עומס לב- סיפורם של שישה חטופים

אלו הם ששת החטופים שנהרגו באוגוסט 2024 במתקפת טרור אכזרית שהרעידה את לב האומה. שמותיהם היו הירש, עדן, אורי, אלמוג, כרמל ואלכס. הם נחרתו בזיכרון שלנו לנצח. הם היו אנשים צעירים ומלאי חיים, עם שאיפות, אהבות, וחלומות שלכל אחד מהם הייתה תקווה להגשים. משפחותיהם חיו בחוסר וודאות במשך חודשים ארוכים, מצפים בכל יום לבשורה טובה, תפילה לשובם. אך ביום הנורא בו הגיעה ההודעה על גורלם המר, הארץ כולה נשאה את כאבם.

כל אחד מהם היה עולם ומלואו, וסיפורם הוא סיפור של אומץ, חוסן, ורוח האדם בנסיבות קשות מנשוא. הם הוחזקו בשבי, תחת תנאים קשים ואכזריים, אך השאירו חותם שלא יישכח על משפחותיהם, חבריהם, וכל מי שהכיר אותם. היום, ברצוני לספר את סיפורם – את קורות חייהם, את הרגעים שהגדירו אותם, ואת המורשת שהותירו מאחוריהם. בכתבה זו, אני אנסה להכיר אותם עבורכם יותר, כדי שנוכל להבין את משמעות חייהם ומותם, ננסה יחד להכיר אותם מקרוב, ולזכור אותם לא רק כחטופים, אלא כבני אדם שהותירו חותם על כל כך הרבה אנשים.

אלמוג סרוסי היה צעיר עם חיים מלאי אנרגיה ותשוקה, אשר נקטעו באכזריות במהלך מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2024 במסיבת הנובה בדרום הארץ. אלמוג היה ידוע כאדם שתמיד היה מוכן לעזור ולתמוך בסובבים אותו, בין אם זה היה חברים קרובים או אנשים שפגש לראשונה. במהלך המתקפה, אלמוג נחטף על ידי מחבלי חמאס יחד עם משתתפים נוספים מהמסיבה, והועבר לרצועת עזה, שם הוחזק בשבי. פרטים רבים לגבי תקופתו בשבי אינם ידועים, אך מה שכן ברור הוא שאלמוג הוחזק יחד עם יתר החטופים בתנאים קשים.

אלמוג היה אדם עם עתיד מבטיח, מלא בשאיפות ורצון לעשייה. חבריו ובני משפחתו זוכרים אותו כאדם אכפתי, שתמיד היה שם בשבילם גם ברגעים הקשים. סיפורו נוגע לליבם של רבים בישראל, במיוחד בשל העובדה שהשתתף במסיבה שהתיימרה להיות רגע של שמחה וחופש, אך הסתיימה בטרגדיה נוראה. חטיפתו ורציחתו עוררו זעזוע וכאב גדול בקרב משפחתו, שהמשיכה להיאבק עבור החזרתו במהלך החודשים הארוכים בהם הוחזק בשבי. אלמוג הותיר אחריו חלל גדול בקרב מכריו, שסיפור חייו נקטע באכזריות טרם זמנו​.

הירש גולדברג פולין נולד וגדל בירושלים, שם פיתח תחושת מחויבות עמוקה לשירות ולמדינה. לאחר תקופה בה שהה בארצות הברית כחלק ממשפחה יהודית חמה, חזר לארץ והתגייס לשירות בצה"ל. הירש היה ידוע כאדם צנוע, רגיש ועם ערכים גבוהים, אשר האמין בשירות למען האחרים ולקח את תפקידו ברצינות רבה. במהלך השתתפותו במסיבת הנובה, כאשר המתקפה של חמאס החלה, הירש ניסה להימלט אך נלקח בשבי יחד עם חטופים נוספים, והועבר לרצועת עזה.

בזמן שהוחזק בשבי, הירש היה נתון לתנאים קשים והסבל הנפשי והפיזי שהיה כרוך בכך, אך למרות זאת, משפחתו וחבריו נלחמו לאורך כל הדרך לשחרורו. הוא הוחזק במנהרה יחד עם יתר החטופים, ובסופו של דבר נרצח עמם כאשר כוחות צה"ל גילו את גופותיהם בתום מאמצי חילוץ ממושכים. הירש הותיר אחריו זיכרון של אדם שנלחם עבור מדינתו ועבור חבריו, ובמותו, הפך לסמל של אומץ וגבורה. משפחתו וחבריו כואבים את אובדנו, וממשיכים לזכור אותו כאדם עם נשמה טובה ורוח לחימה, שחלם על עתיד טוב יותר לו ולמדינתו​.

אורי דנינו, בן 24 מירושלים, היה בחור אמיץ עם לב רחב ותחושת אחריות עמוקה כלפי הסובבים אותו. ביום המתקפה של חמאס בנובה, אורי השתתף במסיבת הנובה בדרום הארץ יחד עם חבריו. כשחמאס החל את הירי, הוא הצליח לברוח מאזור המסיבה יחד עם אחרים. למרות שיכול היה להימלט, אורי בחר לחזור לאזור המסוכן כדי לעזור לחבריו, מיה ואיתי רגב ועומר שם-טוב. זה היה אופייני לאורי: תמיד לדאוג לאחרים לפני שדאג לעצמו.

במהלך ניסיונו לחלץ את חבריו, אורי וחבריו נורו על ידי המחבלים ונחטפו לעזה. הוא הופרד מהשאר, ובמשך חודשים גורלו לא היה ידוע. הוריו, עינב ואלחנן, ניהלו קמפיין נרחב לשחרורו בארץ ובחו"ל. אורי היה בחור מלא בשאיפות לעתיד: הוא תכנן לעבור לגור יחד עם חברתו ליאל ולהתחיל בלימודי תואר ראשון, אולם חלומותיו נקטעו באכזריות. ברגעים האחרונים לפני שנחטף, הוא דיבר עם ליאל בטלפון והספיק להגיד לה שהוא מתחבא ביער. אורי היה אדם נדיב ובעל אומץ לב נדיר, שתמיד היה מוכן לעזור לאחרים גם ברגעים המסוכנים ביותר. הוא הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים, כשחבריו ומשפחתו נפרדו ממנו בעצב גדול.

אלכס לובנוב, בן 32 מאשקלון, היה אדם משפחתי עם לב גדול, שאהב את ילדיו ומשפחתו מעל לכל. הוא ניהל את הברים במסיבת הנובה, ולמרות שהיה יכול לברוח בזמן מתקפת חמאס בנובה, אלכס בחר להישאר ולעזור לאנשים אחרים. באותו יום, הוא ניסה לחלץ אנשים מהאזור המסוכן של המסיבה, וברח עם חבריו ליער בארי. הוא נחטף במהלך האירועים ונלקח לעזה, שם הוחזק בשבי בתנאים קשים.

אלכס היה נשוי למיכל, ולהם שני ילדים קטנים – טום בן השנתיים וקאי התינוק, שנולד בזמן שאביו היה בשבי. אלכס לא זכה לפגוש את קאי, שבילה את חודשי חייו הראשונים מבלי להכיר את אביו. מיכל ניהלה מאבק עיקש למען שחרורו של אלכס, אך המאבק נגמר בכאב כאשר התברר שהוא נרצח יחד עם יתר החטופים במנהרה בעזה. אלכס היה ידוע כאדם מסור, שתמיד שם את האחרים לפניו. חבריו ומשפחתו מתארים אותו כאדם אמיץ, שאהב את חייו ואת משפחתו בכל מאודו​.

אלכס הובא למנוחות באשקלון, עיר הולדתו, כשהמשפחה והחברים נפרדו ממנו בכאב עצום. סיפורו הותיר חותם עמוק בלבם של אנשים רבים ברחבי הארץ, במיוחד בשל העובדה שהותיר אחריו שני ילדים צעירים ואישה כואבת.

עדן ירושלמי, בת 24 מתל אביב, הייתה אהובה בקרב חבריה ומשפחתה. היא עבדה כברמנית במסיבת הנובה במהלך פסטיבל בדרום הארץ, כשמתקפת חמאס החלה. עדן, הייתה בחורה צעירה מלאת חיים ואהבה לצאת לים ולמסיבות, הייתה ידועה בשמחת החיים שלה ובאהבתה לסובבים אותה. במהלך המתקפה, היא התקשרה למשטרה במצוקה, כשהיא מתארת את הפחד והאימה סביב הירי שכוון אליה: "הם יורים בי, אני לא מאמינה שזה קורה". היא נחטפה לעזה יחד עם משתתפים נוספים מהמסיבה, והועברה לשבי.

במהלך החודשים הארוכים בהם הוחזקה בשבי בעזה, משפחתה של עדן, כמו משפחות רבות אחרות, נלחמה למען שחרורה והמשיכה להחזיק בתקווה שהיא תחזור הביתה. עדן הותירה חלל גדול בקרב משפחתה, וחבריה נפרדו ממנה בכאב בהלווייתה, כשהם מתארים אותה כאדם מלא אור, שמלא באהבה לשמחה. אחותה, שני, נפרדה ממנה במילים נוגעות ללב: "עשינו כל מה שיכולנו, מצטערים שככה זה נגמר". עדן הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב, כשהכאב על מותה ממשיך ללוות את קרוביה.

כרמל גת, בת 40 מתל אביב, הייתה מרפאה בעיסוק עם נשמה גדולה ואהבה לעזור לאחרים. בזמן מתקפת חמאס על מסיבת הנובה, כרמל נחטפה ונלקחה לעזה יחד עם משתתפים נוספים מהמסיבה. במהלך שהותה בשבי, היא לא איבדה את הרוח הטובה שלה ואת רצונה לתמוך באחרים. כרמל השתמשה בכישוריה המקצועיים כדי לעזור לחטופים האחרים בשבי – היא העבירה להם שיעורי יוגה ומדיטציה כדי לעזור להם לשמור על רוגע ולנסות להקל את המתח והחרדה הקשים בהם היו שרויים.

כרמל הייתה ידועה באהבתה למוזיקה, ובמיוחד להופעות חיות ולהקות רוק כמו "radiohead". היא נהגה לטייל לבד בעולם ולהכיר אנשים חדשים, תוך שהיא שואבת כוח מהחופש והעצמאות שהחיים הציעו לה. במהלך השבי, משפחתה וחבריה נאבקו למען שחרורה. חבריה ומשפחתה תיארו אותה כאדם אכפתי שתמיד דאגה לאחרים, והפכה להיות נקודת אור עבור כל מי שהכיר אותה. כרמל הותירה אחריה חלל עצום במשפחתה וחבריה, אשר זוכרים אותה כמי שהייתה תמיד שם לעזור, לתמוך ולהעניק לסובבים אותה תקווה, אפילו ברגעים הקשים ביותר.

אלמוג סרוסי, הירש גולדברג פולין, אורי דנינו, אלכס לובנוב, עדן ירושלמי וכרמל גת: כל אחד מהם היה ישראלי עם עולם מלא חלומות, תקוות, ואהבה למשפחתו ולחיים. הם היו אנשים עם שאיפות, רצונות ועתיד ארוך לפניהם, שחייהם נקטעו באכזריות במהלך מתקפת הטרור שהכתה בלב האומה. הם ישארו חרוטים בזיכרוננו לנצח, כסמל של אומץ ועמידה מול זוועות בלתי נתפסות.

הם, יחד עם שאר החטופים שנהרגו במלחמה הזאת, ייזכרו לדורות כחלק מהנפגעים הטרגיים של התקופה. נותר לנו רק לקוות ולהתפלל לשובם הבטוח של יתר החטופים שעודם מוחזקים בשבי, ולהאמין שיחזרו במהרה אל משפחותיהם ולחיק העם שזוכר ואוהב אותם.