מי הייתה רוזה פארקס?

רוזה לואיז פארקס נולדה ב4 בפברואר 1913 בטסקיגי, ארצות הברית ונפטרה ב 24 באוקטובר 2005 בדטרויט, ארצות הברית.היא הייתה אפרו-אמריקאית פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. -רז בן ציון י4

רוזה לואיז פרקס התפרסמה ב1955 בעקבות סירובה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן, סירוב זה הוביל למעצרה ולהעמדתה לדין.

הדבר הוביל, בעזרתו של מרטין לותר קינג, לחרם האוטובוסים של מונטגומרי, ולקביעת בית המשפט העליון של ארצות הברית שחוקי ההפרדה הגזעית נוגדים את החוקה.

בעקבות כך בוטל החוק המקומי שחייב הפרדה בין הגזעים בתחבורה הציבורית.

חייה

רוזה פארקס נולדה בעיירה טסקיגי שבאלבמה בשם רוזה לואיז מקולי ועבדה רוב חייה כתופרת. ב-1932 נישאה לריימונד פארקס, ספר ממונטגומרי.

ב1933 היא השלימה את לימודיה התיכוניים. באותה תקופה, רק 7% מן האוכלוסייה האפריקאית- אמריקאית הייתה בעלת השכלה תיכונית. חוקי ג'ים קרואו (חוקי מדינה פדרליים הכללו הפרדה גזעית בכל המרחב הציבורי), הטילו מגבלות רבות על השתתפותם של שחורים בבחירות, אך היא הצליחה להירשם בספר הבוחרים.

בדצמבר 1943 הפכה פארקס פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח.

היא הצטרפה לסניף מונטגומרי ונבחרה כמזכירת נשיא הסניף. היא המשיכה בעבודה זאת עד 1957.

פעילותה נגד גזענות

ב-1944 עמדה פארקס בראש יוזמה להגנתה של ריסי טיילור, אישה שחורה מאלבמה שנאנסה באונס קבוצתי על ידי חבורת גברים לבנים.

אשר למרות הודאות שלהם בנושא לא נחקרו או הואשמו בפשע.

באוגוסט 1955 קרה הרצח האכזרי של אמט טיל, טיל היה נער אפריקאי אמריקאי שנרצח במיסיסיפי בגיל 14, מכיוון ששוחח עם אשה לבנה.

ב-27 בנובמבר 1955 השתתפה פארקס בעצרת המונית במונטגומרי, במחאה על הרצח.

ארבעה ימים לאחר מכן, ב-1 בדצמבר 1955, על אף היותה אפרו אמריקאית, לא חששה לסרב לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן. המעשה הוביל למעצרה ולהעמדתה לדין באלבמה. בעקבות סירובה ועם מעורבותו של מרטין לותר קינג, בית המשפט העליון בארה"ב ביטל את ההפרדה בין הגזעים בתחבורה הציבורית.

למעשה מעשה זה נעשה בהשראת מעשה דומה של קלודט קולווין

אשר בגיל 15, הייתה הראשונה שנעצרה במונטגומרי בשל סירובה

לציית לחוקי ההפרדה הגזעית ולפנות את כסאה באוטובוס לנוסעת

לבנה.

בעקבות מעצרה של רוזה פארקס הוביל הכומר מרטין לותר קינג (לוחם למען זכויות האדם של שחורים בארצות הברית, הוגה דעות של התנועה לזכויות האזרח, וזוכה פרס נובל לשלום) את חרם האוטובוסים של מונטגומרי, *אירוע מחאה פוליטית שנערך במונטגומרי, אלבמה מצד ארגונים של אפרו-אמריקנים במטרה לכפות על רשויות התחבורה העירוניות את הפסקת מדיניות ההפרדה הגזעית. מאבק זה הוביל בסופו להחלטה של בית המשפט העליון של ארצות הברית לקבוע ב-13 בנובמבר 1956 כי הפרדה גזעית נוגדת את חוקת ארצות הברית.

"זה היה יום, כמו כל יום אחר. הדבר היחידי שהפך אותו למשמעותי הוא שהמונים הצטרפו."- רוזה פארקס

לאחר שהביעה את עמדתה, פארקס התקשתה למצוא עבודה באלבמה. היא הוטרדה, קיבלה איומים על חייה, והחליטה ב-1957 לעבור ביחד עם בעלה ריימונד לדטרויט.

היא עבדה כעוזרת בלשכתו של חבר הקונגרס קוניירס מ-1965 ועד שפרשה, ב-1988.

היא פארקס הפכה לאישיות נערצת בדטריוט, שם קראו על שמה רחוב ובית ספר.

בשל תרומתה זכתה רוזה פארקס להזכרת שמה בהיכל התהילה לנשים של מישיגן בשנת 1983. ב-1996 העניק לה הנשיא ביל קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית וב-1999 הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס על פעילותה נגד גזענות.

יום רוזה פארקס

יום רוזה פארקס הוא חג לאומי אמריקאי, המצוין במספר מדינות וערים בארצות הברית, לכבוד מנהיגת זכויות האזרח רוזה פארקס.

בקליפורניה ומיזורי הוא נחגג ביום ההולדת שלה, ב- 4 בפברואר. באוהיו אורגון ואלבמה הוא נחגג, ב -1 בדצמבר, היום שבו נעצרה בגין סירובה לפנות את כיסאה באוטובוס.

עיריית מונטגומרי, אלבמה, החליטה כי כל המושבים הקדמיים באוטובוסים בעיר יקושטו בסרטים שחורים לזכרה.

הורה נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש על יום אבל לאומי, ועל הורדת כל דגלי ארצות הברית לחצי התורן.

רוזה פארקס הייתה אישה בעלת תעוזה ואומץ. המאבק בלתי מתפשר לשוויון, כנגד כל הסיכויים הביא לשינוי של ההיסטוריה האמריקאית. היא עמדה על שלה וסיכנה עצמה במסע כנגד אי הצדק בחברה האמריקאית אז, היא הבינה את הכוח של ההמון במסע לשינוי, מעשה קטן הוביל לשינוי הגדול.