בחיינו אנו לעיתים קרובות מושפעים מדאגות ומבעיות שונות, ובמיוחד בתקופה הנוכחית של חירום גלובלי. בכל פעם מחדש שאנו ניצבים מולם, אנו נדרשים למצוא דרכים להתמודד עימם – עם בעיות פרטיות וגלובליות, עם דאגות אישיות וקולקטיביות. אנחנו לעולם לא שואלים את עצמנו – הייתכן שבעבר אנשים כבר חוו דאגות דומות לדאגות שלנו? האם הצליחו להתמודד עימם? ברצוני להציג בפניכם, הקוראים, את חכמי אסכולת הפילוסופיה הסטואית העתיקה, שמצאו עבור עצמם את הדרך להתמודד עם דאגות חייהם, לא משנה עד כמה חייהם היו קשים. כמו כן, אנסה להציע נקודת מבט סטואית על בעיית הקורונה המתפתחת בתקופתנו בעולם. – ניקיטה ויל.
האסכולה הסטואית (Stoicism) הייתה אסכולה מאוד מפוזרת בפילוסופיה ההלניסטית – רעיונותיהם לא היו אחידים לתקופה אחת. ניתן לחלק אותם לסטואים הקדומים שחיו בסביבות המאה ה-3 לפני הספירה ביוון העתיקה, לסטואים המאוחרים שחיו בכלל ברומא בסביבות המאה ה-2 לספירה, ולסטואים האמצעיים שחיו בין שתי התקופות. אף המעמדות החברתיים היו שונים מפילוסוף לפילוסוף – ניתן להבחין מצד אחד במרקוס אורליוס (Marcus Aurelius), הקיסר הרומאי שהיה הוגה דעות סטואי, ומצד שני באפיקטטוס (Epictetus), שהיה עבד משוחרר באימפריה הרומית ומורה סטואי נחשב.
הסטואים לא היו מאוחדים בדעותיהם במהלך רוב זמן קיום האסכולה, אך היה לכולם מכנה משותף חזק מאוד. רעיונות האסכולה הסטואית היו אוניברסליים, לא שייכים לאף עם ומעמד. הסטואים המאוחרים אף שאפו להפיץ את הפילוסופיה שלהם כמה שניתן, להוסיף לה אלמנטים שיהפכו אותה לפילוסופיה הרשמית שתתקבל בכל רחבי האימפריה הרומית.
ברוח האסכולה הסטואית, אפיקטטוס בחר לעצמו כמה רעיונות חשובים שאותם קבע לכללי חייו. אציין כמה מרעיונות אלה בתמציתיות על מנת להראות את עיקרי הפילוסופיה הסטואית:
כל אדם צריך לדעת להבחין בין מה שתלוי בו לבין מה שלא תלוי בו.
אין לפחד מגורמים שלא תלויים בנו ואין אף לרצות אותם. אנו צריכים להיות חסינים מפני, לדוגמה, השפעה של מזג האויר או חוסר מזל בעבודה – הרי אלו הם גורמים חיצוניים שעלולים להשפיע על מצבנו הפנימי. אנו צריכים להיות חסינים גם מפני תקוות ריקות לנצח בלוטו. כל אלה הם דוגמאות לגורמים חיצוניים שלא תלויים בנו ושלא אמורים להדאיג אותנו בשום צורה.
אנו צריכים להשתמש במיטב הגורמים שכן תלויים בנו ושעליהם אנו יכולים להשפיע. לדוגמה, אנו מסוגלים להשפיע על רגשותינו, על מצבנו הפנימי, על הצורה בה אנו מסתכלים על העולם סביבנו ועל מה שמתרחש. עלינו להיות אדונים לעצמנו, הרי נתונה לנו היכולת להשפיע בראש ובראשונה על עצמנו.
אין לדרוש שכל מה שקורה סביבנו יקרה כפי שאנו רוצים זאת. הצורה שבה הדברים קורים בעולם היא הצורה הראויה. כל צרה היא גורם שלא תלוי בנו, ולכן נגרום לעצמנו נזק רב במידה ונתרכז במצב הרצוי ונתלונן על הנסיבות במקום לקבל את כל המתרחש סביבנו כדבר נתון.
מחלה היא מגבלה לגוף, אבל לא לרצוננו החופשי, אלא אם כן נרצה שהיא תהווה מגבלה גם לרצון. צליעה היא מגבלה להליכה בלבד ולא לרצוננו החופשי. אל כל מה שקורה מסביבנו יש להתייחס באותה גישה. כל דבר עשוי להיות מגבלה עבור משהו אחר, אך לעולם לא בשבילנו.
אל כל דבר שקיים ברשותנו, יש להתייחס בו כאילו הוא שייך למישהו אחר, כאילו זהו חדר בבית מלון. יום אחד נצטרך לעזוב את חיינו וביחד איתם נעזוב את כל מה שהיה ברשותנו. רבים מאיתנו יצטרכו להתמודד עם כך שדברים יילקחו מאיתנו עוד במהלך חיינו – רכוש, בריאות, אנשים קרובים. אם לא נדע להתייחס בהתאם לכל דבר שאנו עלולים לאבד מסיבות שלא תלויות בנו, לא נרכוש שקט וחיינו יהיו לנו לנטל.
החיים הם כמו תיאטרון. כל תפקיד שיינתן לי לשחק אני אשחק בצורה הכי טובה שרק אוכל. לא משנה אם זהו תפקיד של עשיר או עני, בריא או חולה, אשחק אותו בהתלהבות. מה שתלוי בנו הוא צורת המשחק של התפקיד, אך בחירת התפקיד שעלינו לשחק לא תלויה בנו.
כשידוע לנו על צרה מתקרבת, אין לתת לדמיון שלנו לגרור אותנו – מיד נסדר את מחשבותינו ונאמר לעצמנו שצרות אלה אינן קשורות אלינו, אלא לגופינו ברי התמותה, לרכושנו המועט, למוניטין המוגבל שרכשנו. בשבילנו כל הצרות הן חיוביות, אם אנו נרצה שהן יהיו כאלה. לא משנה עד כמה חמור מה שעתיד לקרות – להוציא את הטוב והמועיל מכל דבר הוא מטרתנו.
בתקופתנו זו קורה שינוי חד בהתנהלותנו היומיומית. ככל שרבים מאיתנו נמצאים באיזולציה חברתית שמטרתה להפחית את התפשטות הנגיף, אנו מפחדים לשהות כמות לא מוגדרת של זמן הרחק מחברינו, מהבילויים שלנו, מההרגלים ומהחיים החברתיים שניהלנו עד כה. מה הפילוסופים הסטואים היו ממליצים לנו לעשות בתקופת חירום גלובלית כפי שאנו חווים כרגע?
הסטואים לא פחדו מבידוד, חלקם אף גורשו לאיים מבודדים למשך זמן של שנים.
סנקה היה אומר: "שום דבר, לפי דעתי, לא מראה על סדר בחשיבה של האדם בצורה יותר טובה מאשר יכולתו לעצור במקום ולהעביר זמן עם עצמו."
מרקוס אורליוס חי בתקופת מגפה שהרגה שליש מהאימפריה הרומית, ובעצמו מת ממנה. סנקה (Seneca) היה אדם חולני וסבל מבעיות קוצר נשימה רציניות שהיו עלולות להרוג אותו בכל רגע. הוא חי בתקופת קליגולה ולאחר מכן בתקופת נירון, שציווה להוציא אותו להורג. גם מרקוס וגם סנקה התמודדו עם מות ילדיהם עוד בזמן חייהם. אף על פי כן, הם היו רגועים, ממוקדים ואמיצים בפני הטבח.
אנו פוחדים לאבד את הקרובים לנו, מפחדים מהקשיים הכלכליים האישיים והגלובליים שהמחלה עלולה לגרום. הסטואים היו אומרים לנו שהבריאות שלנו והכסף שלנו יכולים להילקח מאיתנו, אך מה שלא יילקח מאיתנו הוא האישיות שלנו, ולכן יש לטפח אותה. הם סברו כי אנו לרוב יותר מפוחדים מאשר פגועים, סובלים יותר מהדמיון שלנו מאשר מהמציאות.
הסטואים היו ממליצים לנו להיזהר מהמדיה ומהדעות שאנו צורכים בתקופת הנגיף. אפיקטטוס אמר: "דעות וטִרְדות של אנשים אחרים יכולות להיות מדבקות. מתוך התאחדות שלנו עם אחרים אנו עלולים לרכוש עמדות שליליות ולא פרודוקטיביות, ובכך לחבל בעצמנו מבלי משים." אנו צריכים להיזהר עד כמה שניתן מהשפעות של המדיה שמלאה בדעות שונות שסותרות אחת את השנייה, ולשמור על קור רוח, היו אומרים הסטואים.
ובכן, לסטואים בהחלט יש הרבה מה להגיד על מצב החירום הנוכחי שאנו חווים, ונראה שהפילוסופיה שלהם היא מקור טוב בשביל לקבל ביטחון לא רק בתקופת משבר, אלא גם בשאר החיים. ומה אתם חושבים?