עוד נחזור לרקוד, מסע השיקום של שורדי הנובה לריקוד מחדש

תקציר

הנובה, אירוע טרגי שהתרחש לפני שנה! טלטל את עולמם של רבים והשאיר אחריו לא רק זיכרונות קשים אלא גם טראומות עמוקות. השורדים, שהיו עדים לאירועים קשים ומטלטלים, מוצאים את עצמם נאבקים להתמודד עם ההשלכות והצלקות שנשארו בתודעתם. בכתבה זו נבחן את הדרך המורכבת של השיקום, האם ניתן להשתקם לאחר אירועים טראומטיים, ומה תהליך הריקוד מחדש מסמל עבורם.

השפעת הנובה על שורדיה

אחד מההיבטים הקשים ביותר של טראומה הוא ההשפעה המתמשכת שהיא משאירה על נפש האדם. עבור שורדי הנובה, כל יום הוא אתגר חדש. אחד השורדים, משתף: "אני זוכר את הקולות, את הזעקות. זה לא משהו שנשכח. אני חי את זה כל יום." בני משפחתו חווים את ההשפעה, עם תחושות של חרדה ודיכאון שמתלוות לדינמיקה המשפחתית החדשה.

בין אם מדובר בנפגעי טראומה ישירה ובין אם באלו שראו את יקיריהם נפגעים, כל אחד מהם נושא עמו את הצלקות והזיכרונות. לא מדובר רק בטראומה הנפשית, אלא גם בשינוי המעמד החברתי והכלכלי, כאשר רבים מצאו את עצמם בבית חולים או במרכזי שיקום, לעיתים למשך חודשים ארוכים.

דרך השיקום – אפשרית או בלתי אפשרית?

שיקום נפשי הוא תהליך מורכב ולעיתים מייגע. אז מהו תהליך השיקום, וכיצד הוא מתנהל? טיפול בעזרת פסיכולוגים, קבוצות תמיכה, ואפילו טיפול באמצעות אמנות יכולים להוות מקורות עזרה משמעותיים. דוגמאות לכך כוללות קבוצות תמיכה שיצרו קשרים חדשים והעניקו תמיכה רגשית, אך לא תמיד קל להתחבר.

אחת השיטות שמזוהות עם שיקום היא טיפול באמצעות ריקוד ותנועה. השיטה מתמקדת בשימוש בגוף כדרך לביטוי רגשות, והחזרת השורדים לעולם התנועה והריקוד. 

יתרה מכך, שורדי נובה, שנפגעו באירועים טראומטיים, הגיעו למקום אשר נקרא " חדר זעם" כחלק מתהליך השיקום שלהם, והם טוענים שזה הרבה יותר אפקטיבי מפגישות עם פסיכולוג – וגם הרבה יותר זול.

המפגש בחדר הסגור, שבו הם מצוידים בקסדות, כפפות, ומוטות ברזל, מציע להם הזדמנות ייחודית לבטא את רגשותיהם בצורה פיזית. במקום לשבת על כיסאות ולהתמודד עם רגשותיהם דרך שיחות, הם יכולים לנפץ ולשבור חפצים כמו פריטי חרסינה, מדפסות, ומסכים ישנים, ולשחרר את כל הכעס והזעם שהצטברו בתוכם.

השאלה המרכזית שעולה היא האם באמת אפשר להשתקם לאחר טראומה כה קשה? התשובה היא מורכבת. ישנם אנשים שמוצאים את דרכם למקום של ריפוי, אחרים מתקשים למצוא את הדרך הזו. מסעות ההשתקמות שונים עבור כל אחד ואחת, ואין דרך אחת נכונה.

נחישות, תמיכה וחוסן נפשי הם המפתחות החשובים בתהליך. קבוצות תמיכה, טיפול אישי, וריקוד, כל אלה יכולים לסייע להרגיש פחות לבד במאבק. אך חשוב לזכור, מדובר בתהליך שאין לו עתיד מוסכם. כל אחד בונה לעצמו את הדרך, עם הצלחות וקשיים.

השפעת הריקוד על תהליך השיקום

כיצד הריקוד מסייע לתהליך השיקום? הריקוד אינו רק חוויה גופנית, אלא גם חוויה נפשית. הוא מאפשר לשורדים להתחבר שוב לגופם, להרגיש את התנועה והחיוניות שכה חסרו להם. כשאנו רוקדים, אנו לומדים להבין את עצמנו מחדש, להכיר את הגבולות שלנו, ולנסות לפרוץ אותם.

שורדת נוספת, משתפת: "בהתחלה היה לי קשה להיכנס למקום הזה. אבל כשהתחלתי לרקוד, הרגשתי שאני חוזרת לחיים. כאילו כל הכאב שהיה בתוכי מצא דרך לצאת החוצה." זהו מסע של גילוי עצמי, של חיבור מחדש בין הגוף לנפש.

הכוח שבקבוצה

הריקוד לא מתרחש רק על במה, אלא גם במפגשים בקבוצה, כאשר השורדים משתפים את חוויותיהם ומבינים שהם לא לבד בתהליך. הקבוצה משמשת כמרחב בטוח, שבו אפשר לחלוק כאב, פחדים, וגם רגעים של שמחה ואופטימיות. אחת המשתתפות בתוכנית: "הרגשתי שהייתי לבד בהרבה מהמאבקים שלי. כשפגשתי את האנשים בקבוצה, הבנתי שאנחנו חולקים את אותם כאבים. זה נתן לי כוח להמשיך."

הקבוצות הללו לא רק מספקות תמיכה רגשית, אלא גם מביאות לתהליך שיקום קהילתי, שבו כל אחד יכול לתרום מהניסיון שלו ולהקשיב לאחרים. התחברות זו מחזקת את תחושת השייכות והנחיצות, מה שמסייע רבות בכל הנוגע להחלמה.

הצלחות והישגים

במהלך השיקום, השורדים לא רק שואפים לשרוד אלא גם לשגשג. רגעי ההצלחה יכולים לבוא לידי ביטוי במופעים קטנים, שבהם הם מציגים את הריקודים שפיתחו. כאשר הם עולים על הבמה, זה לא רק מופע – זה הצהרה של הישרדות, של התגברות על הקשיים והיכולת להתקדם.

"המופעים הם לא רק בשבילנו, הם בשביל כל מי שעבר טראומה," משתף איתמר, אחד מהשותפים בתוכנית. "זה מסר של תקווה, של חיים, של קבלה. אני רוצה שאנשים יראו שאנחנו יכולים להתגבר."

מסקנה

בסופו של דבר, השיקום לאחר אירוע הטראומה הוא מסע אישי וכוללני. הוא דורש זמן, סבלנות, ותמיכה. השורדים לומדים שהכוח שלהם אינו רק במאבקם האישי, אלא גם בקשרים שהם בונים עם אחרים, ובעבודה המשותפת לריפוי. הריקוד, עם כל הכאב והיופי שבו, מסמל את הדרך הלא פשוטה אך אפשרית לריפוי. הוא מציע לשורדים אפשרות לבטא את עצמם, להבין את רגשותיהם, ולחזור לרקוד – לא רק על הבמה, אלא גם בחיים.

מסרים לעתיד

אחד מהמסרים החשובים שצומחים מתוך מסע השיקום הוא החשיבות של הקהילה. שורדים רבים מדווחים על תחושת בדידות לאחר האסון, אך נוכחותם של אחרים, שמבינים את הכאב, יכולה לסייע רבות. יצירת קהילות תומכות, כמו קבוצות ריקוד, יכולה לאפשר לשורדים לחלוק את חוויותיהם ולהתמודד יחד עם הטראומה.

לסיכום, תהליך השיקום לאחר טראומת הנובה הוא מסע ארוך ומורכב. בעזרת תמיכה, ריקוד וכלים נוספים, שורדים יכולים למצוא את הדרך לרקוד מחדש, לא רק על הבמה אלא גם בחיים עצמם. הריקוד לא רק מסמל ריפוי, אלא גם מאפשר לשורדים לבטא את עצמם ולהשיב לעצמם את הכוח והחיים.

במרכזו של המסע הזה עומד השאלה – עד כמה נוכל לבנות מחדש את חיינו לאחר שנפגענו? ועד כמה המדינה מוכנה לעזור לנו לחזור לתפקד כמו קודם? כל אחד ימצא את התשובה בדרך שלו, והדרך הזו מתחילה בצעד הראשון.