השנה, חג הפסחא חל ביום ראשון ה-9 באפריל. החגים המרכזיים בנצרות סובבים סביב שני מאורעות מרכזיים בחיי ישו: לידתו ותחייתו – חג המולד (כריסמס) ופסחא (איסטר – Easter). בגלל פולחן הקדושים, יש המון ימי חג בעולם הנוצרי לצד חג המולד והפסחא, לכל קדוש יש יום משלו.
החג מציין את תחייתו של ישו, שקרתה, על פי האמונה הנוצרית, שלושה ימים לאחר שנצלב ונקבר בירושלים. חג הפסחא נחגג בכל הכנסיות הנוצריות, ביום ראשון סמוך לתחילת האביב, אך בתאריכים שונים. חג פסחא הוא החג הקדוש ביותר בלוח השנה הנוצרי. חשוב לציין שברוב מדינות אירופה, בניגוד לארצות הברית, מקובל להאריך את חג הפסחא ולחגוג במשך יומיים, כלומר יום ראשון ושני.
בנצרות המערבית, ישנה תענית אשר מתחילה ביום רביעי של האפר (יום אבל קדוש), עד ליום לפני חג הפסחא, יום השבת הקדוש. זהו צום בן 40 ימים אשר מציין את הימים שהובילו לצליבתו של ישו ומסתיים ביום המיוחס לקימתו לתחייה.
השבוע האחרון של 40 ימי הצום נקרא השבוע הקדוש. הוא מתחיל ביום ראשון של הדקלים (המציין את כניסתו של ישו לירושלים), ומסתיים ביום ראשון שלאחר מכן, שהוא יום חג הפסחא, היום בו ישו קם לתחייה.
ישו היה יהודי והגיע לירושלים לכבוד פסח. הוא הגיע ביום ראשון, המכונה יום ראשון של הדקלים. מספר ימים לאחר מכן, ביום חמישי בערב, התקיימה סעודתו האחרונה של ישו ("הסעודה האחרונה"), שעל פי המקובל הייתה למעשה סדר פסח. יום זה קיבל את השם "יום חמישי הקדוש". משפטו של ישו בפני הסנהדרין ובפני פונטיות פילטוס התקיים באותו לילה של חמישי. למחרת, ביום שישי, ישו נצלב ונקבר לקראת כניסת השבת. יום זה מכונה בחלק מהשפות "יום שישי הטוב" או "יום שישי הקדוש". יומיים לאחר מכן, ביום ראשון, גילו חסידיו של ישו כי הוא קם לתחייה. יום זה מוכר כחג הפסחא ונחוג תמיד ביום ראשון בשבוע בתחילת האביב. התקופה הקודמת לימים אלה היא תקופת אבל המאופיינת בצום חלקי, המכונה "התענית" או Lent. הצום מסתיים ביום ראשון של פסחא, יום תחייתו.
פסחא הוא שמו של חג הפסח בשפה הארמית, שהייתה שפה נפוצה בקרב הנוצרים הראשונים. השם האנגלי של החג, Easter, לקוח מהשם הגרמני, Oster. יש הסבורים כי שם החג הוא על לקוח מחודש האביב הראשון שהיה קרוי "אוסטרמונאט", על שם האלה שסימלה את בוא האביב, "אוסטרה". לחג הנוצרי התלוו סימנים פגאנים הקשורים בפולחן האלה, למשל סיפור הארנבת המטילה ביצים שמקורו באלה, מכיוון והיא מצוירת לפעמים עם ראש ארנבת ובביצים שהן סמל לפריון.
הצום הלא פשוט של התענית מוביל לשיא החג בציון תחייתו של ישו ביום ראשון, שלושה ימים לאחר מותו. החגיגות נושאות אופי עליז מאוד. החג מוכר כחג רשמי ברוב המדינות בעלות מסורת נוצרית, ומלבד טקסים לכבוד תחיית ישו, נהוגים בו טקסים ומשחקים לכבוד תחילת האביב. במקומות רבים נהוג לקיים תחרות ילדים לאיסוף ביצי פסחא, נמכרים ממתקים כגוון ביצי פסחא משוקולד, ארנבי פסחא משוקולד ומרשמלו, סוכריות גומי וכרטיסי ברכה. בנוסף, ישנן תהלוכות כמו תהלוכת ה"פרוססיון", שמושכת הרבה תיירים.
בארצות שונות התפתחו מנהגים שונים הקשורים לחג. כך למשל הזכות של נשים להכות את בעליהן ולהפך, הדלקת מדורות לשם שריפתו של יהודה או משחקי כדוריד; מקורם של רוב המנהגים הם בחגיגות האביב שהיו נהוגות באירופה לפני עידן הנצרות.
בארצות הברית קיבל החג אופי חילוני, כך שלמרבית האמריקנים הפעילות העיקרית לקראת החג היא קישוט ביצים, שבעקבותיו מתקיים ביום החג משחק דמוי "חפש את המטמון" בו אוספים הילדים ביצים שהוחבאו בבתים ובחצרות. אגדות הילדים מספרות שארנבת חג הפסחא (Easter Bunny) מחלקת ביצים וממתקים אחרים בסלסלת קש, הממתינה לילדים בבוקר יום ראשון של פסחא. מקור הסיפור על הארנבת המטילה ביצים הוא גרמני פגאני (הסבר לשם החג שלקוח מהגרמנית). באוסטרליה נחשבת הארנבת ל"מכת טבע", לכן היא לא כל כך פופולרית; נעשה ניסיון להחליף את הארנבת בחיית הכיס וולבי ענק הפופולרית יותר בארץ (וולבי הפסחא).
במדינות בהן נהוג לחגוג את פסחא גם ביום שני מקובל להתיז מים על אנשים, זכר למנהג לפיו התיזו מים קדושים על הבתים והמזון לברכה. כמו כן, מקיימים תחרויות של גלגול ביצים.
בין המאכלים האופייניים לחג ניתן למנות את ביצי הפסחא, ביסקוויט פסחא (באנגליה) וקולוראקיה (ביוון).
Comments