יום הולדתו אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית

אליעזר בן יהודה נולד ב-7.1.1858 והוא הדמות המזוהה ביותר עם תהליך החייאת השפה העברית. מי היה וקצת על פועלו -גלי אברהמי יא3

אליעזר בן יהודה נולד בשם אליעזר יצחק פרלמן, בעיירה לוז'קי שבפלך וילנה, להוריו- יהודה-לייב פרלמן וציפורה. אמו נולדה במיטאו שבקורלנד (כיום בלטביה) ולא ידעה קרוא וכתוב.

הוריו קיימו בית חרדי-חסידי. ב-1863, בגיל חמש, התייתם אליעזר מאביו, ונשלח על ידי אמו ללמוד ב"חדר". עם הגיעו לגיל מצוות בשנת 1871 נשלח לבית דודו שבעיר פולוצק ללמוד בישיבה. ראש הישיבה, ר' יוסי בלויקר, תמך בסתר בתנועת ההשכלה, ואליעזר הצעיר התקרב אליו מאוד. במהלך לימוד משותף עם הרב גילה ספר דקדוק של השפה העברית ונשבה בקסמי לימוד הלשון. אליעזר נחשף גם לספרות הכללית ובפרט לתרגומים לעברית שיצרו סופרי ההשכלה לספרים לועזיים חילוניים, והתעניין ברעיון תחיית העברית כשפת ספרות חדשה.

לאחר זמן קצר בישיבה אליעזר עבר לעיירה גלובוק והתגורר בבית דודו, אליעזר וולפסון, האדוק שהתנגד להשכלה. וולפסון ניסה לעצור את משיכתו של הנער להשכלה וללימוד הדקדוק העברי, שהיה מזוהה עם ההשכלה, אך בן יהודה הצעיר כבר נשבה בקסמי ההשכלה והעברית ואף הפגין זאת בכך שהתפלל בקול רם לא בהברה אשכנזית, כמקובל בסביבתו בזמנו, אלא בהטעמות הדקדוקיות המתוקנות.

באותה תקופה הכיר אליעזר הצעיר את שלמה-נפתלי יונאס, יהודי אמיד, שהיה שומר מצוות אך היה גם מעורב בתרבות הכללית ובהשכלה. אליעזר התחבב על יונאס ושהה לעיתים קרובות בביתו- שם הכיר ספרות כללית ולמד רוסית בעזרת בתו של יונאס, דבורה. בתקופה זו החליט סופית לעזוב את בית המדרש ולחבור להשכלה ולחילוניות.

בשנת 1873 בן יהודה חזר לבית אמו ומאוחר יותר באותה שנה נסע ללמוד בגימנסיה בדינבורג. במשך שנה אחת למד בעצמו ובסיוע של אחד מתלמידי הגימנסיה את חומר הלימודים של שלוש הכיתות הראשונות של בית הספר הריאלי וב-1874 החל ללמוד בכתה הרביעית שלו. הוא למד בו במשך שלוש שנים וב-1877 סיים את בית הספר עם תעודת בגרות. אולם, תעודה זו לא העניקה אז ברוסיה את הרשות ללמוד באוניברסיטה, ובשנת 1878 נסע ללמוד רפואה בפריז. לצורך הנסיעה הוציא דרכון, בו נרשם בשם "אליאנוב",במקום "פרלמן". במשך שנה אחת בן יהודה למד את השפה הצרפתית וב-1879 התקבל כסטודנט לרפואה.

באפריל 1879 אליעזר פירסם מאמר פוליטי ראשון, "שאלה נכבדה", בירחון "השחר", ובו טען שתקומת עם ישראל תהיה בארץ ישראל ובשפה העברית, משום שאין לאום ללא שפה משותפת. על מאמר זה חתם לראשונה בשם העט "בן-יהודה".

בפריז התפרנס בדוחק בתרגומים מצרפתית לרוסית. במהלך שהייתו שם חלה בשחפת. עקב המחלה, החליט להפסיק את לימודיו לטובת עבודה בארץ ישראל החמה, ופנה לקרל נטר, מנהל בית הספר החקלאי מקוה ישראל, בבקשה שייתן לו עבודה בבית הספר. נטר הציע לו ללמוד ב"בית המדרש המזרחי" למורים של כל ישראל חברים בפריז וכשיסיים את לימודיו יתמנה למורה ב"מקוה ישראל". בפברואר 1880 החל ללמוד בבית המדרש צרפתית וידיעת הארץ, אולם מחלתו החמירה והוא אושפז בבית החולים "רוטשילד" בפריז בין ה-19 בפברואר ועד ה-18 במרץ 1880. מאוחר יותר בשנה זו נשלח במצוות הרופאים לאלג'יר החמה, שנודעה בבתי ההחלמה שלה לחולי שחפת, ובה בילה את חורף 1881-1880.[12] בין מרץ למאי 1881, שב לפריז. במרסיי כתב לשלמה יונאס ולבתו דבורה והודיע להם על רצונו להתיישב בארץ ישראל, והציע לדבורה להינשא לו. בקיץ 1881 הגיע לווינה, שם נפגש עם דבורה ונסע איתה דרך רומניה וקושטא לקהיר, שם התחתנו.

עם עלייתו ארצה, התיישב בן-יהודה בירושלים ושכר למגוריו שני חדרים דלים מעל שוק עושי הכותנה, בעיר העתיקה. הוא ניסה להחיות את הלשון העברית כשפת דיבור, לאחר שבמשך דורות הייתה שמורה בכתב ושימשה בעיקר לתפילה וללימוד תורה (אם כי חלק גדול מהספרות התורנית נכתבה דווקא בעברית), אך לא בשפת היום יום. בן-יהודה פעל להפיכת השפה העברית לשפת היומיום בארץ ישראל.. בנו בן-ציון (ששינה את שמו לאיתמר בן-אב"י) נולד בט"ו באב תרמ"ב (31 ביולי 1882), והיה "הילד העברי הראשון" – משום שבביתו שמע את הלשון העברית משמשת בשפת היום יום, עד שהייתה לו לשפת אם. בנוסף, כתב ספרי לימוד בעברית והוביל את תוכנית "עברית בעברית", לצידו של דוד יודילוביץ' ומורים אחרים.

בשנת 1884 ייסד בן-יהודה את העיתונים "מבשרת ציון" ו"הצבי" שאותם הוא גם ערך, בקנאותו ללשון עברית.

בשנת 1890 נוסד "ועד הלשון העברית" ביוזמת בן-יהודה יחד עם דוד ילין, ובן-יהודה עמד בראשותו.

בתחילת 1891 הגיעה לארץ ישראל ציפורה, אמו של בן-יהודה. באותם ימים חל איסור על כניסת יהודים לארץ ובן-יהודה פנה ישירות אל הפחה של ירושלים, אבראהים פאשא, כדי שיתיר את ירידתה אל החוף בנמל יפו, אך הפחה סירב. בעקבות זאת, נאלץ בן-יהודה לשלם שוחד לפקידי הנמל, ולאחר כ-16 שנות פרידה נפגש שוב עם אמו והביאה להתגורר עם משפחתו בביתו בירושלים.

בספטמבר 1891 נפטרה אשתו דבורה ממחלת השחפת, והשאירה אחריה חמישה ילדים קטנים: שני בנים - בן ציון (איתמר בן-אב"י) ואביחיל, ושלוש בנות - ימימה, עטרה ושלומית. אביחיל, עטרה ושלומית נפטרו בילדותם. במהלך תקופה קצרה של מספר חודשים הם מתו בזה אחר זה ממחלת דיפתריה. אחותה הצעירה של דבורה, חמדה, שהייתה עיתונאית וסופרת בזכות עצמה, הציעה את עזרתה בגידול ילדיו הקטנים, ובשנת 1892 נישאה לבן-יהודה, שזכה ממנה לסיוע גדול בפועלו. מתוך מכתבי האהבה שכתב לה מתברר כי בן-יהודה תכנן את נישואיו לחמדה עוד כשהייתה נערה בת 12, לאחר שאשתו נפלה למשכב.

למעשה, מעבר לסיפור חייו המרתק של הרצל אנו עדים לאדם מרשים, בעל מוטיבציה פנימית מעוררת השראה אשר פעל למען הדברים שחשובים לו, דבק בדרכו ובמחשבותיו ולא נתן לאחרים לערער אותו. לאליעזר בן יהודה תפקיד חשוב מאוד בהחייאת השפה העברית, למעשה בלעדיו ישנו מצב כי שפת היום-יום שלנו, בארץ ישראל הייתה יידיש וכדומה. אני חושבת שכולנו צריכים לקחת השראה מאליעזר בן יהודה ולפעול למען הדברים שחשובים לנו במלוא המסירות.

שיר שמתי כספי כתב שיר על אליעזר בן יהודה:

אליעזר בן יהודה

מתי כספי מילים: ירון לונדון לחן: מתי כספי כמו הנביאים הקנאים לשם הוא קינא לפועל ולתואר ולשם. ובחצות, העששית בחלונו, היה רושם במילונו תילי תילים מילים יפות, מילים עפות, מתגלגלות מן הלשון. אליעזר, מתי תשכב לישון הן קומתך כמעט אפיים שחה והעברית אשר חיכתה אלפיים היא תמתין לך עד בוא השחר. אליעזר בן יהודה יהודי מבדח מילים מילים, מילים מילים הוא בדה ממוחו הקודח. אם נמה העברית אלפיים, נו אז מה, הבה נעירנה ונמציא את היוזמה, את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט בקצה נוצה בכתב רהוט. כתב כרובית, כתב גלידה, כתב את כל, את כל מילון בן יהודה. ועוד הוסיף מילים לברוא ונוצתו המהירה לא נחה והשפה גדלה ולא הכירה את מראה דמותה את מראה דמותה בבוא השחר. אליעזר בן יהודה... ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר: זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר שמינקות ועד קמילה, מיום בואו בברית מילה ועד מותו - כרותה לו ברית עם העברית ומלחמה לו את הלעז להכרית. איתמר - אכן היה לגבר, קומת תמר ויפי צורה וסבר, והלשון בפיו היתה שפת עבר. איתמר בן אבי, שאביו היה נביא גבר כלבבי. אליעזר בן יהודה...