חורף וסופות בישראל: מסע בין פתיתי שלג למשבי רוח עזים

מאיה שלום

החורף בישראל הוא תופעה ייחודית, שברירית ועוצמתית בעת ובעונה אחת. מצד אחד הוא מסמל ברכה: התמלאות מאגרי המים, עליית מפלס הכנרת ופריחה ירוקה ברחבי הארץ. מצד שני, לאורך ההיסטוריה המודרנית של ארץ ישראל, החורף ידע להציג גם את פניו הקשים, הסוערים ולעיתים אף ההרסניים. בעוד שבאירופה סופות שלג הן חלק מהשגרה ומטופלות ברוטינה, בישראל, מדינה קטנה על סף המדבר, כל סערה משמעותית הופכת לאירוע לאומי דרמטי, כזה שנחרט בזיכרון הקולקטיבי לדורות.

סיכום הסופות הגדולות והשלג בישראל: מבט היסטורי

כאשר צוללים אל דפי ההיסטוריה של מזג האוויר בארץ, מגלים אירועים שנראים כמעט דמיוניים במונחים של ימינו.

סערת 1920: השלג ששינה את פני ירושליםעוד לפני קום המדינה, בפברואר 1920, פקדה את ירושלים סופת שלג חריגה בעוצמתה. השלג נערם לגובה של קרוב למטר ברחבי העיר. באותם ימים התשתיות היו דלות, וירושלים נותקה לחלוטין מסביבתה. תקרות בתים קרסו תחת כובד השלג, ואנשים נאלצו לחפור מנהרות כדי לצאת מפתחי בתיהם. עבור דור שלם היה זה אירוע קצה שהגדיר מחדש מהו חורף ירושלמי אמיתי.

פברואר 1950: המדינה הצעירה קופאתאי אפשר לדבר על חורף ישראלי בלי להזכיר את חורף 1950, שנחשב עד היום לחודש הלבן ביותר בתולדות המדינה. בראשית אותו חודש פקד את ישראל אירוע שלג נדיר בהיקפו: שלג ירד ברוב חלקי הארץ, כולל במקומות שבהם הוא נחשב כמעט לבלתי אפשרי, תל אביב, חיפה, עכו, נתניה ואפילו אזור ים המלח.

הנזקים היו כבדים במיוחד עבור המדינה הצעירה, שהייתה בעיצומו של גל קליטה אדיר. עשרות אלפי עולים חיו במעברות, באוהלים ובמבנים ארעיים. בעוד שבתל אביב השלג, שהגיע לכעשרה סנטימטרים, עורר התלהבות ושמחה בקרב ילדים, במעברות הוא הפך לטרגדיה: אוהלים קרסו על יושביהם, ועשרות בני אדם איבדו את חייהם כתוצאה מהיפותרמיה וקריסת מבנים.

חורף 1991–1992: עונת הניסים של הכנרתקפיצה קדימה בזמן מביאה אותנו לחורף 1991–1992, החורף הגשום והסוער ביותר שתועד בישראל מאז תחילת המדידות הרשמיות. רצף כמעט בלתי פוסק של סופות גשם ושלג גרם לעליית מפלס הכנרת בכארבעה מטרים בתוך עונה אחת בלבד. באותה שנה נפתח סכר דגניה פעמיים כדי למנוע הצפה של טבריה. נחל האיילון בתל אביב עלה על גדותיו שלוש פעמים באותו חורף, הציף את נתיבי איילון והפך אותם לנהר גועש ששיתק את מרכז המדינה.

אלכסה, דצמבר 2013: "המצור הלבן"בעשור האחרון, הסערה הזכורה ביותר היא ללא ספק "אלכסה". באמצע דצמבר 2013 היא הכתה בישראל והפתיעה את החזאים בעוצמתה. ירושלים נצורה תחת מעטה שלג שהגיע במקומות מסוימים לכשמונים סנטימטרים. רשת החשמל קרסה בעקבות נפילת אלפי עצים על קווי מתח, ועשרות אלפי בתי אב נותרו ללא חימום בשיא הקור. צה"ל נאלץ להפעיל נגמ"שים כדי לחלץ אזרחים שנתקעו בכביש 1. הנזק הכלכלי נאמד במיליארדים, בעיקר בשל הפגיעה הקשה בתשתיות ובחקלאות.

תופעת ה"מדיקן": הוריקן בלב הים התיכון

בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר סופות "מדיקן", סופות ציקלון חוץ טרופיות בעלות מאפיינים הדומים להוריקנים: עין סערה ברורה, רוחות סיבוביות עזות וכמויות גשם חריגות. דוגמה לכך היא סופת "דניאל" בשנת 2023, שזרעה הרס כבד בלוב והשפיעה גם על אזורנו. ככל שהים התיכון מתחמם, התנאים להיווצרות סופות כאלה נעשים נוחים יותר, והן מהוות איום חדש על ערי החוף בישראל.

מי נותן לסופות שמות ולמה?

בעבר, סופות בישראל זכו לשמות עממיים בלבד. כיום קיים מנגנון מסודר ובינלאומי למתן שמות, שנועד ליצור אחידות בניהול משברים. האחריות העליונה על מתן שמות לסופות שייכת לארגון המטאורולוגי העולמי. העולם מחולק לאגנים, ולכל אגן רשימת שמות שנקבעת מראש על ידי המדינות החברות בו.

ישראל הצטרפה בשנת 2021 לרשת האירופית, והיא שייכת לקבוצת מזרח הים התיכון יחד עם יוון וקפריסין. שלוש המדינות מגבשות רשימת שמות אלפביתית המשלבת שמות עבריים, יווניים וקפריסאיים.

מחקרים מראים כי הציבור נוטה להישמע להנחיות בטיחות בצורה טובה יותר כאשר לסופה יש שם, שכן הדבר הופך את האיום למוחשי וברור יותר בתקשורת וברשתות החברתיות. לא כל מערכת גשם מקבלת שם, אלא רק סופות בדרגה גבוהה, כאלה הכוללות רוחות חזקות במיוחד, שלג נרחב או סכנת שיטפונות חמורה. הסופה הראשונה שקיבלה שם בישראל הייתה "כרמל" בדצמבר 2021.

התחממות גלובלית והשפעתה על החורף המקומי

ההתחממות הגלובלית היא מהאתגרים המרכזיים של המאה ה־21, והיא משנה את פניו של החורף הישראלי באופן פרדוקסלי ומסוכן. לא מדובר בהכרח בירידה בכמות הגשמים השנתית, אלא בשינוי בדפוסי המשקעים.

במקום עשרות ימי גשם מתון וחקלאי, מתקבלת אותה כמות מים בפרקי זמן קצרים של "פצצות גשם". האדמה אינה מספיקה לספוג את המים, והתוצאה היא שיטפונות בזק בערים ובנחלים. במקביל, הים התיכון התחמם בכשתי מעלות בעשורים האחרונים. ים חם יותר מוביל להתאדות מוגברת, המספקת דלק חזק יותר לסופות ולגשמים עוצמתיים.

בנוסף, החורף מתחיל מאוחר יותר. חודשים שבעבר נחשבו סתוויים וגשומים, כמו אוקטובר ונובמבר, הופכים ליבשים וחמים, מה שמעלה את הסיכון לשריפות ענק, כפי שראינו בכרמל ובאזור נווה שלום.

נקודות של תקווה

למרות התחזיות הקודרות, האנושות כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לפעול כאשר הגב אל הקיר. הדוגמה הבולטת ביותר היא פרוטוקול מונטריאול משנת 1987. עם גילוי החור בשכבת האוזון הופסק השימוש בגזי CFC הפוגעים בה. כיום מאשרים מדענים כי שכבת האוזון נמצאת בתהליך שיקום משמעותי, והחור הוא הקטן ביותר שנמדד זה עשרות שנים.

גם המעבר לאנרגיות מתחדשות, כמו שמש ורוח, והשימוש ברכבים חשמליים הם חלק מהמאמץ העולמי לבלום את התחממות כדור הארץ. בישראל, פרויקטים של התפלת מים ואגירה שאובה מסייעים להתמודד עם בצורות והקצנת מזג האוויר.

החורף כמראה לחברה

החורף הישראלי הוא הרבה מעבר לתחזית מטאורולוגית. הוא מבחן לתשתיות, זיכרון של מעברות ושלג בתל אביב, ותזכורת לכך שאנו חיים באזור רגיש מבחינה אקלימית. כל סופה גדולה, מחורף 1950 ועד "כרמל", לימדה אותנו שיעור. האתגר של ימינו אינו רק להתכונן לסערה הבאה, אלא גם לשמור על כדור הארץ, כדי שהדורות הבאים יוכלו ליהנות מהברכה שבחורף ולא רק לחשוש מעוצמתו.