טרם הסגר הכללי, הקורונה חייבה אותנו ללמוד בקפסולות, כלומר, בפורמט של חצאי כיתות בכל יום: חצי בבהיס וחצי מהבית. כך גם בשוק העבודה, לעבוד מהבית בחלק מהימים ובשאר להגיע פיזית לעבודה. בעצם, הקורונה גרמה לנו לחיות בעולם שהוא למעשה "חצי חצי". – שלי שכטר
את הנושא של חיים בשני קיומים מקבילים סקרתי סביב עולם הקולנוע, כאשר בתקופה האחרונה יצא לי לראות סרטים רבים (בזכות הקורונה). כך גיליתי שסרטים רבים ממחישים היטב את הקיום המקביל של חיים בשתי תצורות, אשר יחד מהוות עולם ומלואו. ולא רק זה, אלא שתי הצורות, תורמות, מעשירות ומפתחות את העלילה, המסרים והן עולם הדמיות.
סרטים כגון:
בסרט "בת הים הקטנה" – אריאל היא חצי בת אדם וחצי בת ים, חיה גם בים וגם ביבשה.
בסרט "שלגייה ושבעת הגמדים" – שלגייה היא אדם אמיתי אך קיימים גמדים ומכשפה. כלומר, חצי ריאליסטי וחצי סוריאליסטי.
בסרט "שוליית הקוסם" – בו מככב מיקי מאוס (עכבר מדבר) וחפצים דוממים אשר קמו לתחייה.
בסרט "פיטר פן" – קיימים מצד אחד ילדים, אך מצד שני הם יכולים לעוף ופיטר פן לעולם לא מתבגר.
בסרט "היפיפייה והיחפן" – מוצגת אהבה מנוגדת בין עני לעשירה, אך בעזרת כלבים מדברים.
בסרט "ספר הג'ונגל" – מוגלי הוא אדם אמיתי, אך הוא גדל בסביבת הג'ונגל, עם חיות מדברות.
בסרט "היפה והחיה" – בת האיכר מתאהבת בנסיך מקולל, אשר בעקבות הקללה הפך לחיה
בכל הסרטים הללו אנו רואים שלל עלילות שונות , אשר המשותף להם הוא המסר הכללי העובר בהן בעזרת האנימציה, ששני עולמות שונים ומנוגדים יכולים לחיות יחד בהרמוניה ובאיזון מושלם. למשל, בסרט "בת הים הקטנה", העובדה שאריאל חיה במים ורוצה לצאת לעולם האמיתי מסמל את זה שהיא רוצה לראות את העולם ששונה מעולמה, להיחשף לבני האדם ולהרחיב את אופקיה. עצם ההתאהבות בבן אדם מסמלת את הנתק מעולם המים ואת הוויתור שעליה לעשות אולם במקביל גם הרצון האישי שלה להשאר במקום המוכר שלה, בים, ליד חבריה ואביה.
בסרט "פיטר פן", החיים מתנהלים בשני יקומים מקבילים, עולם הילדים והעולם המציאותי. הבריחה אל עולם הילדים, המאופיינת על ידי תעופה, מציעה לפיטר פן ולחבריו את הבריחה מחיי המציאות המשעממים, מהשגרה הרגילה והמוכרת וצבירת חוויות בלתי רגילות לצד המלחמה בקפטן הוק.
כך, הסרטים המצוירים מציגים עולמות מתנגשים, אך מדגישים את היופי והקסם שטמון בשניהם. בצורה זו מטשטש השוני בין המציאות לפנטזיה, ואנו כצופים יכולים גם לברוח לרגע עם הדמויות. למשל, תמיד בסרטי האנימציה הללו הסוף הוא טוב - הנסיך מתחתן עם הנסיכה, הקללה מוסרת, המשאלה מתגשמת, הדמות הרעה מובסת. אך בחיים האמיתיים, הסוף הוא לא בהכרח טוב – "הנסיך" לא מוצא את "הנסיכה", והמשאלה לא מתגשמת. בעצם, הסרטים הללו מציגים לנו את החיים בפנטזיה – אם היה אפשר לעוף, לא לגדול לעולם, לעשות קסמים, לחיות עם happy ending.
בתחילת הקורונה חשבנו שהכל ורוד, ושיש חופש מבית הספר באמצע השנה בלי שום קשר לחגים, ויש לנו זמן לעשות דברים חדשים שבשגרה רגילה אין זמן, להירגע, אבל מה מאוד הבנו שהמציאות היא לא מה שחשבנו – בגלל הקורונה צריך להתרגל ללמוד בזום או בקפסולות בבית הספר, אי אפשר לצאת לבלות כמו תמיד, חייבים ללכת בחוץ עם מסיכות. איבדנו דברים שהיו נראים לנו כמובן מאליו, פתאום נראו לנו כחלום. רצינו לחזור למציאות שאנחנו כל כך רגילים אליהם הזמן התרגלנו ולמדנו לראות את היופי שבשני העולמות: השגרה המוכרת של למידה בביהס, ובמקביל, למידה בבית.
נראה כי אותם סרטי אנימציה מבטאים את החלומות והפנטזיות שלנו – לעוף, לא להתבגר, לצלול ולגלות את הים, להשתמש בקסמים וכו, מלמדים אותנו את סוד קסמם של חיים בשני עולמות מקבילים ודרכם אנו אולי אף מקבלים את המפתח והנחמה להמשיך ולהתמיד בשגרה החדשה, למרות שלא תמיד קל. עם חשיפתנו לשלל סוגי סרטים, עדיין עלינו לזכור כי אנחנו יכולים אכן לממש מטרות כפי שאנו רואים בסרטים, אך אנו צריכים להבחין מה אנו כן יכולים להשיג ומה לא. נצלו את הזמן, תראו כמה שיותר סרטים, תלמדו כמה שיותר ונקווה שנחזור בקרוב לשגרה.