לאורך השנתיים האחרונות אנו מרגישים שינוי במערכות השלטון במדינה שלנו, מדינת ישראל. שינוי זה החל בינואר 2023 כאשר שר המשפטים יריב לוין וראש הממשלה בנימין נתניהו הכריזו על המהפכה המשפטית המתוכננת, אירוע זה התרחש כמעט לפני שנתיים. אם מסתכלים על המהפכה המשפטית ברמת המקרו המטרה הכללית שלה הייתה להוריד משמעותית כוח מהרשות השופטת ולתת לרשות המבצעת כוח כמעט בלתי מוגבל. מאז ההכרזה על המהפכה שציינתי לעיל, החל שינוי במערכות השלטון אשר כפופות לממשלה ולשריה.
אם אנו מסתכלים על מדינות העולם בהווה ובעבר אפשר להבחין בוודאות במדינות אשר היו דמוקרטיות אך בעקבות הממשלה והעומד בראשה הפכו למדינות בעלות אופי דיקטטורי, למשל- הונגריה, ונצואלה, רוסיה ועוד...
בדרך כלל אותן ממשלות אשר פעלו כדי להפוך את מדינתן ללא דמוקרטית פעלו בסדר כללי די זהה והוא הסדר הבא:
קבלת לגיטימציה ואהדה מפלח גדול מהציבור לקיצוניות תוך השמצת המתונים והמתנגדים לדעתם.
שיבוש מאזן הכוחות בין הרשות המבצעת לרשויות השלטון האחרות והבאת כוח גדול יותר לרשות המבצעת על חשבון הרשויות האחרות.
הפיכת המשטרה וארגוני הביטחון לפוליטיים, אלימים יתר על המידה ולא הוגנים כלפי האזרחים.
השר הממונה בישראל על ניהול המשטרה הוא איתמר בן גביר, נער גבעות לשעבר, משתמט מצה״ל וידוע בהערצתו למנהיג ארגון הטרור לשעבר, הרב כהנא. כפי שכתבתי בסדר למעלה יש האומרים שגם בן גביר שלנו מנסה לפעול לפיו, במשך השנים האחרונות בן גביר עובד רבות על יחסי הציבור שלו ומנסה לקבל לגיטימציה מהציבור הרחב למעשיו הקיצוניים. כמובן, שלאחר שקיבל קולות רבים בבחירות בן גביר תמך במהפכה המשפטית בכדי שכוח רב יותר יגיע אליו ואל חבריו השרים ברשות המבצעת. לבסוף, ניתן לדעתי להבחין בכך שבן גביר גם מנסה להפוך את המשטרה שתחתיו לפוליטית ואלימה יותר.
אז האם ניתן להגיד שאנחנו (מדינת ישראל) כבר בשלב השלישי? בואו ננסה להבין את התשובה בעזרת אירועים אשר מבטאים את הדיסוננס מהשטח.
(איתמר בן גביר בטקס קבלתו לשר לביטחון לאומי של מדינת ישראל 1/1/2023)
ביום שבת האחרון הארבעה עשר בספטמבר שלוש נשים מטעם המטה של משפחות החטופים הניחו עלונים למען החזרת החטופים על כל הכיסאות בבית הכנסת בהרצליה שאליו חבר הכנסת (יו״ר הוועדה לביטחון לענייני חוץ) ממפלגת הליכוד יולי אדלשטיין נוהג להגיע. מה עשו המשטרה?
המשטרה החליטה לעצור עם אזיקים בידיים וברגליים את אותן שלוש הנשים בטענה שהן ״השיגו גבול ופיזרו עלונים באופן לא חוקי״.
אותן נשים נורמטיביות אשר סך הכל הניחו בעדינות עלונים שעליהם כתוב ״שלח את עמי״ וכמה תמונות של חטופים אשר מוחזקים בשבי כבר למעלה מ350 ימים. לפי החוק בישראל כל עוד אדם אינו מזיק לסביבה, לא עושה פרובוקציה ולא מביע תמיכה בארגוני טרור הוא רשאי להביע את דעתו, להפגין וכמובן שלהניח עלונים במקום ציבורי.
באיזה עולם דמוקרטי ומערבי הנחת עלונים במקום ציבורי הוא השגת גבול? אז אני אגלה לכם סקופ, באף עולם דמוקרטי ומערבי.
יחד עם זאת, כאשר השר לביטחון לאומי בכבודו ובעצמו עולה להר הבית בשביל ליצור פרובוקציה עם הערבים. כל זה בזמן שמתרחשת מלחמה וישנם חיילים בשטח וחטופים במנהרות בעזה, המשטרה של אותו השר לא מתנגדת וחס וחלילה לא מעירה לו אלא מגנה אליו. אותה משטרה מעיפה בכוח דורסני את המפגינים, מפנה מאות מתפללים מוסלמים אשר באו להתפלל במסגרת חופש הדת בהר הבית בירושלים (המקום השלישי הקדוש ביותר לאסלאם) וכל זה בשביל שהשר איתמר בן גביר יוכל לעלות עם חבריו ומשפחתו להר הבית לטענתו רק בשביל להתפלל.
אז יש פה דיסוננס קשוח, שלוש נשים מבוגרות ללא עבר פלילי נעצרות על ידי משטרת ישראל רק בגלל שהן הניחו פוסטרים בבית כנסת ציבורי בהרצליה, אבל כששר המשטרה עם עבר פלילי עצום עולה להר הבית כמה פעמים במהלך המלחמה כאשר כל המדינה בוערת וזאת על מנת להרוויח עוד קולות מה״בייס״ ו/או ליצור עוד פרובוקציה מיותרת, אז המשטרה נלחמת מול כולם בכדי לאפשר לו לעשות את זה. אז מה יהיה? אי אפשר לסמוך על המשטרה יותר, נמאס!
(העלונים פוזרו בבית הכנסת לעיל על ידי אותן נשים ב14/09/24) (השר איתמר בן גביר באחד
מביקוריו בהר הבית ב3/8/24)
בנוסף לאירוע הקודם שדנו בו, כל שבוע אנו שומעים שהמשטרה רומסת מפגינים בקפלן, בשער בגין, בצומת רעננה, בכיכר החטופים ועוד... איך הגענו למצב שבמקום שהמשטרה תגן עלינו ועל הזכויות שלנו, לרבות הזכות להפגין, המשטרה נהייתה כל כך אלימה להרבה אנשים נורמטיביים ובניהם אנשים ממשפחות החטופים אשר מנסים להביע את דעתם ולהחזיר את יקיריהם מעזה בעסקת חטופים.
השר איתמר בן גביר ידוע כמתנגד גדול לעסקת החטופים. דהיינו, הוא אינו מוכן לשחרר כמות גדולה של מחבלי חמאס למען השבת החטופים מעזה. לעניות דעתו, צריך לשחרר את החטופים באמצעות מבצעים מיוחדים של צה״ל. זוהי דעתו של השר ובמדינת ישראל כל אחד יכול לחשוב כרצנו. הבעיה היא שכל מי שלא מסכים איתו ו/או מתנגד נחרצות לעמדתו ולעמדת חבריי ממשלתו הוא מאמין שאותו אדם בוגד ״שמאלני״ ומעודד את המשטרה להיות אלימה אליו. אפשר לראות זאת כך שכל שבוע אנו שומעים עוד סיפור שהמשטרה תקפה בעזרת הפרשים שלהם והכלים האחרים שלהם משפחות חטופים ומפגינים שבעד עסקת החטופים.
יחד עם זאת, אירועים הפגנתיים של הימין הישראלי הקרובים לדעות של השר איתמר בן גביר מתקבלים בברכה ללא שום התערבות משטרתית וגם אם כן אז התערבות מינימלית.
בשביל להמחיש זאת אני מעוניין לתת דוגמה והיא כנס הניצחון של אנשי הימין שקורא להתיישבות מחדש ברצועת עזה. כנס זה התקיים במעמד חברי כנסת רבים ובמעמד כמה שרים לרבות שר המשטרה איתמר בן גביר. במהלך הכנס הושמעו קריאות, כגון ״הסכם אוסלו מת״, ״טרנספר״, ״צריך לגרש אותם מרצון״. בנוסף, בכנס השרים, חברי הכנסת והמשתתפים הנוספים רקדו בצהלות ובשמחה תוך כדי הבעת דעותיהם הפוליטיות הקיצוניות. יתרה מכך, הם חילקו עלונים, שלטים, חולצות וצמידים הקוראים לחזרה לגוש קטיף (מזכיר לכם את אירוע העלונים בהרצליה?). תאמינו או לא הכנס הנ״ל התרחש בסוף ינואר האחרון בעיצומה של המלחמה בעזה, כאשר כל יום מודיעים לנו על עוד חייל שנהרג, על עוד חטוף שנרצח וכנס כזה שמתסיס את המתיחות הוא פרובוקציה שמסכנת את ביטחון המדינה ובמצב כזה התרחשותה אינה מקובלת על הדעת. מה עשתה המשטרה בנוגע לכנס מלא השנאה הזה? התשובה היא כלום, להפך, היא אבטחה אותו ונתנה לו אישור להתקיים.
זוהי עוד דוגמה לכך שהמשטרה בראשותו של השר בן גביר פועלת באי הגינות, באי צדק, באלימות ובאי שוויון.
(השר בן גביר וחבריו צוהלים בכנס הימין, 28/01/2024) (אלימות משטרתית נגד משפחות החטופים שמפגינים למען העסקה)
אז מה הסיפור? מה אני רוצה שתקחו מכתבה זו?
כפי שהסברתי באירועים האחרונים יש דיסוננס. הדיסוננס הוא בין התנהגות המשטרה למפגינים שבעד הדעות של בן גביר וממשלתו, לאלה שנגד עמדתו ועמדת ממשלתו. לכן, בשנה האחרונה, אני מוצא את עצמי מתעמק בשאלות קשות לגבי תפקוד המשטרה הישראלית. האם היא הפכה לפוליטית ואלימה יותר בעקבות השינויים בממשלה ובמיוחד בעקבות מינויים כמו זה של שר המשטרה, איתמר בן גביר? התחושה שלי היא שמדובר בשינוי מטריד מאוד.
לא ניתן להתעלם מהתחושה ההולכת ומתרקמת שהמשטרה, שהייתה אמורה להגן על הציבור ולשמור על הסדר, הפכה לעיתים קרובות למוסד שמשרת אינטרסים פוליטיים. התמונות מההפגנות האחרונות, שבהן שוטרים מתעמתים באלימות עם מפגינים, חקוקות בזכרוני. אני זוכר את הדיווחים על שימוש בגז מדמיע, רימוני הלם ועצורים שמקבלים טיפול לא הוגן. התחושה שמשהו בסיסי וחיוני נשבר היא לא רק שלי – היא חוצה גבולות ומחנות, ומתחילה לחדור לתודעה הציבורית.
יש רגעים שבהם אני שואל את עצמי: מה קרה ליחס האזרחי בין המשטרה לציבור? למה אני צריך להרגיש פחד מהמוסד שאמור להגן עליי? כששוטרים מתחילים לפעול באלימות כלפי מפגינים, אני לא יכול שלא לחשוב על ההשלכות לטווח הארוך על החברה שלנו. זהו מעגל שלא נגמר; אלימות שמביאה לתגובה נגדית, חוסר אמון בין הציבור למשטרה, והפסקת שיתוף פעולה. האם זו המשטרה שאני רוצה לראות? האם זה מה שאנחנו רוצים להיות כחברה?
אני מרגיש שחשוב לדבר על זה, להביע את החששות שלנו, ולא לשתוק. הדיון הזה הוא חיוני, כי רק כך אנחנו יכולים לשאול את השאלות הנכונות ולדרוש שינוי. הגיע הזמן שהמשטרה תחזור להיות גוף שמשרת את הציבור ולא גוף שמסתמך על כוח כדי לממש אג'נדות פוליטיות.
המשטרה, במקום להיות גוף שמקשיב לצרכים של האזרחים, הופכת לגורם שמגביר את המתח בין הקבוצות השונות בציבור. זה מרגיש כאילו המאבק הפוליטי הפך את השוטרים לאנשי מכונה, שמבצעים פקודות ללא שיקול דעת, מבלי להקשיב לקולות שמבקשים צדק ושוויון.
כל זה מוביל אותי לתהות: מה יכול להיות הפתרון? האם יש סיכוי לשוב למסלול שבו המשטרה באמת משרתת את הציבור? כדי שזה יקרה, עלינו להתחיל לדבר על זה בצורה גלויה, לחשוב על פתרונות יצירתיים, לחפש דרכים לשקם את האמון הפגוע, ולוודא שהשירות הציבורי חוזר להיות מהותי, מכיל ורגיש. אני מקווה שהשיח הזה יימשך ושהשינוי יקרה. ללא שינויי השיח והתנהגות המשטרה והשלטון ימשיכו לסבול הלוחמים שלנו שעדיין בעיצומה של מלחמה במספר חזיתות שונות והחטופים שלנו שלאחר מעל ל350 ימים נמצאים עדיין במנהרות ברצועת עזה.
(כרזה של המחאה הפוליטית נגד המשטרה שאיתמר בן גביר בנה וממשיך לבנות)
コメント