מידע על גורלו של ראול. שנה לפני כן נחשף יומן של ראש השירות החשאי הסובייטי, ולפי הרשום מנהיג ברית המועצות יוסף סטלין, הורה על חיסולו. היומנים היו חבויים בבית שראש השירות החשאי החזיק בו בעבר, ורשום גם שוולנברג הוצא להורג בבית כלא במוסקבה.

הרוסים טוענים כי ולנברג מת בכלא "לוביאנקה" בשנת 1947, בגלל התקף לב, אבל מעולם לא הוצגו ראיות התומכות בכך. בפועל, לאחר שראול נלקח בידי הסובייטים, השגרירה של ברית המועצות בשוודיה מסרה לאמו כי הוא נעצר, אבל שינתה את גרסתה וטענה שאין שום מידע עליו. בשנות ה-50, ברית המועצות שחררה אסירים שוודיים אחרים, אבל לא ניתן היה להבין מהם אם אכן ולנברג היה בחיים או היכן מת. מסמכים הנוגעים לגורל ולנברג הושמדו, או שנמחקו מהם פרטים בדבר מותו.

ישנן מספר השערות סבירות לשאלה מדוע נעצר ומת ראול ולנברג, אולם אף אחת מהן לא זכתה לגיבוי של ראיות. מה שכן ידוע, הוא שלאחר שחרור בודפשט, הסובייטים עצרו מספר דיפלומטים זרים. ברית המועצות חשדה בעיקר באנשים שהיה להם קשר עם ארצות הברית, וציונים או אנשים שפעלו למען יהודים, בגלל שהם לכאורה "סיכנו" את ברית המועצות ואת האידיאולוגיה הקומוניסטית. במסמכים שפורסמו לאחר נפילת ברית המועצות, מעולם לא הופיעה שום התייחסות לוולנברג בשמו.

מורשתו של ראול ולנברג

ב-26 בנובמבר 1963, ראול ולנברג הוכר בתור חסיד אומות עולם בידי "יד ושם". ב-1966, ניטע עץ לזכרו של ראול ולנברג בשדרת חסידי אומות עולם ב-"יד ושם". ראול ולנברג הוכר בתור אזרח כבוד בכמה מדינות ברחבי העולם, ובתוכן ישראל, ארצות הברית ושוודיה. ולנברג הציל בבודפשט אזרח יהודי בשם טום לנטוֹס, שהיגר לארצות הברית לאחר המלחמה. לאחר כמה עשורים הוא נהיה חבר קונגרס, והצעת החוק שהוא קידם הייתה הפיכתו של ראול ולנברג לאזרח כבוד של ארצות הברית. ולנברג היה האדם הלא-אמריקאי השני שקיבל מעמד זה, מלבד ווינסטון צ'רצ'יל, שבעצמו היה ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, ובפעולותיו עמד בנחישות להגנת העולם החופשי ולהמשך המאמץ המלחמתי נגד מדינות הציר. ולנברג הוכר כאזרח כבוד בשנת 1981 בארצות הברית.

הרבה אתרי הנצחה המזכירים את שמו של ולנברג הוקמו ברחבי העולם, תוך הכרת פעולותיו הנועזות והמאמצים שעשה בשביל להציל יהודים, על אף שהעמיד את עצמו בסכנה. מוסדות, בתי ספר ורחובות נושאים את שמו, ונעשו לזכרו פסלים ואנדרטאות. נכתבו עליו ועל הצלתו ספרים, ונעשו במשך השנים כמה סרטים וסדרות דוקומנטריות על ראול ולנברג.

סיכום

חייו של ראול ולנברג ופעולותיו הנועזות להצלת היהודים הינם מרתקים ביותר. נושא זה עניין אותי במשך שנים מספר, אולם במהלך הכנת הכתבה נחשפתי להרבה מאוד פרטים והחכמתי על ולנברג. ולנברג הוא גדול חסידי אומות עולם, שאין לו אח ורע בתולדות השואה, היות והוא ניצל את תוקף מעמדו הדיפלומטי על מנת להציל 100,000 יהודים (על פי חלק מההערכות). אילולא פעולותיו, סביר להניח כי לא היו נותרים יהודים בבודפשט כמעט. ולנברג היה אדם אמיץ מאוד, וסיכן את חייו בצעדיו להציל יהודים, וגם התעמת בנחישות מול קצינים גרמנים והונגרים. ולנברג מהווה ניגוד להרבה דיפלומטים אחרים, שבחרו לעצום עין נוכח השמדת היהודים, ובמיוחד הוא בחר להגיע לאזורי הסכנה.

לצערנו, ולנברג נלקח בידי הסובייטים ב-17 בינואר 1945, ולא זכה להמשיך לחיות כאדם חופשי לאחר המלחמה, שבתקופתה הציל עשרות אלפי בני אדם. חשוב לנו מאוד לזכור את פועלו של ראול ולנברג, המראה שגם בזמנים הקשים ביותר של ההיסטוריה האנושית, יש תמיד אנשים שיילחמו נגד הרשע ויעזרו לבני אנוש – שעל אף שהם לא מכירים אותם, יעשו הכל ויסכנו את חייהם בכדי להציל אותם.

בתל אביב יש רחוב אחד מרכזי הנושא את שמו, ובשאר ערי ישראל יש סמטאות ורחובות בודדים בשם ראול ולנברג. ראוי, שראול ולנברג יונצח יותר במדינת ישראל מכפי שזה היום, כי האיש היה גיבור והציל עשרות אלפי יהודים מאֵימַת השׁואה.