על יוניקורן של קירל, חדי קרן צבעוניים וצלילים

דמותם של חדי הקרן האגדיים ניבטת אלינו מכל מוצר שמיועד לילדות. אך מה הם מסמלים ומה משמעותם האמיתית? ומה נוכל ללמוד מהשיר "יוניקורן" שמייצג אותנו השנה באירוויזון? על כל זאת ועוד בכתבה הבאה.

לכבוד יום חד הקרן הבינלאומי, ובייחוד בהקשר לשיר ששלחנו לתחרות האירוויזיון, החלטתי לכתוב על חדי הקרן, היצורים האגדיים שכולנו מכירים ואוהבים. חדי קרן הם יצורים מיתולוגיים שהם למעשה סוסים בעלי קרן אחת. לדעתי, מה שמיוחד בהם באמת הוא הערכים שהם מסמלים: טוהר, תמימות ושמחה.

"יוניקורן", השיר שמייצג אותנו בתחרות האירוויזיון השנה, ואותו מבצעת הזמרת נועה קירל, מעורר מחשבה בשל השימוש בסמל חד הקרן בשיר. מה הוא בעצם מסמל? אז כמובן שכמו בכל שיר פופ, החידה לא ממש קשה לפיצוח – השיר משתמש בסמליות של חד הקרן כייחודי, כדי להעלות על נס את השונות שבכל אחד ואחת מאיתנו. אפשר לראות בקליפ הנלווה לשיר, כי בזמן שכל האנשים נמצאים על הקרקע, קירל רוקדת למעלה על התקרה. דבר זה מייצג את החריגות שלה לעומת החברה שמקיפה אותה, ומתייחס אליה כדבר חיובי ולאו דווקא שלילי. אני באופן אישי מזדהה מאוד עם המסר של 'אם אתה כבר מיוחד, אז תחדד את הקרן שלך ותדהר קדימה'. אולי זאת לא אמירה חזקה כמו "חדלו ממלחמה" או "כוח נשי", אבל זה בהחלט מסר רלוונטי ומעניין בעיניי, ולכן אני מקווה שהשיר יצליח לתת השראה לכל המתמודדים עם שונות כלשהי ברחבי העולם.

ולעניין חד הקרן עצמו - אני רוצה לוודא שכולכם מבינים על מה אני מדבר כשאני אומר חד קרן. לפי הסיפור המיתולוגי, מדובר על יצור מרהיב, צחור כולו ופראי ברוב הזמן. בהתבסס על סיפור זה, הוקמה דת סאטירית שבה המאמינים מתפללים ל"חד הקרן הוורודה הבלתי נראית". באופן אירוני לעובדת היותה בלתי נראית, נטען כי היא וורודה (ואוהבת לחם עם צימוקים). איני מעוניין להתווכח האם היא אכן וורודה או לא, מכיוון שצבע זה עניין סובייקטיבי: רק בגלל שאני רגיל לקרוא למשהו ורוד, ורוד הוא לא בהכרח הגדרה אוניברסלית, ולכן אני לא יכול לדעת אם כולם רואים את אותו הורוד שאני רואה. נושא זה נחקר רבות בתחום מדעי המוח בימינו, ולעניין זה עוד אין הסבר חד משמעי.

בכל מקרה, חדי הקרן הקלאסיים הם בצבע לבן. הצבע הלבן מסמל טוהר בתרבויות המערב, ככל הנראה משום שהכי קשה לשמור עליו נקי. באופן מפתיע, בתרבויות אסיאתיות הצבע הלבן דווקא מסמל מוות, בשל הקשר בינו לבין הגוון החיוור של המתים. אם נמשיך להתעמק בהקשרים התרבותיים של צבעים, הירוק יכול לסמל טבע, בריאות ורוגע, אבל יכול גם לסמל קנאה, למשל ב"מפלצת בעלת העיניים הירוקות" של שייקספיר; אדום מסמל אהבה ותשוקה - אבל גם סכנה. כל זה טוב ויפה, אבל כשחושבים על זה, מה בקשר לצלילים? הצלילים קיימים בכל מקום בעולם, אז מדוע דווקא להם אין משמעות סימבולית? אנחנו יכולים להגיד 'קול של עורב' אבל זה ספציפי לעורב, ומתייחס לאיך שאנחנו תופשים את האובייקט שהוא עורב. אין לתווים 'דו רה מי', למשל, אפיון כזה, הם פשוט חלק ממנגינה. מעניין אותי איך קרה שהצבעים קיבלו משמעות סימבולית משל עצמם, בזמן שחושים אחרים מסתמכים על מה שמבטא אותם: "מרקם חולי", "מתוק כמו תות" וכו'.

לסיום, נחזור רגע לנושא חדי הקרן. האם ידעתם כי למעשה נמצאו עדויות להמצאות "חדי קרן" באיזור קזחסטן של לפני כ-29 אלף שנים? טוב, אולי זה לא בדיוק חד הקרן המיתולוגי, אך אכן חי קרנף בעל קרן אחת על מצחו, שהזכיר מעט את קרנו של חד הקרן האגדי. מקווה שנהניתם מנדידת המחשבות הקלה שהייתה לי. אתם כמובן חופשיים להאמין במה שתרצו (או שאולי בעצם לא בהכרח, בשל הבניות חברתיות שהטמיעו בכם מילדות, כמו שפה, תרבות ונורמות חברתיות, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת). מה שהייתי באמת רוצה שתקחו מהכתבה הזאת - זה שכולנו צריכים לחשוב קצת מעבר לקשת, ולראות מה יש למוח המופלא שלנו להציע.