ב-30 באוקטובר ישראל עברה לשעון חורף והשעון הוזז שעה אחת אחורה. נשאלת השאלה: מדוע מזיזים את השעון לשעון חורף? למה צריך את הבלבול וכאב הראש ולהגיע לבית הספר בשעה לא נכונה? קיצור שעות היום מוליד את הצורך בניהול זמן מיטבי, ובחלקה השני של הכתבה אשפוך אור על כך מזווית מעט שונה.
מהיכן הגיע רעיון הזזת השעון?
הכול התחיל ב-1784 כשבנג'מין פרנקלין החליט לכתוב מכתב לעיתון צרפתי, ושם הוא כתב להם "יש לי רעיון גדול". "אם תקומו יחד עם השמש ותלכו לישון כשהשמש שוקעת, תחסכו המון שעווה לייצור נרות", כך כתב. זהו ההיגיון של מה שקורה כיום. מתאימים את שעות הערות לזריחת השמש וכך חוסכים אנרגיה.
הרעיון הוא בעצם להסדיר את שעות הפעילות היומיומיות שלנו עם שעות אור היום, בין הזריחה לשקיעה. שעות אלו נקבעות על פי הזווית של כדור הארץ מול השמש, ומשתנות בעיקר בין הסתיו לאביב. בישראל בשיא הקיץ השמש זורחת שעתיים מוקדם יותר מאשר זריחתה בשיא החורף. אם לא היינו מזיזים את השעון באביב, השמש הייתה זורחת בארבע וחצי, ואם בן אדם קם בשש וחצי בבוקר כדי להתחיל את היום שלו הוא בזבז שעתיים של שמש. אם שעון הקיץ היה נמשך לתוך החורף אז בתחילת ינואר השמש הייתה זורחת בערך בשעה שבע וחצי, והיינו מתעוררים לחושך מוחלט.
הראשונים שאימצו את שעון הקיץ- חורף הם בריטניה וגרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה, שאז היה קריטי לחסוך באנרגיה בשל המלחמה. נשאלות השאלות: האם זה באמת כזה חסכוני, ומה ההשלכות על הבריאות שלנו? התשובה היא שזה די חסכוני, ולגבי הבריאות, מחקרים מראים שאנחנו פעילים יותר בשעות האור והשמש, אנחנו עושים יותר פעילות גופנית וגם יש לנו יותר ויטמין די. מצד שני, להזיז את השעון מבלבל בכל פעם את השעון הביולוגי שלנו ויוצר אי-סנכרון גם עבור תחומים אחרים.
פרודוקטיביות וניהול אישי
לא משנה כמה היומן שלנו מסודר וכמה המטרות שלנו מתוכננות, אם אנחנו לא בהלך רוח של פרודוקטיביות לא נשיג תוצאות. אנשים מנסים לחסוך זמן על ידי ויתור בשינה, מה שיוצר תוצאה הפוכה כיוון שאנחנו לא מכונות, וכאשר המצב הרגשי שלנו אינו במיטבו אנחנו כמובן לא פועלים באותה הרמה.
מדוע ישנם אנשים שעייפים כרונית? למה חלק מהאנשים הם עייפים כבר כשהם קמים בבוקר ? או יותר חשוב- מה אפשר לעשות עם זה? התשובה היא פשוטה.
לכולנו יש שני דברים בחיים: דבר ראשון מוסיפי אנרגיה ודבר שני שואבי אנרגיה. מוסיף אנרגיה היא כל פעולה שמחייה אותנו. לדוגמה: אנשים שאנחנו שמחים בנוכחותם, תחביבים, דבר שאנחנו אומרים עליו "וואי זה גורם לי להרגיש טוב". מאידך, שואבי אנרגיה הם מה שגורם לנו להרגיש ריקניים יותר, כלומר פעולות שאנחנו עושים שמעייפות אותנו. למשל: דפוסי חשיבה מסוימים, או הרגלי שינה ובריאות לקויים.
לכל אחד בחיים יש את מוסיפי האנרגיה ושואבי האנרגיה. ברגע שרמת שואבי האנרגיה גדולה יותר מרמת מוסיפי האנרגיה אנחנו נרגיש עייפות כרונית. ככל שאתם אנרגטיים יותר זה אומר שרמת מוסיפי האנרגיה גדולה יותר. האידיאל הוא לאזן בין השניים, או להביא לכך שרמת מוסיפי האנרגיה תהיה גדולה יותר מרמת שואבי האנרגיה.
חשבו: איזה שואב אנרגיה הייתם רוצים לעשות פחות? ואיזה מוסיף אנרגיה יש לכם שהייתם רוצים לעשות יותר?
בהמשך מתעוררת שאלה עקרונית: איך לעשות את מה שאנחנו דוחים? מה עושים כשאנחנו יודעים מה צריך לעשות, ובכל זאת לא עושים?
כל מה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו הוא מהי הפעולה הכי קטנה שאני יכול/ה לעשות שלא מאיימת עליי, שהיא בסדר מבחינתי, וכל פעם להתקדם בפעולה קטנה אחת כדי שהיעד שלנו לא יראה מאיים. למשל, כאשר המוטיבציה שלי לעשות פעילות גופנית יחסית ירודה, אני מחליטה לעשות פעולה אחת פשוטה, שהיא ללבוש בגדי ספורט. לאחר מכן, התסריט של לצאת מהבית ולהתאמן נהפך קל עבורי.
בנוסף, כשמדברים על מולטי-טאסקינג הבעיה הנפוצה יותר היא לקפוץ ממשימה למשימה. ללמוד למבחן ותוך כדי להסתכל בוואטסאפ, ואז לשבת לכתוב עבודה חשובה, אחר כך לענות לשיחה. לחזור לספר שהתחלנו לקרוא וכן הלאה. מחקרים מראים שההפרעות האלו קוטעות את רצף המחשבה, וכל פעם שאנו חוזרים בחזרה למשימה לוקח לפעמים מספר דקות, עד שחוזרים לאותה רמת מהירות ודיוק.
אנשים פועלים כך, כי נדמה להם שהם אפקטיביים ומספיקים הרבה, בפועל הם אכן מתאמצים הרבה, אבל מספיקים מעט.
חשוב גם לעצור מידי פעם את המרדף אחר דברים. להרהר ולהגיע לתובנות זו לא פרקטיקה רעה. לעיתים ה"כלום" הזה יכול להיות בעל ערך.
הדבר שמניב רגיעה והתבוננות הוא ללא ספק תרגול יום- יומי של מדיטציה. תרגול מדיטציה באופן יום- יומי מביא איתו רגיעה ובהירות. מיקוד הקשב בדבר ספציפי כמו נשימה, מנטרה, תמונה וכו' זו הפעולה המאפשרת להפחית את הסחות הדעת השונות העלולות לגרום למתח ולדאגה.
הצורך בהקשבה לעצמנו נעשה פופולרי יותר ויותר. עם זאת, מעטים יודעים כי המילה מדיטציה מגיעה מהמילה הלטינית "מדיטטום" שפירושה להרהר. בעזרת התרגול אנחנו מפתחים בהדרגה את היכולת להיות נוכחים ב"רגע הזה". חשוב לציין, מדיטציה, בכל תנוחה שהיא, מטרתה איננה "לרוקן את המוח" ולא "לא לחשוב על כלום". הטבע של התודעה שלנו הוא לחשוב. אנו מתרגלים את המיומנות המדיטטיבית על מנת לראות את המחשבות הללו בצורה צלולה יותר, וכתוצאה מכך להסב אושר ופרודוקטיביות אל תוך שעות היממה שלנו.
הנה כמה מקורות מעולים למדיטציה:
אפליקציית "Balance"
ואיך אפשר שלא 😊- https://www.youtube.com/watch?v=9n799-ssgH0&t=115s
Comments