כולנו מושפעים מהמלחמה, המצב במיוחד מורגש בכל חלקי הצבא, בחזית ובעורף. כל הצבא צריך עכשיו, יותר מתמיד, לתפקד במהירות ובמקצועיות, על מנת שננצח. במסגרת הגליון החודש ראיינתי את אחי הגדול אשר משרת בצבא, שאלתי אותו לגבי החוויות בצבא, איך הוא מתמודד עם המלחמה ועל פעילות הצבא בימים אלה.
לפני המלחמה, אחי הגדול היה אמור לסיים את הטירונות שלו: הוא עתודאי ולא היה אמור להתחיל את שירותו הצבאי לעוד שנה. עקב המלחמה, במקום לחזור הביתה אחרי סיום הטירונות, העבירו אותו לבסיס אחר. כשדיברתי איתו הבנתי שאחי הגדול לוקח את תפקידו באחריות גדולה ועושה כל מה שהוא יכול כדי לעזור. ראיינתי אותו כשחזר הביתה, לאחר תקופה ממושכת בבסיס.
איך ההרגשה להיות בבית אחרי השהייה בצבא?
"בעיקר תחושות של געגוע. אחד הדברים שלומדים להעריך בצבא זה הבית. את כל הדברים הקטנים שלא הערכת לפני כי אין לך אותם בצבא. דברים כמו שיחות עם ההורים, לישון במיטה שלך בחדר שלך. אך למרות זאת הייתה לי גם תחושה כזאת של געגוע, כי ההרגשה של לתרום בצבא בתקופה כזאת קשה היא נפלאה וממלאת".
ספר לי על תפקידך בצבא?
"אני עתודאי, ולכן הייתי בצבא לטירונות בלבד, אז הייתי אמור לחזור ללימודים. אך, בגלל פרוץ המלחמה, היה עלינו יותר יציאות. לכן נשארתי בבסיס, גם אחרי התאריך שבו הייתי אמור לסיים את הטירונות. בזמן הנוסף הזה שנשארנו שם, אחרי סיום הטירונות, היינו נוסעים לעזור בבסיסים אחרים בדרכים כגון יציאה להלוויות, הכנת מנות קרב לחיילים בשטח, ארגון ציוד של חיילים בדרום ועזרה בבסיס שבו מגיעים חללי צה״ל".
מה הרגשת בימים הראשונים בצבא, וכיצד השתנתה נקודת המבט שלך אחרי שהכרת את המקום?
"הייתי אומר שהרגשתי בעיקר עייפות, בגלל שבימים הראשונים ניסיתי בעיקר להתרגל לסדר יום החדש ולכל הדברים החדשים והשונים מהבית ומהחופש שהיה לי. אחרי שהכרתי את המקום, נקודת מבט שלי השתנתה מבחינת התחושה שאני רוצה לעזור ולתרום ללחימה, ולא לשבת בצד ולא לעשות כלום".
לא היית בשדה הקרב, אבל עדיין התמודדת עם אתגרים ומצבים קשים. היו דברים קשים שחיית?
"בהחלט. למרות שאולי לא הייתי בשדה הקרב, אבל האתגרים היו גם בבסיס. לעומת הדברים שחיילים חווים בקרב, הדברים שהייתי צריך להתמודד איתם הם כלום ושום דבר, אבל כן צריך להתרגל לעייפות ולעמוד כל הזמן בזמנים גם כשקשה ואין כבר כוח".
איך אתה התמודדת עם חוסר האפשרות לחזור הביתה, עם להיות רחוק מהמשפחה ועם אי הוודאות של מתי אתה חוזר?
"זה קשה, אין ספק. להיות רחוק מהבית זה אחד החלקים הקשים ביותר. אז כשהתחיל העוצר יציאות לא ידענו מתי נחזור הביתה. זה היה קשה מאוד לחשוב שעובר עוד יום בלי לדעת מתי לחזור, אבל למזלי זה לא שישבנו ולא עשינו כלום אלא כן עשינו דברים כמו שציינתי מקודם כמעט כל יום. לכן זה מילא לי את היום והיה לי ככה יותר קל לעבור כל יום".
איך שמרת על קור רוח ומצב רוח טוב?
"זה לא היה קל, אבל האנשים שהיו שם בהחלט היו עזרה גדולה למצב הרוח. כל פעם שמישהו אחד מרגיש קצת פחות טוב באותו יום, האנשים האחרים היו עוזרים ומנסים לשמח ולעזור. זה הרגיש לפעמים ממש כמו משפחה אחת גדולה".
האם אתה רואה את החוויות שלך בצבא כחוויות שמעצבות את עתידך, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית?
"הצבא עיצב אותי בדרכים שלא יכולתי לדמיין. מבחינה מקצועית, הוא הקנה משמעת, כישורי מנהיגות וכושר הסתגלות. באופן אישי, החוויות שהיו לי בצבא עזרו לי להבין שלתרום זה אחד הדברים שנותנים את התחושות הכי טובות שיש."
איזו עצה היית נותן למישהו שמתגייס לצבא וחושש?
"אמצו כל תפקיד והבינו שכל אחד מהם תורם למשימה הכוללת. בין אם אתם בחזית או תומכים מאחור, התרומה שלכם חשובה, אתם תורמים למדינה ויש חשיבות גדולה בכך. יהיו קשיים אבל החוויות שתיצרו והאנשים שתפגשו יהיהו שווים כל רגע. הייתי גם ממליץ להתכונן לשעות שינה שלא בדיוק נוחות. מתחילים מוקדם מאוד וחוזרים מאוחר מאוד וזה בהחלט גורם לעייפות גדולה."
האם אתה יכול לשתף רגע מסוים מהזמן בצבא שהותיר עליך השפעה מתמשכת?
"לסגור שבת בבסיס זה בהחלט מיוחד. כמעט כל הבסיס מתכנס לחדר אוכל, מקריאים את הקידוש ואנשים שרים ומדברים. זאת תחושה מאוד משמחת להיות מוקף בשמחה ובחברים. בבסיס שלי גם היה רבי שבא למילואים אז הצלחתי לחוות קידוש שבת אמיתי. חשתי שמחה לראות את כולם אוכלים ונהנים ביחד, זה הראה לי כמה כולם מאוחדים בצבא, כולם באו כדי לתת את ההכי שלהם בתרומה למדינה."
אילו תפיסות מוטעות לדעתך יש לאנשים לעתים קרובות לגבי שירות צבאי שלא בחזית.
"אחת התפיסות השגויות נפוצות היא שרק מי שנמצא בתפקידי לחימה מתמודד עם אתגרים. כל תפקיד בצבא מגיע עם מערך הקשיים וההקרבות שלו. בתפקידי תמיכה, האתגרים אולי לא כל כך גלויים, אבל הם אמיתיים באותה מידה".
איך מנווטים את המעבר בין החיים בצבא לחזרה לחיים בבית?
"הכי חשוב זה להשלים את השעות שינה בבית ולהיפגש עם חברים ועם משפחה".
נהנתי לראיין וללמוד על מה אחי עשה במלחמה ואיך עבר עליו הזמן בבסיס. זה היה מפתיע ומסקרן באמת לשמוע ממקור ראשון על החוויות שהוא חווה.
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מהריאיון הוא שמלחמה היא לא רק מה שקורה בחזית והלחימה בה. היא גם על האנשים שעושים דברים מחוץ לחזית שעוזרים לחיילים למרות שלא נלחמים לצידם. למדתי על החשיבות של עבודת צוות ואחווה, של עזרה בכל מה שאפשר, למרות שלא לחם בחזית, אחי הגדול מילא תפקיד חיוני בתמיכה בחבריו החיילים, דבר קריטי במצב היום.
מאוד התרשמתי מהמסירות שלו למדינה. הוא דיבר על הזמן שלו בצבא בגאווה ואפילו ביקש לחזור ולעשות מילואים, הוא הוסיף שאם יצטרכו בו הוא יבוא מיד.
אני שמחתי על ההזדמנות שלי לראיין אותו לעיתון; הוא נתן לי השראה, ובעיקר הרבה מקום למחשבה.
コメント