פרפקציוניזם-האם אנחנו עבדים של עצמנו?

אנחנו נתקלים בשאיפה לפרפקציוניזם (שלמות) בכל מקום- בבית הספר, בעבודה, במשפחה...

השאלה הגדולה היא האם פרפקציוניזם הוא טוב או רע ? והאם אנחנו למעשה משועבדים לעצמנו?

פרפקציוניזם הינה נטיה אישיותית הכרוכה בהצבת סטנדרטים בלתי אפשריים לעצמנו , או להאמין שאנחנו חייבים לעמוד בציפיות גבוהות של אחרים כלפינו- ואף להתעלות עליהן. זאת במטרה להשיג שלמות, אם מושג זה קיים בכלל.

הבעיה המתעוררת סביב פרפקציוניזם מתחילה כאשר הצורך הבריא בשאיפה להצלחה הופך לצורך האובססיבי לשלמות. אורח החיים שלנו והעידן בו אנו חיים דורשים הישגים והצלחות תדירים- ומי שאינו עומד בקצב, משלם את מחיר הכישלון והאכזבה. אלא שעבור חלקנו המחיר עלול להפוך לקול פנימי מציק וקבוע שאינו נותן מנוח (אובססיה). כך שלפרפקציוניסט (שכבר הפך קיצוני) ישנם סטנדרטים גבוהים באופן מוגזם, אשר הופכים את חייו למרדף אין-סופי אחר התוצאה המושלמת.

לפרפקציוניזם פנים רבות: הוא יכול להיות מעולה, מדרבן ומעודד אבל באותה המידה הוא עלול להיות מטרד בלתי פוסק וכמרדף תמידי, סיזיפי ומממושך אחר השלמות.

ההשלכות השליליות של הפרפקציוניזם נסובים סביב פגיעה באיכות החיים של הפרפקציוניסט ושל סובביו בשל הרדיפה והשעבוד האינסופי של האדם לסטנדרטים הקשים שהוא בעצמו הציב לעצמו.

כך נדמה פעמים רבות שאנו משועבדים לשלמות, למודל ה"כל יכול" הטבוע בתוכנו, לרצון להצליח בכל התחומים, לשבור שיאים של עצמנו, של אחרים ולעשות את הבלתי אפשרי.

לדעתי , פרפקציוניזם היא תכונה מעולה, כזו שמובילה אנשים להישגים מרשימים, להתגבר על מכשולים ואתגרים ואף מביאה להצלחה בתחומים רבים אך, כמו כל דבר בחיים גם כאן יש לשמור על איזון. וכשהאיזון מופר- הפרפקציוניזם הזה הופך למייצר עומס, כובד, תסכול, קושי ומועקה.

חוקרים רבים חקרו את נושא הפרפקציוניזם לעומק וגילו שהסביבה והתרבות בה אנו חיים בעלת השפעה רבה על תכונותינו ועל השאלה אם נהיה פרפקציוניסטים או לא.

למשל, נמצא כי סטודנטים אמריקאים ממוצא סיני נוטים לפרפקציוניזם יותר מסטודנטים אמריקאים שאינם ממוצא סיני.

דוגמא ההולמת את הלך הרוח המוכר לנו בישראל היא כאשר ילד מקבל 90 במבחן ישנם הורים שיתגאו בהישג זה ואילו ישנם כאלה שיחשיבו ציון זה כנמוך ושהילד לא מיצה את כל יכולתו. תגובת ההורים במקרה זה תהיה מכוננת ואף תשפיע על הילד בעיבוד שלו את תחושת הכשלון ובעיצוב אותו פרפקציוניזם שהוא ינסה לשאוף אליו.

לסיכום, אנו חיים בתקופה כזו בה הכל נגיש, בלחיצת כפתור בהישג יד ואנו נוטים לחשוב שאנו יכולים להתמקצע וללמוד ולהצטיין בכל תחום ומייד- שכך גם ה-100, השלמות הם נגישים ואפשריים לכולם. אך למעשה, בחיים האמתיים, מחוץ למסך הטלפון, ה-100 הוא תוצאה של עבודה קשה, התמדה וכח רצון שהוא מנת חלק של יחידי סגולה כמעט.

לכן, יש לשאוף להשגים ולהצלחות- אך בקצב שלכם, ללא לחץ וחרדה שחלה עלינו חובה להיות מושלמים. כי מושלם יש רק בסרטים של דיסני ☺.