חשיבות האקטיביזם

קצת על אקטיזיביזם חברתי, למה הוא חשוב ולמה אנחנו צריכים לקדם אותו

"אם לא תקום להיות אזרח – הם יעשו אותך נתין"

(מתוך השיר "הפסיקו את המוזיקה", החצר האחורית)

הציטוט הפותח נשמע לאחרונה בהקשר של ההפיכה או הרפורמה המשפטית, ולפרשנותי בעצם אומר:

"אם אתה לא תקום להגיב באופן נמרץ לאיום הזה, אם אתה לא תילחם על אופי המדינה שלך כפי שאתה רוצה אותה, לא תהיה אחר כך דרך אחורה. העקרונות הללו שהופכיים לאלו שלך ישלטו בך."

אלא שהמשפט יכול להיאמר על ידי כל אדם באשר הוא המרגיש ששינוי חברתי כלשהו נחוץ ופועל באופן אקטיבי בעדו. בין היתר על ידי מתנגד רפורמה וכן - גם כן על ידי תומך רפורמה.

על מנת להשפיע ולעשות שינוי חברתי אמיתי עליכם לעבור שני שלבים –

ראשית, אתם צריכים שיהיה לכם אכפת ממצב חברתי/כלכלי/מדיני כלשהו.

שנית, אתם צריכים לפעול בפעולות של ממש למענו – "לקום להיות אזרח". זהו בדיוק אקטיביזם. שיטה שמראה שכל אזרח בלי קשר למשלח ידו יכול להשפיע על סביבתו. זה יכול להיות בהקשר של אקלים, שינוי במדיניות הפנסיה של המדינה, בכפייה דתית, ובהפיכה משטרית.

האקטיביזם מילא תפקיד מרכזי בהפסקת העבדות, ערעור דיקטטורות, הגנה על עובדים מפני ניצול, הגנה על הסביבה, קידום שוויון לנשים, התנגדות לגזענות ועוד נושאים חשובים רבים.

הבה נניח שיש אדם המרגיש סימפתיה לניצולי שואה, הוא תמיד הרגיש בתוכו שהמדינה כשלה בסיוע להם אך הקדישה משאבים רבים למען עניין כלשהו שלראייתו חשוב הרבה פחות.

תחושת אי-הצדק הזאת היא הגורם העיקרי אשר מתניע כל אקטיביסט ברחבי העולם. השלב הראשון – "אכפתיות" עבר בהצלחה.

האדם תמיד תהה לעצמו על כך שאף אחד לא עושה כלום בקשר לבעיה כה חשובה. סוף סוף, אותו אדם אלמוני החליט שהוא מוכרח לעשות משהו למען ניצולי השואה.

התנדבות ותרומה כספית למען ניצול אחד או שניים לא הספיקה לו, הוא מעוניין לפתור את הבעיה משורשה – הוא רוצה שהממשלה תפקח עין למצוקתם ותציע סיוע אמיתי ומשמעותי לטיפול בה. אבל מה הוא יכול לעשות?

ישנם מספר דברים שאקטיביסט יכול לעשות כדי להביע את מחאתו. בזמן האחרון יוצא לנו להבחין בהם לא מעט, דברים כגון: צעדות, הפגנות, חרמות, משמרות שקטות, עצומות, שביתות וכו'.

מחאתו תפסה תאוצה. מספר התומכים בה גדל לסדר גודל שהממשלה כבר לא הייתה יכולה להתעלם ממנה, אך כיוון שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים הפוליטיים של אף אחד מהיושבים בה, הממשלה בחרה שלא לפעול למען המטרה.

המחאה הייתה מוכרחה להסלים את דרכיה, והכריזה על יום שיבוש. רבים ביום הזה איחרו לעבודה, לבתי הספר ובכללי איבדו זמן יקר בדרכים. אך זה הוא מחיר אפסי – כי סוף סוף הממשלה הכריזה על מספר צעדים שנועדו להקל על ניצולי השואה במאבקם היומיומי. אמנם, נותרה דרך ארוכה עד שהמצב יהיה אידיאלי, אך ללא ספק האדם הזה שהחליט לקום ופשוט לעשות, מבלי ששם לב יצר שינוי מאוד משמעותי בחברה, והעולם התקדם צעד אחד לעבר עתיד טוב יותר.

לסיום אביא את המשפט הבא: "תמיד שאלתי את עצמי, למה אף אחד לא עושה משהו לגבי זה? ואז הבנתי שאני האחד הזה."

אם אכפת לכם לגבי משהו, אם אתם מרגישים את תחושת אי-הצדק הזאת, עברתם כבר מחצית מן הדרך. סביר להניח שכבר קיים ארגון כלשהו שנאבק למען אותו הדבר, הצטרפו אליו, דברו על הנושא, הפיצו את הבעיה, צאו להפגין למען עתיד טוב יותר כי לולא אתם הייתם קמים להיות אזרחים, דבר לא היה משתנה.