כתבת ההנדסאיי מדווחת מהשטח ומהזום: חצי/ חצי

טרם היציאה לסגר, יצאתי לשטח ולזום, לשמוע מהתלמידים איך עוברת עליהם התקופה, הנה כמה מהתובנות שהעליתי בחכתי.- שושן סטרול

החיים שלנו מלאים בפשרות, המצב הלא רגיל, לימד אותנו שהכי נוח זה חצי חצי.

אבל מאז תחילת תקופת הקורונה זה כבר לא כל כך פשוט- חיי התלמידים בכל העולם מתחלקים עכשיו חצי חצי- לומדים בבית ספר רק עם חצי כיתה, שבה על כל תלמיד רואים רק חצי פנים, חצי מהזמן לומדים בבית ובבית הספר לסירוגין, מספיקים ללמוד חצי מהחומר ואת השאר משלימים לבד אבל כמובן שאת המסכות לא מורידים מהפרצוף אפילו לדקה.

בחצי שנה האחרונה הייתה תקופה מבלבלת, במיוחד לבני הנוער. נכון, חלומו של כל תלמיד ללמוד מהבית ולא להטריח את עצמו לקום מהמיטה. אבל לא לקחנו בחשבון שבאיזשהו שלב הפעולה הזו נהיית בלתי אפשרית. חודשים שלמים ילדים היו בבית ולא ידעו מה לעשות עם עצמם, תקועים עם עצמם ועם משפחתם, מתמלאים חרדות לגבי העתיד ועולות שאלות- מתי הקורונה אמורה להסתיים?, מעכשיו נסתובב עם מסכות לנצח?, עד מתי נלמד בזום?, יהיה שוב סגר?, איך נעשה מבחנים? על סמך מה נקבל ציונים? מה יהיה כשנצטרך לחזור לבית הספר? ובמילים אחרות, הצילו! וכשכולם כבר התרגלו לשביזות והדיכאון ילדים הסתגרו בתוך עצמם, שכחו איך לנהל קשר עם העולם החיצון וכמובן שהג'אנק פוד הגיע לנחם בשלב מוקדם. אני זוכרת את עצמי במצב הזה, לא הצלחתי להנות לדקה וייסרתי את עצמי שאני צריכה לנצל ולהודות על כל שניה. ממש לפני רגע זכינו לצאת שוב, חזרנו לבית ספר, חצי שיגרה ופתאום עמדה בפנינו את השאלה- אילו הייתה לי את זכות הבחירה, באיזה מצב הייתי מעדיף לחיות? תאמינו לי, אין לי מושג למה השאלה הזו הייתה כזו חשובה לנו אבל היא העסיקה כל אחד מאתנו. אולי בכל זאת אני יכולה להבין, השאלה היא אחרת- האם היה לי באמת כזה כיף לי כמו שדמיינתי?, ניצלתי את הזמן כמו שרציתי?, נהנתי בכלל? איפה אני יותר סובל?- מצד אחד, בית הספר דורש מאתנו ריכוז וערנות מלאה ודורשת לנהל חיי חברה מיידים פנים מול פנים. ולעומת זאת, הבית סוגר אותנו עם עצמנו עד שאנחנו בעצמנו הוא האדם הכי בלתי נסבל שאנחנו מכירים. בסוף אנחנו תמיד מבינים שאין לנו תשובה חד משמעית, אלו רגשות מעורבים- זה כזה, חצי חצי.

ערכתי ראיון קצר עם כמה חברים שלי בשכבת י'. כמובן שצוין שהראיון יהיה באופן אנונימי.

תמצתי והצגתי את הדעות המגוונות.

שאלות:

1. איפה את/ה נהנה יותר ללמוד?

3 תלמידים-בזום, 2 תלמידים-בבית-ספר

2. איפה את/ה מבינ/ה את החומר טוב יותר?

תשובות-

תלמיד/ה1: כשלמדנו בבית-ספר בשיטה ההיברידית היה קשה. היה קשה מאוד ללמוד מהבית כיוון שהמורים הקדישו את רוב תשומת הלב לקפסולה שבבית-ספר. הקפסולה שבבית לא שמעה טוב ולא יכלה לשאול שאלות. לכן אני מבין את החומר הרבה יותר טוב עכשיו כשכל הכיתה לומדת בזום

תלמיד/ה2: בבית-ספר, כשלומדים בזום יש הרבה בעיות - לפעמים יש בעיות קליטה, לפעמים המורה מתרחק מהמיקרופון, לפעמים משהו בבית מסיח את דעתך ופתאום אתה מגלה שאיבדת לגמרי את השיעור.

תלמיד/ה3: בבית ובבית-ספר באופן שווה.

3. עד כמה את/ה באמת מצליח/ה לעקוב אחר החומר?

תשובות-

תלמיד/ה1: עכשיו שכולם בזום אני מצליחה יותר לעקוב מאשר כשחצי כיתה הייתה בבית-הספר וחצי מהבית

תלמיד/ה2: לא כל כך טוב

תלמיד/ה3: מצליחה די טוב

תלמיד/ה4: לא כל כך, יוצא שיש הרבה פעמים שאני לא שמה לב שהמורה בכלל מכתיב/ה חומר, ואני מפחדת מאוד שאולי גם כשאני ממש מנסה להקשיב, אני מפספסת חומר שיהיה בבגרות...

תלמיד/ה5: במצב של היום, כשאנחנו כל הזמן בזום אני מצליח לעקוב מעולה, יותר טוב מהכיתה אפילו. חלק מהשיעורים מוקלטים

4. באיזה שעה את/ה כבר לא מצליח/ה להתרכז?

תלמיד/ה1: אחריי שעה שביעית כבר מתחיל להיות קשה מאוד

תלמיד/ה 2: מ1 בצהריים עד סוף היום

תלמיד/ה 3: בשעת אפס ושעה שמינית

תלמיד/ה 4: בערך בשעה 14:00, אחרי מספר כזה של שעות רצופות מול מחשב כבר אין סיכוי שאצליח להתרכז

תלמיד/ה 5: אחרי שעה שביעית אני כבר לא מצליח להתרכז. לא בזום ולא בכיתה. אבל בעיקר בבית, אחרי יותר משבע שעות מול מסך הלמידה נהיית מעייפת וחסרת טעם

5. תנ/י לי דוגמא אחת למה הכי מפריע לך בבית

ומה הכי מפריע לך בבית ספר מבחינה לימודית או חברתית. תלמיד/ה 1: בבית- יש המון פיתויים כמו לדבר בטלפון עם חברים או רעש מבני המשפחה, בבית-ספר יש המון שעות שצריך להיות בבית הספר ולחזור הביתה לוקח הרבה זמן, חוזרים הביתה מאוחר וכל היום מתבזבז, קשה לשלב פעילויות חוץ בית ספריות.

תלמיד/ה 2: בבית- לומדים כל היום בזום, מול המחשב, מעל 10 שעות, אני ממש לא יכולה להתרכז. בנוסף, תמיד בסוף היום יש לי כאבי ראש מלבהות במסך כל היום. בית-ספר- לא הכרנו את הכיתה שלנו ואת השכבה בגלל הקפסולות וזה ממש מבאס. וכנראה שגם עד סוף שנה לא נכיר.

תלמיד/ה 3: בבית מאוד מפריעות ההסחות דעת. כשהטלפון כל כך קרוב, והמורה לא יכול לשמור, אני מתחיל להשתמש בו. זאת בעיה שאין בבית ספר. בבית-ספר מאוד מפריע לי הפחד להידבק. כשמישהו מוריד מסיכה לרגע אני מפחד. יש מורים שלא מקפידים שלתלמידים יהיו מסיכות בכיתות ומבקשים מהתלמידים שיורידו את המסיכות כשהם מדברים, מה שמסכן את כל תלמידי הכיתה וגורע מהתועלת של המסיכה.

6. עם כמה חברים הצלחת לשמור על קשר יומיומי מעבר ללימודים?

תלמיד/ה1: עם כל החברים שלי נשארתי באותו הקשר למרות המעבר לזום.

תלמיד/ה2: עם רוב החברים. למעשה התקרבנו יותר במהלך הסגר כי יותר קל לדבר בטלפון מאשר לחפש אחת

את השני בהפסקה

תלמיד/ה3: בערך 3, אפילו עם האנשים החדשים שהכרתי השנה בקושי הצלחתי לשמור על קשר מחוץ לבית הספר...

7. מה דעתך על הזום?

תלמיד/ה1: זום זה כלי טוב אם יודעים איך להשתמש בו - אם היו מקצרים את זמני השיעורים ומפחיתים את כמות השעות היה אפשר להתרכז ובאמת ללמוד, אולי היינו אפילו נהנים מזה יותר מאשר למידה בבית ספר.

8. יש לך חששות למשך השנה בעקבות הלמידה מרחוק? אם כן מהם?

תלמיד/ה1: אני מפחדת שבגלל הזום וחוסר הריכוז שלי לפעמים, אני אפספס חומר חשוב שיהיה במבחן, ושאני לא אצליח במבחנים וכך גם בבגרות

9. אם הייתה לך את האפשרות לשנות משהו אחד בלמידה מרחוק לטובת נוחותך מהו היה?

תלמיד/ה1: להוריד את השעות למידה בזום. מספר שעות מוגזם בעיני. כמה אפשר לבהות במסך ולהישאר מרוכז?

10 .האם לדעתך המורים מצליחים ללמד בזום בצורה הכי טובה שאפשר? אם לא תנ/י עצה לשיפור

תלמיד/ה1: לתת יותר משימות עצמאיות ובקבוצות שקשורות לחומר הלימודי, להראות יותר סרטונים, להשתמש במצגות.

לסיכום, אין ספק שכולנו באותה סירה בתקופה המבלבלת הזו. אנחנו מבינים שלא הכל ברור ומוגדר, לפעמים זה פשוט- חצי-חצי.