מתחילים מההתחלה

איילה זאבי יב4

מה קורה במוח שלנו כשאנחנו מתחילים משהו חדש ועד כמה לסביבה שלנו יש קשר לזה?

הפעולות אותן אנחנו מבצעים חשובות לחיים שלנו. אנחנו יודעים איך לבצע סוגים רבים של פעולות בחיי היומיום שלנו, כמו להשתמש במזלג בשביל לאכול או בעט בשביל לכתוב. קל לנו להבין פעולות שאנשים אחרים מבצעים אם ביצענו את אותן הפעולות בעצמנו לפני כן. זה עוזר לנו להבין מדוע אנשים אחרים בוחרים לבצע את אותה הפעולה. מבוגרים מסוגלים לבצע הרבה מאוד פעולות שונות, ולעומת זאת תינוקות לומדים כיצד לעשות דברים רבים. תינוקות גם מבינים יותר פעולות שהם ביצעו קודם לכן, מאשר פעולות שהם מעולם לא ביצעו. מכאן עולה השאלה האם משהו קורה במוח של תינוקות שעוזר להם להבין פעולות שהם ביצעו כבר? האם המוח של תינוקות מגיב אחרת כשהם רואים פעולה שהם מכירים לעומת פעולה שלא ביצעו בעבר?

בחיינו אנו מתנסים פעמים רבות בפעולות חדשות. למידה של פעולות חדשות אינה נדירה במיוחד, אך עבור מרבית האנשים הפעולות היומיומיות אינן שונות ממה שהם עשו בעבר. מצד שני, תינוקות כל הזמן לומדים דברים חדשים. הם מגלים חפצים חדשים, לומדים לזוז בדרכים חדשות ומשחקים עם צעצועים חדשים. בשנה הראשונה של החיים תינוקות לומדים לעשות דברים רבים בכוחות עצמם, אך הם גם מבינים איך ולמהאנשים עושים דברים.

מחקרים מלמדים כי למידה של כיצד לעשות דברים עוזרת לתינוקות להבין טוב יותר את הסיבות לכך שאנשים אחרים מבצעים את הפעולות האלה. זה מעניין כיוון שזה אומר שלמידת פעולות חדשות חשובה גם עבור למידת אותם הכישורים החדשים, וגם עבור למידה רבה יותר על האנשים שסביבנו. אנחנו יודעים שזה נכון גם עבור בוגרים. כמה ניסויים מדעיים בחנו פעילות מוחית של רקדנים מקצועיים מבוגרים שמתאמנים בצעדי ריקוד מורכבים, ומצד שני גם צופים ברקדנים אחרים שמבצעים תנועות באופנים שהם לא יכולים לבצע. המחקר מצא כי כאשר רקדנים צופים ברקדנים אחרים מבצעים תנועות ריקוד, המוחות שלהם מגיבים יותר לתנועות הריקוד שהם מסוגלים לבצע בעצמם, בהשוואה לתנועות שהם לא מסוגלים לבצע. נראה כי היכולת לבצע פעולות מסוימות משנה את האופן שבו מוחות בוגרים מגיבים כשהם רואים אנשים אחרים מבצעים את אותן הפעולות. עובדה זו מעוררת את השאלה האם מוחם של תינוקות, שלהם פחות ניסיון עם פעולות ממבוגרים, גם מגיבים אחרת לפעולות שהם מסוגלים לעשות.

כדי לבדוק האם המוח של תינוקות מגיב יותר לפעולות שהם יודעים לבצע, צריך למדוד את הפעילות המוחית שלהם. במחקר בדקו את הפעילות המוחית של התינוקות בשיטה שנקראת אלקטרואנצפלוגרפיה, או בקיצור EEG. EEG היא שיטה המשמשת למדידה של פעילות חשמלית המתרחשת במוח. המוח שלנו מורכב מכ86 מיליארד תאי עצב שנקראים נוירונים. הנוירונים אחראיים על שלל תפקודים כמו תנועה, חשיבה ותחושה. על מנת לבצע את מגוון התפקודים המוטלים עליהם הם צריכים לתקשר זה עם זה, והם עושים זאת באמצעות פולסים חשמליים. הנבדק, שבוחנים את הפעילות החשמלית במוחו, חובש קסדה שמכילה הרבה חיישנים שנקראים אלקטרודות. כשהחיישנים נוגעים בראש הנבדק הם יכולים לאתר היכן יש פעילות חשמלית במוח. הפעילות החשמלית הזו נראית באמצעות גלים על מסך המחשב.

קצב הMu הוא גל מוחי, זהו סוג של אות במוח וחל בו שינוי כאשר אנחנו מבצעים פעולה או כשאנחנו רואים מישהו אחר עושה פעולה. קצב ה Mu נותן לנו מידע על הפעילות שמתרחשת באזור מסוים במוח שנקרא הקורטקס הסנסורי-מוטורי. האזור הזה במוח מעבד מידע תחושתי שמתקבל על ידי מגע וגם על תנועות הגוף. הסיבה שהשתמשו בקצב ה Mu היא שידוע לנו שהוא פעיל כשתינוקות צופים באדם אחר מבצע פעולה, כמו להושיט יד לצעצוע.

במחקר השתתפו 17 תינוקות שלמדו שתי פעולות באמצעות צעצועים שהשמיעו קולות מיוחדים כשהושלמה התוצאה של הפעולות האלה. אחד הצעצועים האלה היה בובת עץ על גבי תיבה, אשר הסתובבה כשהקופסה הוכתה באמצעות כלי דמוי מקל. הפעולה השנייה הייתה קופסה עם חור קטן למעלה. וו שימש למשוך צעצוע של ברווז אל תוך החור. וההורים שלהם לקחו את שני הצעצועים הביתה ושיחקו איתם במשך שבוע. כשהם היו בבית, התינוקות התאמנו עם אחד הצעצועים, ורק צפו בהורים שלהם משחקים בצעצוע השני. כל פעולה בוצעה או נצפתה כשלוש פעמים במהלך השבוע, במשך כחמש דקות בכל פעם. הצעצועים שנבחרו למחקר היו חדשים עבור התינוקות ודרשו פעולות שהם לא למדו לבצע קודם לכן.

אחרי שבוע של משחק עם הצעצועים, התינוקות וההורים שלהם הגיעו למעבדה להשתתף בניסוי הEEG. כשהתינוקות הגיעו חזרה למעבדה, הם ישבו עם הוריהם וחבשו את קסדת ה-EEG כדי שיהיה אפשר למדוד את התגובות המוחיות שלהם, בזמן שהם שמו לב לתוצאות הפעולה. תוצאות אלו הן למעשה הצליל שיש כאשר אחת הפעולות על הצעצועים הושלמה, דבר זה יצר קישור אצל התינוקות בין הפעולה לבין הצליל.

כבר היה אז ידוע ממחקרים אחרים שקצב ה-Mu מופעל כאשר תינוקות צופים באנשים אחרים מבצעים פעולות. במחקר הזה החוקרים תהו אם יהיה שינוי גדול יותר בפעילות קצב ה-Mu עבור פעולה שהם כבר ביצעו בעצמם בהשוואה לפעולה שהם רק ראו קודם לכן. השערת החוקרים הייתה שיהיה שינוי גדול יותר בפעילות קצב ה-Mu עבור הפעולה שהתינוקות התאמנו עליה בעצמם. למה הם שיערו זאת? כפי שהוזכר, ידוע ממחקר קודם שמבוגרים מראים שינויים גדולים יותר בפעילות כשהם רואים פעולות שהם כבר ניסו לבצע בעצמם בהשוואה לפעולות שהם רק ראו אנשים אחרים מבצעים. החוקרים חשבו שהם עשויים למצוא את אותו הדפוס אצל תינוקות. בנוסף, גם היה ידוע ממחקרים אחרים שתינוקות מבינים טוב יותר למה אנו משתמשים בפעולה מסוימת ברגע שהם מסוגלים לבצע אותה בעצמם, וחשבנו שזה קשור לשינויים בקורטקס הסנסורי-מוטורי.

אז מה היו התוצאות? ממש כמו במבוגרים, פעולות שהתינוקות ביצעו בעצמם לפני כן גרמו לשינויים גדולים יותר מאשר פעולות שהם רק ראו את הוריהם מבצעים. החוקרים מצאו שתינוקות שהיו טובים יותר בביצוע הפעולה היו צפויים אפילו יותר להראות את השינויים האלה בפעילות מוחית. זה תמך בהשערת החוקרים שיהיו שינויים גדולים יותר בפעילות המוחית עבור הפעולה שהתינוקות ביצעו בעצמם, בהשוואה לפעולות שהם רק ראו את הוריהם מבצעים. אם כן, אנו יכולים לראות שאצל תינוקות קצב ה-Mu יכול להשתנות באמצעות למידת ביצוע הפעולה, ולא רק באמצעות צפייה בפעולה.

אז מה זה אומר ולמה זה חשוב? האזור במוח שמגיב לפעולות, הגיב יותר לפעולה שהתינוקות ביצעו בעצמם בעבר. זה מציע שיש משהו מיוחד באימון פעיל של אופן ביצוע הפעולה ביחס לצפייה פאסיבית בפעולה שמתבצעת. הבנת האופן שבו מוחות לומדים על פעולות יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר את הדרכים שבהן תינוקות וילדים לומדים הכי טוב. הממצאים מציעים שעשוי להיות מועיל עבור הורים לתת לתינוקות שלהם לנסות פעולות חדשות בעצמם, יותר מאשר רק להראות להם את הפעולות, מאחר שתינוקות ילמדו יותר אם הם יבצעו את הפעולה בעצמם. כשתינוקות יראו מאוחר יותר אנשים שמבצעים את הפעולה, הם יבינו בסבירות גבוהה יותר מדוע האנשים האלה רוצים לבצע את הפעולה.