חודש נובמבר לאורך ההיסטוריה

בחודש נובמבר לאורך ההיסטוריה התרחשו מספר אירועים מכוננים ומשמעותיים אשר השפיעו על הקמת מדינת ישראל ועל חיינו כיום.

בכתבה זו נתקדם עם ציר הזמן ונראה 4 אירועים מרכזיים וחשובים ביותר להיסטוריה ולמורשת של העם היהודי ולחיים במדינת ישראל. מפיסת נייר אשר ביטאה את תמיכתה של מעצמה ועד מלחמה קשה ואימתנית שעיצבה חלק גדול מאורח החיים שלנו היום.

אז בואו נחזור אחורה לשנת 1917, השנה בה נחתמה הצהרת בלפור.

ב2 בנובמבר 1917 פרסם משרד החוץ של בריטניה את הצהרת בלפור. בהצהרה זו בריטניה ביט

אה את נכונותה ורצונה לסייע לתנועה הציונית להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ההצהרה היא בעלת משמעות ענקית בעבור הציונות אז והיום.

אז למה ההצהרה חשובה כל כך?

על ההצהרה חתם שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, בה כתוב שבריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. באותו הזמן בישראל היה רוב של האוכלוסייה הערבית לעומת אוכלוסייה קטנה של יהודים. ההצהרה הייתה הישג מדיני עצום של התנועה הציונית ושל היהודים בארץ מכיוון שמעצמה גדולה כמו בריטניה הסכימה לתמוך בתנועה הציונית ולעזור לה לממש את מטרתה העיקרית שהיא הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

למתן ההצהרה ישנן מספר סיבות, וביניהן: ההצהרה תגרור תמיכה של יהודים מכל העולם ושל יהודים הגרים בארץ ישראל ובבריטניה. בריטניה רצתה תמיכה זו מכיוון שחשבה שליהודי העולם יש כוח רב במדינות רבות. היא קיוותה כי ההצהרה תסייע לה להשיג את תמיכת יהודי העולם במדינות השונות, אשר עשויה לסייע לה במלחמה ואחריה.

ההצהרה אפילו מוזכרת בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל:

"זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי" .

לפרסום ההצהרה היו תגובות חלוקות. היהודים הציונים ראו בהצהרה הישג גדול וניצחון שיממש את רצונם להקים מדינה יהודית. היהודים הלא ציונים חששו שבעקבות הצהרת בלפור מדינות העולם יידרשו מהם לעלות לארץ ישראל בניגוד לרצונם. היהודים הדתיים-חרדים התנגדו להצהרה מכיוון שלפי דעתם, יש לעלות לארץ ישראל ולהפוך אותה למדינה רק עם בוא המשיח. הערבים שחיו בארץ התנגדו מאוד להצהרת בלפור והחלו לפעול לביטולה באופן מהיר מכיוון שראו את עצמם כבעלי זכות בלעדית על הקרקע.

סרטון על ההצהרה: https://youtu.be/WllrP2V065U

למרות התגובות השונות, אי אפשר להכחיש שהצהרת בלפור היא בעלת חשיבות גדולה ומהווה הישג עצום ליישוב היהודי. ההצהרה סייעה לעובדה שכיום קיימת כאן מדינת ישראל.

נתקדם בשנים לשנת 1938, ליל הבדולח. 5 שנים לאחר שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה, הפעולות האלימות והאנטישמיות נגד היהודים התגברו בכל יום שעבר. אחד הפוגרומים האלימים והמזעזעים ביותר בתקופה זו הוא פרעות "ליל הבדולח". התקופה שלפני ליל הבדולח התאפיינה בחוסר סיפוק של ההנהגה הנאצית הבכירה מהקצב שבו יצאו יהודים מגרמניה, כחלק מתהליך דחיקת היהודים החוצה מהחיים הרגילים. הקצב האיטי גרם לרצון להסלים את המדיניות האנטי יהודית לפסים אכזריים וקשים עוד יותר.

מה קרה לפני?

ב-7 בנובמבר 1938 ירה צעיר יהודי גרמני בן 17, הרשל גרינשפן, בארנסט פום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות הגרמנית שם. מטרתו המקורית הייתה לפגוע בשגריר ובטעות פגע במזכירו. מניעו לירי היה מכתב שקיבל ממשפחתו ובו נאמר לו שמשפחתו הוגלתה לפולין במסגרת גירוש זבונשין, יחד עם כ-18,000 מיהודי גרמניה שמוצאם פולני. במכתב תוארו המאורעות הקשים שעברו בני משפחתו במהלך תקופה זו, שעוררו בהרשל רצון עז וחזק לנקום בגרמנים על מה שחוללו למשפחתו.

ניסיון ההתנקשות הכעיס בכירים בחוגים נאציים וסיפק תירוץ מושלם לפגיעה ביהודים, ולמחרת ב-8 בנובמבר, עיתוני המפלגה הנאצית תקפו באכזריות את היהודים על המעשה. באותו הלילה התארגנו כנופיות נאציות אשר שרפו בתי כנסת ופגעו ביהודים וברכושם.

בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, התרחש "ליל הבדולח", פוגרום אכזרי ורצחני שפעולותיו כללו פגיעות ביהודים, ברכושם ובסמליהם ובוצעו ע"י ה-ס.א. במהלך ליל הבדולח, עשרות מבנים של יהודים הושמדו: בתי כנסת, דירות וחנויות. האירוע כונה "ליל הבדולח" בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על האדמה כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, בתי כנסת, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים. 91 יהודים נהרגו בפוגרום, ואלפים נעצרו ונשלחו למחנות.

לפוגרום היו 4 מטרות עיקריות: ללבות ולחזק את הזעם כנגד היהודים, להרחיק את היהודים מהתחומים הכלכליים שעסקו בהם, להעשיר את קופת המדינה ולהאיץ את קצב ההגירה שלהם.

הנאצים הציגו את המאורעות כתגובה ספונטנית על מעשיו של הרשל גרינשפן, אך במציאות המאורעות תוכננו על ידי היטלר מספר שבועות לפני כן.

נמשיך בציר הזמן לשנת 1945, למשפטי נירנברג. עם סיום מלחמת העולם השנייה במאי 1945, נכנעה גרמניה ללא תנאי. באותה תקופה התחילו משפטי נירנברג. המשפטים נערכו בנירנברג שבגרמניה במטרה להביא את פושעי המלחמה הנאצים לדין ולהענישם. המשפטים התקיימו בין השנים 1945 ו-1949. בכירי המפלגה הנאצית, קציני צבא גרמני, אנשי המפלגה הנאצית ואנשי תעשייה עמדו למשפט.

לאחר חשיפת ההרג ההמוני בשואה ופעילות ההשמדה הנאצית, בעלות-הברית יצאו בהצהרה על כוונתם למצות את הדין עם האחראים והשותפים להרג ולהשמדה ההמונית בזמן השואה. ארבע המעצמות קבעו נהלים וחוקים למשפטי נירנברג במסגרת "אמנת לונדון".

תגובות הנאשמים לדין היו שונות. היו כאלו אשר המשיכו להתנהג כאילו לא עשו דבר לא בסדר והמשיכו להתנהג כאילו הם עדיין שולטים באירופה. הם כפרו בסמכותו של בית הדין לדון באישומים, זלזלו במעמד והתעקשו על כך שכל מעשיהם נעשו לטובת העם הגרמני. היו כאלה אשר הכחישו את אחריותם האישית והטילו את האשמה על השיטה, הם תירצו את מעשיהם בכך שלא יכלו לסרב לפקודותיו של היטלר ושהיו רק "בורג במכונה". בנוסף, היו גם אנשים אשר הביעו חרטה על מעשיהם.

12 מבין הנאשמים נידונו לעונש מוות. מהם, הרמן גרינג התאבד בתאו שעות ספורות לפני ביצוע גזר הדין.

עשרת הנאשמים הנותרים שנידונו למוות הוצאו להורג. שאר הנאשמים שנדונו לעונשי מאסר ריצו אותם בכלא בברלין.

סרטון ממשפטי גרינברג https://youtu.be/-DUGNQOm_gU

נמשיך רק שנתיים הלאה ונגיע לנובמבר 1947, ראשיתה של מלחמת העצמאות.

המלחמה הראשונה בין ישראל ובין מדינות ערב, שהחלה בערב הקמת המדינה ונמשכה עד ינואר 1949.

ב-29 בנובמבר 1947, המלחמה פרצה על רקע חלוקת ארץ-ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית, ומ

רחב נפרד של ירושלים ובית-לחם תחת ריבונות האו"ם. הערבים פעלו למנוע את קיום ההחלטה ולהגיע לשליטה ערבית על כל שטחי הארץ.

יום לאחר קבלת ההחלטה התחילה אלימות מהצד הערבי. אוטובוס שהסיע יהודים נורה בקרבת נמל התעופה לוד, הוועד הערבי הכריז על שביתה כללית והרובע המסחרי היהודי שליד שער יפו בירושלים הוצת ונשדד. בארץ עדיין היו כ-100 אלף חיילים בריטים, אשר היו חזקים בהרבה משני צדדי המלחמה אך העדיפו שלא להתערב.

למלחמת העצמאות כינויים רבים, כגון: מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת העצמאות. המלחמה הסתיימה עם הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למדינות האויבות. ב-20 ביולי 1949, לאחר משא ומתן ארוך מאוד, נחתם הסכם שביתת הנשק עם סוריה, וצבא סוריה פינה את משמר הירדן שנכבש על ידו ביוני 1948.

במסגרת ההסכמים, איבדה ישראל את השליטה בעיר העתיקה בירושלים, בגוש עציון שמדרום לירושלים, בעטרות ובנווה יעקב שמצפון לירושלים, בבית הערבה שליד חוף ים המלח ובכפר דרום שברצועת עזה.

בהסכמי שביתת הנשק נקבע מנגנון פיקוח על הפסקת האש של נציגי או"ם, באמצעות ארבע הסכמי שביתת נשק ומעורבות של נציגי ישראל ונציגי כל אחת מארבע המדינות שחתמו עליהם. הסכמי שביתת הנשק לא הובילו להסכמי שלום.

במלחמה ספגנו אבדות רבות, מיום החלטת עצרת האו"ם ועד לחתימת הסכמי שביתת הנשק, נפלו בצד היהודי כ-6,000 גברים ונשים, מתוכם כ-2,400 אזרחים. המלחמה ביססה את כוחנו ומקומנו בעולם ואף תרמה למעמדה של מדינת ישראל.

לסיכום, כל האירועים הללו הם משמעותיים לישראל, לעברה ולתושבים בארץ, מהצהרת בלפור שהיוותה מסמך מכונן ומשמעותי לקיומה של מדינה ישראל כמדינה יהודית ועד למלחמת העצמאות, המלחמה הקשה והאכזרית ביותר אשר כללה נפגעים רבים משני הצדדים, והייתה אחת מהמלחמות הכי משמעותיות להמשך קיומה של מדינת ישראל. בנוסף, המלחמה השפיעה באופן ברור וישיר על היחסים שלנו עם המדינות השכנות ועל ביסוס הכוח הצבאי והאסטרטגי שלנו אל מול אויבים. אין ספק שאירועים אלו והרבה אחרים השפיעו על חיינו במדינה ועל מעמדנו ומקומנו בעולם.