יום האהבה, שונה משחשבנו?

נדמה שכל אדם אהב משהו בשלב כלשהו בחייו, אם זה אדם, חיה, חפץ, או משפחה. במהלך ההיסטוריה האנושית אינספור אנשים מתו בקרבות למען האהבה, ספרים נכתבו וספרים נשרפו. אבל נדמה שהדבר שאנשים אוהבים במיוחד, זה את האהבה עצמה. כמו כל דבר שאנשים אוהבים, חשוב להם מאוד להנציח אותו. באמריקה למשל, יש את יום הולנטיין ב14.02 המוכר. אך כיצד מדינות אחרות מנציחות אהבה?

נתחיל מהסיבה לכל החגיגות: ולנטיין (בן האדם) היה כומר שכיהן במהלך המאה ה-3 ברומא. כהונתו עברה בלא התרחשויות מיוחדות, עד שבעיה נוצרה כאשר הקיסר אסר על כל הגברים והנערים הצעירים להתחתן, בשל הסברה שזה, כביכול, יהפוך את הלוחמים ל"טובים יותר בקרב", כאשר לא יהיו להם הסחות דעת (למשל, נשים). ולנטיין ראה את חוסר הצדק בגזירה הנוראה, והחליט לחתן את הזוגות הצעירים בסוד. לצערו, כאשר הקיסר גילה על השערוריה הזאת, הוא הוציא את הכומר המסכן להורג.

אמנם סיפורו היה אכזר, אך שנים לאחר מכן, החל ולנטיין אט אט להפוך לדמות ידועה ופופולארית בתרבות. בעקבות מעשיו האמיציפ, זוגות מכל העולם הנציחו את יום מותו כיום האהבה, או כפי שאנחנו מכירים אותו: ולנטיינ'ס דיי. אף על פי שהיום המיוחד אמור היה להיות מבוסס על המאורע, נראה שהרבה מאוד מדינות פיספסו לגמרי את הסיפור, או אולי אפילו יצרו אחד טוב יותר?

נסתכל על ארגנטינה לדוגמא. במדינה זו, הוחלט שיום אחד אינו מספיק להראות את כמות האהבה, ולכן החליטו להקדיש לחגיגותיה שבוע שלם. שבוע זה נקרא "שבוע המתיקות", וכדי להוסיף לחום, הוא מתרחש ביולי... במקור, השבוע היה למעשה יום שהומצא למטרות שטחיות (מכירת מוצרים) אבל כמו כל דבר שאהבה כלולה בו (גם אם רק למטרות קפיטליסטיות) המועד הפך במהירות לשבוע האהבה הקלאסי.

במרוצת השנים, דברים נוספים השתנו בעולם בחגיגות יום הולנטיין הקלאסי. כל אדם שתשאלו ברחוב בוודאי יוכל להעיד על הסטריאוטיפ של מה שאנחנו מגדירים כחלק מהיום המיוחד: הוא כנראה יגיד לכם שכמחווה רומנטית הגבר יקנה לאישה שוקולדים ופרחים, אך נראה שבשלל ארצות, ובמיוחד באיזור מזרח אסיה, המצב שונה מהמצופה. אם נסתכל על יפן למשל, נראה כי שם נהוג שדווקא הנשים הן אלו שקונות לגברים מתנות ופרחים בולנטיין.

בקוריאה הדרומית, היום ידוע כ"היום השחור", משום שביום הזה רווקים אוכלים איטריות שחורות כדי לסמל

את מעמדם כרווקים. טוב, תמיד טוב לכלול את כולם! אבל היום הזה אינו יום האהבה היחיד שהם מציינים: בשביל הרומנטיקנים האמיתיים, כל ה14 בחודש, כל חודש, הוא יום האהבה, ויש לכל אחד שם שונה. במאי ישנו "יום הורדים", ביוני יש את "יום הנשיקות" ובדצמבר - "יום החיבוקים".

שלא כמו הרבה מדינות אחרות, קוריאה הדרומית כוללת רווקים באירועי הולנטיין, אבל המיאו (כן כן, קבוצה אתנית השוכנת בדרום-מזרח אסיה, באזורי סין, וויאטנם ותאילנד) לקחו את זה לרמה שונה לגמרי. המיאו עורכים כל שנה את "ארוחת

האחיות", פסטיבל שמתרחש ב15 למרץ ובו נשים לובשות תכשיטי כסף ושמלות יפהפיות, מבשלות תבשילים של אורז ומציעות אותם לגברים העוברים. גורל הזוג נמצא בקערת האורז: שני מקלות אכילה מסמלים אהבה, ופלח שום מסמל שהאהבה נגמרה עוד לפני שהיא אפילו התחילה.

כאשר מסתכלים על המסורות השונות של המדינות, ניתן ללמוד המון על התרבות של המקום. אז מה זה אומר על ישראל שכשמחפשים "יום האהבה" באינטרנט, הדבר הראשון שעולה הוא מבצעים?