מלחמת חרבות ברזל הביאה עמה אתגרים רבים, מגדול ועד קטן: מהשסע בחברה הישראלית, דרך המשבר הכלכלי שפורס כנפיו, ועד מצבה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. אך אתגר חדש-ישן עומד דווקא בפתח דלתה של פרקליטות המדינה ומערכת המשפט.
במהלכו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נעצרו במהלך עימותים מזוינים כאלו ואחרים פעילי טרור מהצד הפלסטיני. עצירים ואסירים מסוג זה כונו "אסירים ביטחוניים", וכלואים עקב עבירה שביצעו הנוגעת לביטחון המדינה. לאסירים אלו תנאים שונים מאלו של שאר האסירים, בתחומים שונים: תנאי המאסר, אפשרות לקיצור תקופת המאסר, קיומן של פגישות עם בני משפחה ועורכי דין ועוד.
לפני תחילתה של המלחמה, הוחזקו בבתי הסוהר במדינת ישראל מעל לחמשת אלפים אסירים ביטחוניים. אך כתוצאה ממתקפת הפתע והמשכה של המלחמה, עלה מספר זה לכמעט עשרת אלפים אסירים. כדי לאסור אסירים אלו לתקופת זמן שאינה נחשבת כסבירה עבור עציר או אדם הנמצא במעצר על רקע בטחוני-לאומני, יש להעמיד כנגדם אישומים ולהביא להרשעתם.
האתגר העומד בפני פרקליטות המדינה ומערכת המשפט הצבאית הוא אופן העמדתם לדין של פעילי טרור לאור פשעיהם. מעשה זה נראה תחילה כפשוט, אך הוא כולל בתוכו מורכבויות רבות הנוגעות לחוקיותם הבסיסית של פעילים אלו, אל העברות הנוגעות בהרשעתם ולבסוף, עצם קיום ההעמדה לדין.
קיומם של דיני מלחמה מוסכמים ברמה בינלאומית החל רק במאה וחמישים השנים האחרונות, עם כתיבתה של הראשונה באמנות ג'נבה. אך יישומן של אמנות אלו החל ברמה חלקית רק לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה. יישומן ואכיפתן של דיני המלחמה הבינלאומיים הם תהליך ארוך שנים, המתבסס על תקדימים משפטיים הנוצרים בדרך כלל לאחר סיומן של מערכות צבאיות נרחבות, בהן בוצעה הפרה של דיני מלחמה או פגיעה במיעוטים.
תחילה, יש לאשש את חוקיותם של פעילי הטרור שפעלו כנגד מדינת ישראל ואזרחיה. עצם החוקיות נובעת מכך שפעילים אלו שייכים למדינה, ישות או מיליציה כלשהי, ובנוסף, מחויבותם של פעילים אלו לדיני המלחמה הבין-לאומיים. אולם, מעשיהם מעידים על ההפך. לכן, מדינת ישראל אינה יכולה להכיר בחוקיותם של לוחמים אלו, לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002. על כן, אין בחובתה של המדינה להעמיד פעילים אלו לדין ולהרשיעם בעברות הנוגעות להפרת דיני מלחמה וזכויות אדם, והיא יכולה להחזיקם במאסר ללא העמדה לדין, תוך ביקורת שיפוטית על צו המעצר, כל תקופת זמן של כחצי שנה.
מאידך גיסא, עומדת בפתחה של מדינת ישראל ומערכת משפטה הזדמנות שאין כמותה, הן ברמתה הבינלאומית ובמעמדה של ישראל כמדינת חוק. יתרה מזאת, הזדמנות זו תתרום למהלך החשוב של איחוי החברה והתאוששותה לאחר האירועים הקשים והמשמעותיים שעברו עליה אמש.
-משפט אייכמן, דוגמא למשפט בעל משמעות ערכית עצומה.
תחילה, עצם העמדתם לדין של פעילי הטרור באופן מרוכז, עקב השתתפותם באירוע חסר תקדים זה, תוכיח בפני החברה הישראלית, בפרט, והקהילה הבין-לאומית, בכלל, את הלגיטימיות של המלחמה ואת הפעולות המדיניות-ביטחוניות, למרות המחירים הכבדים שספגה החברה הישראלית בעקבות המלחמה. ולכן, תוכל להיות צמיחה בתמיכה הישראלית בזירה הבין-לאומית, שתסייע בהתאוששות הכלכלית, בסיומה של המלחמה, ובתמיכה הלוגיסטית בישראל, שתייעל את מהלך המלחמה ותקרב את סיומה.
בנוסף, העמדתם לדין של מבצעי פעולות אלו יוכל לשפוך אור על הפעולות האכזריות שביצעו, ובתנאי שהעמדתם לדין תתבצע בכפוף לתנאים אתיים, כמו שאירע במשפטי נירנברג וטוקיו. העמדת פעילי הטרור לדין תוכל להוכיח לכלל החברה האנושית את הצורך בשמירה על החוקים והמנהגים הנפוצים בחברה, והצורך להתנגד לכל קבוצה בחברה שמנסה לעבור על חוקים אלו, המנסה לפגוע בחפים מפשע על עוול בכפם, ורודפת קבוצות אתניות לאור דתם ומוצאם.
לא זו אף זו, עצם קיום הליך זה יכול לסייע לפרקליטות המדינה ביצירת תקדימים משפטיים הנוגעים בתחום דיני המלחמה וזכויות האדם, שיקדמו את מעמדה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הנאמנה לעקרונות ארגון האומות המאוחדות. יצירת זהות זו ואופי משפטי זה, יועיל בצורה משפטית למדינת ישראל בהליך שבו מואשמת המדינה והעומדים בראשה ברצח עם, וחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא מדיניות ישראל ביהודה ושומרון. ויתרה מזאת, גם בסנקציות שעלולות להיות מוטלות על מדינת ישראל על ידי עצרת האומות המאוחדות וועדותיה השונות.
האתגר העומד בפני מדינת ישראל בגין העמדתם לדין והרשעתם של פעילי הטרור הוא למעשה אופן העמדתם לדין, סעיפי האישום שבהם יואשמו, והעונשים העומדים בפניהם.
ראשית, הקושי להביא להרשעתם של המחבלים הוא ממשי, כיוון שכמעט בלתי אפשרי לדעת איזה אחד מפעילי הטרור ביצע את אחד מהפשעים המתועבים שבוצעו במהלך אירוע זה, ללא הודאתו הממשית. ולכן, הליך שבו ייעשה ניסיון למצוא כל אחד מפעילי הטרור אשם בעבירות מסוימות עלול להימשך תקופת זמן קיצונית.
על מנת ליצור הליך משפטי, שמצד אחד הוא תקין מבחינה שיפוטית-חוקתית, ממצה את כלל העדויות והממצאים, ומגיע לשורש העברות וחומרתן, ומצד שני יוצר הליך משפטי יעיל, יש לקחת מן החוק הישראלי מספר אישומים כללים הנוגעים לחברות בארגון טרור, ניהול מלחמה תוקפנית, ביצוע פשעים נגד השלום והאנושות, וכך לייעל את תהליך ההרשעה בהתייחסות לכלל הממצאים.
יתרה מזאת, עצם הרשעתם של פעילי הטרור בסעיפי אישום ייחודיים אלו, בנוסף להליך משפטי מעמיק, יכולה להביא להבנה עמוקה יותר של פשעי ארגוני הטרור הפלסטיניים, ולהוביל לתמיכה במדינת ישראל בקרב הקהילה הבינלאומית.
דוגמה מועילה להבנת הצורך במבנה משפט זה ניתן להביא ממשפטו של אדולף אייכמן, כיוון שהליך המשפט התנהל כשורה, ונתנה לו הזכות להגן על עצמו. האישומים בהם הואשם אייכמן אינם מיוחסים למקרים ייחודיים, אלא מתארים את סך פעולותיו ואופיין במהלך מלחמת העולם השנייה, ואישומים אלו מעוגנים בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950.
על מנת להשלים את התהליך הערכי החשוב כל כך, ישנה חשיבות מכרעת לעונש המוטל על הנאשמים. למרות שזו החלטתם הבלעדית של היושבים בדין, יש להבין את חשיבותם של העונשים המוטלים בכלל, וחשיבותו של עונש המוות בפרט. יש לדון בחשיבותו של עונש זה, כיוון שהוא אינו נהוג במדינות רבות כיום, ומסמל ערכים שאינם מקובלים בחלק ממדינות תבל. עונש המוות נתפס כדוגמה קיצונית של ענישה גופנית, וכעונש המפר זכויות אדם בסיסיות.
ועל כן, יש לשקול את תוקפו של עונש המוות רק במקרים קיצוניים של הפרת דיני מלחמה, ולמספר מצומצם של פעילי טרור שביצעו את הפשעים הנתעבים ביותר, כדי לשמר את תוקפו המוסרי המצומצם יחסית של עונש המוות.
לסיכומו של עניין, העמדתם לדין של פושעי השבעה באוקטובר היא אתגר לוגיסטי, משפטי ומוסרי עצום העומד בפני פרקליטות המדינה והרשות השופטת. אך, התוצאה העתידה לצאת מקיום הליך זה יכולה להוות מוסר השכל עצום, שיוביל לפרק חדש בהיסטוריית החברה הישראלית.
Comments