חרב ברזל ברגל שמאל

ב-7 באוקטובר 2023, חמאס פתח במטח טילים מרצועת עזה על עבר עוטף עזה, גוש דן, השרון, שפלת יהודה, ירושלים, ובאר שבע. המטח לווה בחדירת מחבלים אל יישובי עוטף עזה במטרה לכבוש את יישובי עוטף עזה ואת בסיסי צה"ל באזור, לטבוח בכמה שיותר אזרחים, ולחטוף כמה שיותר אזרחים וחיילים לרצועת עזה.

אחד מהאנשים אשר היו בסכנה ממשית הינו בן דוד שלי. ביום הראשון של המלחמה, כאשר התחילו ההפגזות, הוא שהה אצל בני משפחתו מצד אימו אשר גרים בשדרות מה שאומר שהיה ממש ליד המחבלים אשר חדרו לשטח ישראל בשבת השחורה.

ראיינתי אותו מרחוק ושאלתי אותו מספר שאלות, שעליהן הוא ענה, וכך השגתי מעט מידע על איך שהמצב מרגיש עבורו, שחווה את הפחד ואת המצוקה ממש על בשרו. להלן השאלות והתשובות אליהן:

"איך תחושותיך משתנות מיום ליום?" – "אנחנו רגועים, לא משתנות כל כך."

"איך אתה נרגע או מתמודד עם הלחץ?" – "אני יודע שצהל מטפל בדברים."

"הייתה לך הזדמנות לדבר עם אנשים אחרים מחוץ למשפחתך שנקלעו לאותו מצב"? – "הייתה לי הזדמנות לדבר עם כמה חברים אחרי שיצאנו מהעיר."

"יש לך טראומה או חששות כרגע?" – "לא, אין לי טראומה או חששות, אני סומך על צהל."

"מה שמעת בשהותך בממד בשדרות?" – "בבוקר אחרי האזעקה הראשונה שמענו יריות ולא הבנו כלום, אחרי שעה קיבלנו התרעה על חדירת מחבלים."

"יש סיפור או חוויה שתרצה לשתף?" – "האמת, לא, אין לי משהו ספציפי."

"איך המצב משפיע על הלימודים שלך?" – "המצב לא משפיע על הלמידה או על הקריירה."

"האם הרגשת פחד ברגע מסוים?" – "האמת, לא, לא הרגשתי פחד."

"המצב משפיע על המשפחה שלך?" – "לא, נפגשים ומדברים בקצב הרגיל."

"המצב משפיע על החלומות שלך?" – "לא."

"איך/האם נשארת רגוע כאשר הייתה פעילות רבה סביבך?" – "נשארתי רגוע ושקט ביומיים האלה."

"היית צריך עזרה כלשהי? איזו עזרה קיבלת?" – "לא הייתי צריך שום עזרה אבל כל פעם שהייתה סכנה המשפחה של אבא שלי בדקה מה שלומנו."

"יש אנשים שאתה מעדיף במיוחד כרגע?" – "לא, פשוט כרגיל, המשפחה של אבא שלי."

"איך המצב משפיע על התחביבים שלך?" – "הוא לא."

"האם המצב משפיע על התוכניות שלך לעתיד?" – "לא, הוא לא, כי אני יודע שהצבא מטפל בכל מה שקורה ברצועה"

"מתו אנשים שאתה מכיר?" – "לא מתו אנשים שאני מכיר באופן אישי אבל הרבה אנשים שאמא שלי מכירה."

"כמה זמן היית במקלט בשדרות לפני שיצאתם משם?" – "יומיים."

"תאר את אשר חווית במרחב המוגן שבו שהית בשדרות." - "היה לא קל, ישבנו בממדורק אכלנו וכל כמה שעות יצאנו טיפה."

"איך החברים שלך ושאר האנשים שאתה מכיר שחוו דבר דומה?" - חברי לעיר חוו את אותה חוויה שהייתה לי, לקחו את זה בסדר, לא נלחצו ועכשיו הם בסדר."

(תמונה שבן דודי צילם של פיצוץ בקרבתו)

כפי שניתן לראות, בן דוד שלי סומך על צבא ההגנה לישראל לחלוטין (ובצדק), ולכן לא דאג, דואג, או הרגיש פחד. מן הסתם שתחושת הבטחון הזו לא הייתה מתאפשרת אם הוא היה נמצא במקום יותר קרוב לעזה, אך הוא עדיין חווה יותר אקשן מהרוב. בן דודי מאמין כי צה"ל ינצח, ושלאורך שהייתו בדרום הוא היה בטוח. אדם צעיר (בן 14) אשר חווה "אקשן" והיה בסיטואציות מלחיצות (כרגע מתגורר באשדוד, שגם לא כל כך רגועה) ביום שבת ה7 לאוקטובר, ועדיין מרגיש בטוח ורגוע מרובנו ומסוגל להוות לקח או דוגמה לרבים מאיתנו, אשר נמצאים באזור המרכז או באזורים מסוכנים פחות וחווים לחצים או דכאונות גדולים יתר על המידה. הוא ההוכחה שאין לנו צורך לתת למצב להשפיע עלינו כל כך, אלא להיות רגועים ולבטוח בצבא שלנו אשר שומר ומגן עלינו. מן הסתם שעדיין צריך לחשוב על המלחמה כעניין רציני היות וישראלים נחטפים ומתים וכמובן שכדאי לתרום למאמץ המלחמתי (לתרום, להתנדב ולעזור), אך אין טעם לבלות את רוב שגרתנו בדאגה כאשר הצבא שלנו ומערכות ההגנה שלנו שומרים עלינו. כל שעלינו לעשות הוא להישמע להוראות פיקוד העורף, ולהיות רגועים משום שאנו בטוחים.