מי המוח שלך חושב שאתה?

מה שהמוח שלנו חושב עלינו משתנה ומתפתח, זה תלוי בתפיסה העצמית שלנו, שקשורה במחשבות שלנו עלינו ובמחשבות על הסביבה.

פסיכולוגים שחקרו תפיסות עצמיות (האופן שבו אנו חושבים על עצמנו) במשך זמן רב הגיעו למסקנה שכשילדים נכנסים אל שנות הנעורים, התפיסות העצמיות שלהם נעשות חברתיות יותר, כלומר הם מתחילים לחשוב יותר על אנשים אחרים. לאחרונה, מדעני מוח חקרו מה קורה במוחנו כשאנו חושבים דווקא על עצמנו – דבר שמסייע להבין חלק מהסיבות לכך שהתפיסות העצמיות נעשות חברתיות יותר.

דמיינו שמשפחתכם בדיוק עברה לעיר חדשה. אתם מוצפים רגשות – עצב, סקרנות, התרגשות, וככל הנראה גם קצת מתח. זהו היום הראשון בבית הספר החדש – אתם רואים את הפרצופים החדשים, שומעים את הקולות החדשים ומקווים שתפגשו חברים חדשים. כשהשיעור מתחיל, המורה שלכם קוראת לכם לחזית הכיתה, אומרת לכולם את שמכם, ומבקשת מכם “ספר/י לנו קצת על עצמך!”. לא הייתם מוכנים לזה כלל! אתם עוצרים לרגע לחשוב, ואז מה אתם אומרים? אם אי פעם הייתם צריכים לספר לאנשים על עצמכם, איזה סוג דברים בחרתם לספר? מהם הדברים שאתם חושבים עליהם ממש עכשיו, כשאתם קוראים את הכתבה הזאת? פסיכולוגים חקרו זאת במשך זמן רב, ולמדו דברים מעניינים מאוד על תפיסות עצמיות, כיצד אנשים חושבים על עצמם, ולאחרונה, מדענים התחילו לחקור מה קורה בתוך מוחכם כשאתם עושים זאת.

כיצד האופן שבו אנו חושבים על עצמנו משתנה עם הזמן? תינוקות קטנים אינם יודעים הרבה על עצמם. אולם כשהם גדלים ומתקשרים עם אנשים ועם סביבתם, הם לומדים עוד על עצמם כמו למשל מידע בסיסי (שמם וגילם), מה הם אוהבים (למשל, מה הצבע האהוב עליהם) ובמה הם טובים (אולי הם רצים מהר). תפיסות עצמיות נעשות מורכבות יותר במהלך הילדות, אך חלק מהשינויים הגדולים ביותר מתחילים להתרחש בסביבות הזמן שבו ילדים מתחילים לחוות התבגרות, בדרך כלל בין גילי 8 ל-11. במהלך ההתבגרות, הגוף והמוח עוברים שינויים רבים. תפיסות עצמיות נעשות חברתיות יותר, והמשמעות היא שחשיבה על עצמנו כבר אינה רק כזו, אלא שאנו מתחילים לחשוב על אחרים באותו הזמן. לדוגמה, במקום לחשוב “אני טוב/ה במתמטיקה”, אנו עשויים להשוות את עצמנו למישהו אחר ולהגיד: “אני טוב/ה יותר מאחותי במתמטיקה”. או שאנו עשויים לעבור מלשאול את עצמנו “האם אני אוהב/ת את המראֶה שלי?, ל”האם אנשים אחרים אוהבים את המראה שלי?" אם כן, כשמוחכם גדל, התפיסות העצמיות שלכם מתחילות לכלול גם אנשים אחרים.

מה מדעי המוח יכולים ללמדנו על תפיסות עצמיות? אנחנו חיים בעידן מדהים של מדע מתקדם. רק בשנות ה-90 המאוחרות של המאה הקודמת ובתחילת שנות ה-2000, התחלנו להיות מסוגלים ללמוד על מה שהמוח עושה כשאנו חושבים על עצמנו. כדי לעשות זאת, מדענים מצלמים את המוח באמצעות שיטה שנקראת דימות תהודה מגנטית (fMRI). זהו שימוש במגנט חזק כדי לצלם תמונות של פעילות במוח. כשאתם נמצאים בסורק fMRI מדענים משתמשים במגנט ענקי במטרה לראות כיצד דם זורם ברחבי המוח. זה מאפשר למדענים לראות אלו אזורים במוח פעילים כשילדים עושים דברים שונים כמו קריאה, התבוננות בתמונות, או חשיבה על עצמם. אם יותר דם (כדוריות דם הנושאות חמצן ההכרחי לפעילות אזור מסוים) מגיע לאזורים מסוימים במוחכם מייד אחרי שאתם עושים את אחת מהפעילויות האלה, הדבר מלמד מדענים שהאזורים האלה במוחכם היו פעילים יותר בזמן שביצעתם את המטלה.

לסיכום, מדענים ידעו במשך זמן רב שמתבגרים נוטים להיות חברתיים יותר מילדים וממבוגרים. משמעות הדבר היא שמתבגרים מתחילים לחשוב יותר על איך הם בהשוואה לאחרים, ומה אנשים אחרים חושבים עליהם. לאחרונה, מדעי המוח סייעו לנו ללמוד על שינויים חשובים במוח שיכולים להסביר מדוע מתבגרים הם חברתיים יותר. יש שעשויים לתהות מדוע מוחותינו נעשים חברתיים יותר עם הזמן – האם זה שינוי אקראי, או שזה מסייע לנו לגדול? ראוי לזכור שלגיל ההתבגרות (כולל למוח הגדל) יש תפקיד אבולוציוני חשוב – הוא מסייע לנו לעבור מילדות לבגרות. כשמוחותינו נעשים חברתיים יותר, אנו מבינים כיצד אנו קשורים לאנשים אחרים, וכיצד אנו משתלבים בחברה, מה שמסייע לנו להיות מוכנים לקבלת החלטות ולקיום מערכות יחסים בוגרות. המדע לא רק מלמד אותנו דברים על עצמנו, אלא גם מראה לנו אחת מהדרכים הרבות שבהן מדעי המוח עזרו לנו להבין טוב יותר כיצד אנשים גדלים וחווים את העולם.