עצות לכתיבה – מה עומד על כף המאזניים בכתיבת האקספוזיציה לסיפור?

כתיבה היא תחביב משמעותי בחיי כבר זמן רב – אני כותבת ספרים וסיפורים קצרים כבר מגיל שמונה וחצי. ככותבת, אני תמיד מחפשת דרכים לנסות ולשפר את הכתיבה שלי. בכתבה זו אציג מספר עצות המסייעות לי בכתיבה, ועשויות לסייע גם לאנשים שטרם החלו לכתוב. אוסיף כי אני מחפשת לרוב עצות באינטרנט בפורומים שונים כגון וואטפד, וכן בפוסטים המועלים ברשת החברתית פינטרסט.

העצה הראשונה שאציג במאמר זה היא השקעה באקספוזיציה של הסיפור. כותבים רבים מזדרזים להגיע ל"עיקר" בסיפור, וכך לא מציגים כראוי את הדמויות ואת העולם בו הן נמצאות, ומותירים את הקורא מבולבל. בסיפורים רבים, ביניהם סיפורים שבהם העלילה מתחילה מיד בפתיחתם, ישנם הסברים כללים על הדמויות ועל העולם. הסברים אלו יכולים להתרכז בתחילת הסיפור או במספר קטעי מידע לאורכו, אך עם זאת, לא מומלץ להעביר לקורא את כל המידע בבת אחת, משום שהוא כנראה לא יקלוט את רובו.

יתרה מכך, מומלץ לא לכתוב את ההסברים כאילו הדברים שקורים בסיפור הינם מובנים מאליהם. חשוב לזכור כי אנו ככותבים יודעים על הסיפור יותר מהקוראים, ולכן מה שלא הוסבר להם, לא קרה מבחינתם. מחסור במידע עלול לגרום לקורא לפקפק באמינות הסיפור וכן להישאר עם יותר שאלות מהקריאה מאשר תשובות.

ההסבר ההתחלתי בסיפור נקרא אקספוזיציה. ללא הסבר התחלתי, הסיפור לא יהיה מובן כלל, והקורא יתקשה להבין את ההתרחשויות בו. בנוסף, הסיפור ייתפס כחדגוני ויהיה קשה יותר להתחבר אל הדמויות שבו. כשם שקל יותר להתחבר לאדם שאנו מכירים מאשר לאדם זר, כך קל יותר להתחבר לדמויות שהוסבר עליהן בטקסט. כשמועבר מידע על הדמויות הקורא ירגיש שהוא מכיר אותן יותר טוב, וכך יידע כמה הוא מסוגל להתחבר אליהן ולהזדהות עמן.

אין זה הכרחי לכתוב את כל המידע על הדמויות בפתיחת הסיפור, אך מומלץ לכתוב בפתיח מידע בסיסי כגון גילן, היכן הן חיות וכן פרטים נוספים שהקורא צריך לדעת לפני תחילת הבעיה המרכזית.

לכן, חשוב שהפתיח של הסיפור יכלול רקע על הדמויות המרכזיות שבו (או לפחות על חלקן). האקספוזיציה יכולה, כאמור, להיכלל תוך כדי התפתחות העלילה, למשל כמספר סצנות שבהן ייכללו ההסברים הדרושים על מנת להבין את הסיפור בצורה טובה יותר. אם ישנם הסברים המועברים בתוך שיחה בין דמויות, הם אינם צריכים להיות מוגזמים ומפורטים מדי, אחרת ההסבר ייראה תיאטרלי ומוגזם מדי ולכן פחות אמין. כלומר, אם דמות אחת מסבירה משהו חשוב, הדמות האחרת ככל הנראה לא תבין הכל מיד ותשאל אותה שאלות. בנוסף, ייתכן שזה לא יהיה זמן מתאים בעלילה להסברים ארוכים, והדמות המספרת תגיד "אסביר לך יותר בהזדמנות".

עצה נוספת שקראתי בנושא היא לדמיין את ההתרחשויות בסיפור כסרט. כך, ניתן לדמיין את ההתחלה של הסיפור: האם היא איטית או מטיחה את עצמה אל הקורא במשפט הראשון? מיהן הדמויות הראשונות שמופיעות? הפתיח צריך להתאים לסיפור ולסגנונו. כלומר, אם התקדמות העלילה בסיפור היא איטית, סביר להניח שהאקספוזיציה לא תהיה מהירה גם כן.

חשוב לזכור שלכתיבה אין מתכון קבוע. ניתן להציג מיד את הבעיה ורק אז את הדמויות, וכך להיעזר בה כדי להראות את האופי שלהן ואת ההתנהגות שלהן ביחס אליה. אפשרות אחרת היא לבנות את הבעיה תוך התקדמות העלילה עד שהיא מתגבשת לגמרי. אנו אמורים לאהוב את הסיפורים שאנחנו כותבים, ולכן מוטב שנבחר בדרך שאנו חושבים שתהיה הנכונה ביותר עבורנו ועבור הסיפור שלנו. כך, ניתן יהיה לבחור באקספוזיציה שנהנה לכתוב ושתתאים לאופן הסיפור אותו אנו כותבים.