יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצוין כל שנה בישראל בכ"ז בניסן, ומוקדש לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה, לציון כל מעשי הגבורה והמרד בנאצים, ולהוקרה של חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם על מנת להציל יהודים. יום זה הוא יום זיכרון לאומי, בו כל עם ישראל מתייחד עם זכר הנספים ונוהג לערוך טקסים, להוריד את דגלי ישראל לחצי התורן, לעמוד לדקת דומיה בצפירה שנשמעת בכל רחבי הארץ, ולשדר עדויות של שורדים וסרטים על השואה בטלוויזיה.

במהלך הטקסים המרכזיים שמתקיימים בערב יום השואה ומשודרים בכל הערוצים, שורדי שואה ובני הדור השני נואמים לכבוד המאורע, מדליקים שש משואות לזכר שישה מיליון הנספים, ומספרים את סיפורם השרדותם בתקופת השואה. אירועים מרכזיים נוספים לציון יום זה, הם העצרת הממלכתית הנערכת ביד ושם בירושלים, בה לוקחים חלק: הנשיא, ראש הממשלה, היא כוללת את הדלקת שש המשואות, שירים וקריאת "קדיש", "אל מלא רחמים" ופרק תהילים. בנוסף לטקס זה, מתקיימים טקסים בכל בתי הספר ומתקיים טקס פתיחת מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם", ומצעד החיים באושוויץ בו צועדים אלפי תלמידי תיכון מישראל ואלפי יהודים ברחבי העולם.

בנוסף ליום לאומי זה, ישנו גם את יום השואה הבינלאומי החל מידי שנה בתאריך 27 בינואר. בתאריך זה בשנת 1945, שוחרר מחנה ההשמדה המרכזי באושוויץ מידי הנאצים. התאריך נקבע פה אחד על ידי העצרת הכללית של האו"ם בשנת 2005. העצרת קוראת למדינות שונות לפתח תוכניות לימודיות בתחום זיכרון השואה, דוחה ניסיונות להכחשת השואה, מעודדת מדינות לשמר את אתרי מחנות הריכוז וההשמדה ומגנה תופעות של שנאת זרים ואלימות על רקע מוצא או אמונה דתית. מדי שנה בתאריך זה, מתקיים טקס בישראל, בו מתכנסים נציגי ממשלת ישראל, שגרירים ואנשים דיפלומטים, מבקרים ביד ושם ומניחים זרי פרחים.

עוד לפני מלחמת העולם השנייה, כ"ז בניסן שימש כ"יום זיכרון הגבורה" אשר נועד להנצחת חללי אירועי האיבה ביישוב היהודי בארץ ישראל. לאחר המלחמה, בשנת 1951, הכנסת עיגנה בחוק את תאריך זה כ"יום השואה ומרד הגטאות", שלאחר מכן שונה שמו ל"יום הזיכרון לשואה ולגבורה". ערב יום השואה מתחיל עם שקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. על פי החוק, "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תוכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו."

השואה נחשבת לרצח העם הגדול בהיסטוריה, ובה נרצחו באופן שיטתי שישה מיליון מבני העם היהודי על ידי הנאצים ועוזריהם, בשל אנטישמיות קיצונית. מלחמת העולם השנייה החלה בשנת 1939, אך הפוגרומים והפשעים כנגד יהודים החלו כבר בעת עלייתם של הנאצים לשלטון ובראשם אדולף היטלר, בשנת 1933. בתחילה, בשנים 1933-1939, הנאצים פגעו במעמד היהודים באמצעות חוקים גזעניים נגדם והתעמרו בהם באירועים רבים, ביניהם יום החרם הכלכלי, בו נאסר על גרמנים לרכוש כל תוצרת יהודית. הנאצים נהגו להשתמש באלימות והשפלה כלפי היהודים וגזלו את רכושם ונכסיהם. במהלך השנים 1939-1941, הנאצים סימנו את היהודים בטלאי צהוב, גירשו אותם מבתיהם ואסרו אותם בגטאות מסוגרים ובמחנות עבודה, וזכויותיהם הבסיסיות נשללו מהם. מטרת העל של הנאצים הייתה למחות את קיומם מן העולם לחלוטין, ואכן בשנים 1941-1943, החלה ההשמדה ההמונית של היהודים במחנות ההשמדה באמצעות ירי וגז ציקלון B. לבסוף, בשנים 1943-1945, נכנעה גרמניה הנאצית, היטלר התאבד, והנאצים ניסו לברוח ולטשטש את העדויות להשמדה ולשאר זוועותיהם.

מלבד היהודים, הנאצים רצחו גם מיליוני אנשים באירופה ואפילו מחוצה לה כגון צוענים, הומוסקסואלים, גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות. בשל כל אלו, חשוב להזכיר מדי שנה ושנה את זוועות השואה ולהמשיך להעביר את סיפורי שורדי השואה כדי שדבר כמו זה לא יקרה לעולם שוב.