בכתבה זו אספר את הסיפור שמאחורי השיר האהוב: "לראות את האור" שכתב ברק פלדמן והלחין אסף אמדורסקי לאפרת גוש. רותם נבו, כיתה יב'4
השיר "לראות את האור" הוא שיר מתוך אלבומה השני של הזמרת אפרת גוש, "הסליחה ואני", שיצא באוגוסט 2007. רובכם בטח מכירים אותו מטקסים של יום הזיכרון לשואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אף כי השיר לא נכתב במיוחד למטרה זו.
ברק פלדמן, הפזמונאי המצליח, סיפר כי במקור השיר לא נכתב על משהו ספציפי, אלא מבוסס על תחושות אישיות שלו: "ראיתי את עצמי הולך לתוך יער ודמיינתי את התמונה הזאת בראש והמילים פשוט נכתבו על הנייר". ברק פלדמן החל את דרכו עם פרסום שיריו באופן עצמאי באתר האינטרנט "במה חדשה" המיועד לכך. דרך אתר זה הוא הכיר את המוזיקאי יוני בלוך, ומאז חברו השניים לשיתופי פעולה רבים. פלדמן הכיר את אפרת גוש כאשר בלוך חיפש זמרת ליווי לשירים שלו, וכך חברו השניים אליה.
לאחר שכתב את מילות השיר, פלדמן העביר אותן אל אפרת, והיא מיד התלהבה ממנו. בשלב הבא, אפרת והמנהל שלה העבירו את השיר אל אסף אמדורסקי בשביל שילחינו, על אף שבהתחלה הוא התקשה בשל המילים הכבדות של השיר. כששוחרר השיר, אנשים מיד קישרו אותו לנושא השואה ולבורות הירי, בשל הדיבור על היער והרצון לברוח משם. השיר נהפך לאחר מהשירים המזוהים ביותר עם יום הזיכרון לשואה ולגבורה והוא מושמע מדי שנה בטקסים.
בשנת 2011, שדרן הרדיו עדי טלמור בחר לסיים את חייו בעזרת ארגון "דיגניטאס" בשוויץ לאחר שחלה בסרטן ואובחן כחולה סופני. לאחר מותו, הגיע אחיו אל משרדו של מפקד גלי צה"ל עם שקית המכילה הוראות מצד טלמור על כיצד לסקר את מותו ברדיו, כאשר על השקית היה כתוב: "תודה ולהתראות". טלמור הכין רשימה של שירים אותם ביקש שישמיעו בשבת בצהריים, והשיר "לראות את האור" של אפרת גוש פתח את הרשימה. השיר מסתיים בנימה אופטימית ומכיל משמעות של לידה מחדש, בשל כך ישנם אנשים רבים המתחברים אליו ומזדהים איתו.
מילות השיר פותחות בתיאור סביבתה של הדוברת כסביבה זרה, מאיימת, אפלה, מטאפורה למצב הקשה אליו נקלעה. היא מאבדת את דרכה ביער הסבוך ורגליה ננעצות באדמה המדממת, הדוברת הופכת להיות חלק מהעולם האפל שהיא מתארת מבלי כל יכולת לחזור. הפזמון הראשון מבטא את רצונה של הדוברת לברוח מהמצב המאיים אליו נקלעה: "ורציתי לעלות גבוה, לפרוח איתם". בהמשך השיר הדוברת ממשיכה לתאר החוויה הקשה, את עולמה החשוך ואת תקוותה "לראות את האור".
הבית השלישי של השיר מציג את "לידתה מחדש" של הדוברת באמצעות נפילתה. בתחילת סיפורה, רגליה ננעצו באדמה ואילו כעת היא נופלת על הארץ בשקט. נפילה זו מביעה את סגירת המעגל, היא מתפרקת מכל כאבה ובדידותה- חוויה המסמלת שחרור ממצבה הקשה אליו נקלעה. הפזמון האחרון מסיים את השיר בנימה אופטימית, הדוברת מצליחה לברוח "כמו נוצה על כנפה של ציפור" ולראות את האור לו היא ייחלה. ראיית האור מסמלת פן רוחני של שחרור, חופש ותקווה.
השיר מציג מפלה של הדוברת ותהליך שהיא מנהלת על מנת להינצל ממנה, ולבסוף היא מצליחה להגשים את תקוותה ולראות את האור. האווירה הנוגה של השיר מעוצבת על ידי מילות השיר, הלחן והעיבוד שלו. הלחן של הבתים בשיר הוא אפלולי ועצוב, בעוד שלחן הפזמונים מציג התרוממות מלודית ואופטימיות. בכך השיר מעביר את המאזין מסע הנע בין חושך לאור ותקווה. הפקת השיר גם תורמת לאווירה שלו בכך שהיא גורמת לחוויית האזנת השיר להרגיש כמו חלום. אווירה נוגה זו היא מה שמשך אנשים רבים לשמוע את השיר ולהשמיע אותו בעיקר בהקשרים של מוות ושכול.
