קהילת הלהט"ב במהלך מלחמת העולם השנייה

הומוסקסואלים היו אחת הקבוצות שנרדפו על ידי הנאצים מאז עלייתם לשלטון בגרמניה. קשה להעריך כמה הומוסקסואלים נרצחו בידי הנאצים ועוזריהם. חלק מהמקורות התחקו אחר כ-10,000 קורבנות ששמותיהם ידועים, ושעליהם קיים תיעוד מדויק. מקורות אחרים טוענים כי מדובר בהיקפים גדולים בהרבה, של כמה עשרות אלפי בני-אדם, שנאסרו בידי השלטון הנאצי ובחלקם הגדול קיפחו את חייהם יחד עם מיעוטים אחרים. ההומוסקסואלים נרדפו בשל נטייתם המינית, הושפלו ואף נשלחו למחנות ריכוז שבהם רבים מהם מצאו את מותם. בניגוד לכתיבה האינטנסיבית על השואה וקורבנותיה, כמעט ולא הוזכר גורלם של הומוסקסואלים בפרק זה של ההיסטוריה במשך שנים, ורק בשנת 2002 הכירה גרמניה באחריותה לגורלם. אז מה היה היקף הפגיעה בהם במהלך מלחמת העולם השנייה בידי המפלגה הנאצית?- רומי יופה יא3

על היחס של המפלגה הנאצית כלפי הומוסקסואלים

הצעדים שנקטו הנאצים כנגד הומוסקסואליים:

הצעד הראשון שנקטו הנאצים נגד הומוסקסואלים היה בשנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, כאשר פלשו למכון של הירשפלד (שהיה אז מכון לסקסולוגיה בברלין) , הרסו אותו והחרימו אותו. לאחר מכן, המצב הסלים ובשנת 1934 כאשר השלטון הנאצי ביסס כבר את מעמדו בגרמניה הוקמה יחידה מיוחדת של הגסטאפו (סוכנות נאצית) לרדיפה אחר הומוסקסואלים אשר ערכה רשימה מקיפה של הומוסקסואלים שנקראה "הרשימה הוורודה" בה נכללו הומוסקסואליים שהסוכנות איתרה. וכבר בשנת 1935 היחס החמור כלפיהם והתנהגות השלטון כלפיהם החלו לעלות שלב והוחמר סעיף 175 (שהיה סעיף מאז 1897 שאסר על קיום יחסי מין חד צדדים), וכעת הוא כלל גם איסור על נשיקות, חיבוקים וכל מגע מיני הומוסקסואלי. הנאצים שינו את הגדרת היחסים ההומוסקסואלים ל"פשע" ובכך הגדילו את העונש הפוטנציאלי לחמש שנות מאסר. שינוי זה הוביל לעלייה גדולה במספר המעצרים והרדיפות וגרם לפחד גדול. בשנתיים הבאות נעצרו כ־25 אלף הומוסקסואלים ומרביתם נשלחו למחנות ריכוז בעיקר לדכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן שם היחס כלפיהם היה אף יותר קשה משאר היחס שקיבלו הקבוצות שהיו במחנות – אסרו עליהם להשאיר את ידהם בשמיכה ואם מישהו היה נתפס עם הידיים בשמיכה, נזרקו עליו סירי מים קפואים מה שגרם ברוב המקרים לדלקות ריאות בין האסירים דבר שבחורף האירופאי הביא למותם, נוסף על כך הושפלו במחנות. במחנות הריכוז נהגו לסמן נקודה שחורה על שרוול חולצתם ועל גב החולצה שלבשו נכתב המספר 175. בשלב מאוחר יותר, ההומוסקסואלים הוכרחו לענוד טלאי שצורתו משולש שווה-צלעות הפוך וצבעו ורוד. משנת 1942 הוחרפה הענישה כלפי הומוסקסואלים עד לכדי הוצאה להורג. במחנות הריכוז עברו ההומוסקסואלים טיפולים רפואיים שונים בניסיון "לרפא" אותם מנטייתם המינית. ד"ר ורנט היה רופא דני שפיתח טיפול בו הושתלו להומוסקסואלים שתלי טסטוסטרון בניסיון "לרפאם". ורנט פנה אל האס אס בהצעה לחקור עבורם את התופעה וקיבל מהם הומוסקסואלים כ"שפני ניסיון", ובכך הפכו אלו לקורבנות הראשונים שבגופם נערכו ניסויים רפואיים. הרדיפות הופעלו רק בתחום הרייך הגרמני ולא ידוע על מסעות נגד הומוסקסואלים מחוץ לשטח הרייך.

עמדת המפלגה הנאצים על הומוסקסואלים:

המפלגה הנאצית ראתה הצדקה באותם ניסיוניות למיגור ההומוסקסואליות באומה בטענה שצורת חיים זו "פוגעת" בכבודה וחוסנה של האומה. הבעיה העיקרית של הנאצים עם הקהילה ההומוסקסואלית הייתה שהם לא מביאים ילדים, דבר הנוגד את השאיפות לטוהר הגזע הארי. הכעס על כך התגבר בשנות המלחמה, בהן נהרגו גברים רבים, והנרטיב הרשמי גרס כי יש צורך לאומי בהגדלת מספר הילדים במשפחות האריות. הטענה של הנאצים הייתה כי ההומוסקסואלים מבזבזים את הזרע הארי בתקופה בה האומה חייבת לגדול ולהתחזק.

על היחס של הנאצים כלפי לסביות

למרות היחס הקשה כלפי ההומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, היחס כלפי הלסביות נחשב לסלחני. סעיף 175 בחוק התייחס רק ליחסי מין בין גברים. לסביות לא נרדפו באופן שיטתי. כמעט שלא ידוע על ענישת לסביות, למרות שלעיתים הואשמו לסביות כ״בלתי סוציאליות״.