עומס לימודי- תקופת המבחנים בצל המלחמה

מי לא מכיר את הלחץ שמגיע לפני תקופת המבחנים? השלמת החומר, שינון, פתרון תרגילים, והכל למען הצלחה וציון נחשק.

עם פתיחת שנת הלימודים ותקופת המבחנים שבפתח-עולה  סוגיית חרדת המבחנים. כמו בכל שנה, התלמידים וההורים רוצים לנצח במירוץ, להיות בצמרת, לקבל את תעודת ההצטיינות היתרה. עבור תלמידים רבים, הלחץ המופעל מההורים, המורים, והסביבה יכול לגרום לחרדה. לחרדת מבחנים "שגרתית", התווספה השנה מלחמת "חרבות ברזל". המלחמה השפיעה על כל תחומי החיים של כולנו ובעיקר על חייהם של הילדים מצפון ומדרום מדינת ישראל. ילדים בצפון ובדרום חוו ועדיין חווים איום וסכנה קיומית על חייהם, וחלק חוו גם אובדן של אדם קרוב. הוריהם מתקשים לספק את צרכיהם הנפשיים והפיזיים, הם איבדו את המסגרות החינוכיות ואת חבריהם שהתפזרו ברחבי הארץ, או נרצחו ונחטפו בהתקפה, וחלקם נפלטו מהמסגרות החינוכיות ואיבדו כל קמצוץ של שגרה. 

כיצד להתכונן למבחנים?

לפני שנכנס לחיים עצמם, בואו נחשוב על מה נדרש כדי להצליח במבחן.

ראשית, יש ללמוד במהלך כל השנה בצורה עקבית, להיות מרוכזים בשיעורים, לשאול שאלות ולהקפיד להכין את שיעורי הבית. בנוסף, יש לשמור על סביבת לימודים קבועה, שקטה, מאורגנת ולעיתים כדאי לשבת עם קבוצת למידה כך שיהיה מישהו שיעזור עם הנושאים הפחות מובנים בחומר. והדבר החשוב ביותר הוא, לא להילחץ ולהגיע למבחן רגועים. 

האם כולנו יכולים ליישם את הטיפים הללו? במציאות הנוכחית, התשובה היא לא תמיד. 

השפעות המלחמה על התלמידים

שנת הלימודים האחרונה הייתה מורכבת. היא התחילה כבכל שנה, בספטמבר, אך כשיצאנו לחופשת החגים לא ציפינו שעוד בטרם נחזור, כל עולמנו יתהפך.

בשבעה באוקטובר העולם השתנה. נכון שלא הייתה פלישה של החמאס להרצליה, ונכון שגם הטילים והאזעקות, באזורנו, פחתו ונעלמו, אך המלחמה השפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו.

החיים נעצרו וחזרנו ל"נוהל קורונה" של לימודים מהבית, אולם הפעם היה פחד מוחשי: הורים במילואים, אחים ואחיות בצבא, ואין ספור ידיעות על חטופים, פצועים, והרוגים.

שנת הלימודים נעצרה לתקופה מסויימת, אך עם הזמן חזרנו לבית הספר והשלמנו את חומר הלימוד. אני מתאר לעצמי שישנם לא מעט תלמידים שאיבדו קרובי משפחה, בין אם נרצחו, נחטפו או נהרגו בקרב וכאלה שקרוביהם פונו מביתם. הם חוו טראומות קשות ועברה עליהם שנה בלתי אפשרית.

למרות המצב, כמו בכל שנה, בסוף המחצית, הגיעה תקופת המבחנים. אני, בתור תושב הרצליה, חזרתי ל"שגרה" בצל מלחמה ויכולתי להתרכז ולהצליח במבחנים כמעט כמו בשנה רגילה, אך ישנם לא מעט ילדים שלא הצליחו כמו בשנים הקודמות. הם לא יכלו ללמוד השנה עקב השינויים שהביאה איתה המלחמה, ולחלקם לא היה מי שיתמוך בהם וילווה אותם.

ישנם ילדים שפונו מביתם וילדים החיים תחת אש בצפון, שלא חזרו לשגרה. חלקם עברו לגור בבתי מלון ברחבי הארץ ולמדו במסגרות חלופיות. החיים בישובים שלא פונו, למדו ועדיין לומדים בבתי ספר במשמרות, מספר זעום של שעות ביום ולא בכל יום. אלה ילדים שהשגרה שלהם הפכה למלחיצה ועצובה. הילדים הללו, שחלקם עדיין חיים בבתי מלון, לא זוכים לתנאים מינימליים שיאפשרו להם לימודים או חיים בצורה תקינה. וודאי שאין להם סיכוי להצליח לעבור מבחנים בהצלחה בכלל, ובחינות בגרות בפרט.

בואו ניקח לדוגמה תלמידים מישובי הצפון והדרום שנבחנו השנה בבחינות הבגרות. במהלך חלק מהבחינות נשמעו אזעקות ברחבי ישובים שונים. אפילו שכחלק מלקחי העבר,  מרבית התלמידים נבחנו במרחבים מוגנים, כך שלא נאלצו להפסיק את הבחינה באמצע. ברור שכאשר נשמעת אזעקה, דעתם של התלמידים מוסחת. הם מיד מתחילים לחשוב על הוריהם, אחיהם, ביתם ובכלל על מה שקורה מחוץ לכיתה. אי אפשר להתעלם מכך שזה משפיע על יכולתם להצליח בבחינה באופן מיטבי. לחיות בהשפעת המלחמה לאורך זמן כה ממושך, בחוסר שגרה, מוציא ילדים מריכוז. 

בנוסף, ישנם ילדים הסובלים מחרדות עקב המצב, שעלולות לגרום קשיי שינה, פחד וחוסר וודאות, ברמה שמונעת מהם ללמוד בכלל או לגשת לבחינות בפרט ואם לכל זה נוסיף חרדת בחינות, שעלולה לכלול חולשה, רעידות, כאבי בטן, בחילות, תחושת לחץ, חוסר אונים ומועקה, נקבל ילד בעל סיכויים קלושים להצליח בבחינה. אז אומנם, ניתנו הקלות בבחינות הבגרות, שבאו לידי ביטוי בתוספת זמן, צמצום בכמות השאלות ויותר בחירה, זה לא יעזור לילד במצב כזה.

על פי נתונים מטרידים שפרסמה המועצה לשלום הילד במרץ השנה, עשרות אלפי ילדים נפגעו בשבעה באוקטובר והוכרו כנפגעי פעולות איבה, בגוף או בנפש. 84% מההורים, דיווחו על מצוקה רגשית של ילדיהם,  64% דיווחו על פחד ו 62% דיווחו על חרדה. עשרות אלפי ילדים פונו מישוביהם ואלפי ילדים שלא השתלבו כלל במוסדות חינוך, וכאשר מוסיפים לכל האמור לעיל את העובדה שישנו מחסור חמור של פסיכולוגיות ויועצות חינוכיות, ניתן להסיק שהבעיה של חרדה וקושי במבחנים,ברורה מאליה ואולי היא הקטנה שבבעיות.

אין ספק שהשנה החולפת היתה קשה ומאתגרת עבור תלמידים רבים, אבל עלינו לקחת את הדברים בפרופורציות. 

ישנם ילדים שסבלו ועדיין סובלים הרבה יותר מאיתנו, אז במקום לומר לעצמנו איזו שנה קשה עברה עלינו, להתלונן על כך שנאלצנו ללמוד ולהבחן בזמן מלחמה, צריך לחשוב על התלמידים שאיבדו קרוב, שפונו מבתיהם, ושקרוביהם משרתים בצבא.

אולי נוכל לעזור? 

נעזור להדביק את הפער בחומר הלימוד, לשבת ללמוד יחד, לספק תמיכה רגשית ולתת הרגשה, שגם בתקופה כזאת, ניתן להצליח במבחנים.

לפעמים, הדבר החשוב ביותר הוא להקשיב. לשמוע מה עבר עליהם ולמה הם זקוקים וכך נוכל לתת מעצמנו כדי להקל ולעזור לילדים אחרים לחזור לנורמליות מסויימת.