התמכרות לסמאטרפונים בקרב ילדים

הם מקיפים אותנו מכל כיוון – המסכים: הטלוויזיה, הטאבלט, הטלפון הנייד. השיגעון שהתחיל בשנת 2007 עם צאת הסמארטפון הראשון מחברת אפל – מכשיר זעיר שמשלב בתוכו טלפון סלולרי, נגן מדיה, ומחשב כף יד בעל גישה לאינטרנט, כבש את העולם ומלווה אותנו עד היום.

נתחיל במעט נתונים מדאיגים:

אחד מכל ארבעה בני נוער בישראל, מכור לסלולר ומשתמש בו לפחות חמש שעות ביום. ילדים בני 8-12 מבלים בממוצע 6 שעות ביום במדיה, כאשר שליש מילדי ישראל גולשים באינטרנט לפחות ארבע שעות ביום. בני נוער מבלים יותר משליש מהיום בשימוש במדיה; כ-9 שעות בממוצע. כמחצית מבני הנוער משלבים הכנת שיעורים עם שימוש במדיה. 51% צופים בטלוויזיה בזמן הכנת השיעורים, ו-60% מתכתבים בזמן הזה, בסמראטפון.

מכשיר המדיה העיקרי שמעסיק את בני הנוער הוא הסמארטפון. בין אם זו דרך לתקשר עם חברים, לראות סרטונים או לשחק במשחקים מפיגי שעמום, הרבה מאוד מזמננו מתבזבז על השימוש בו. זהו זמן שלרוב היה יכול להיות מושקע במעשים יעילים יותר.

האם אפשר לקרוא לזה התמכרות? מתי עובר הגבול?

התמכרות מוגדרת ככל התנהגות שהתדירות שלה גוברת ללא שליטה, תוך כדי חוויה של דחף בלתי נשלט לבצעה - ומצוקה כאשר נמנעים ממנה. כל התנהגות שמטרתה הראשונית הייתה לגרום הנאה, עלולה להפוך להתנהגות כפייתית, שמשמעותה היא התמכרות.

מסכים הם חלק בלתי נפרד מחיינו, והשימוש האינטנסיבי בהם חוצה שכבות גיל. אנשים מבוגרים יכולים למצוא את עצמם מתעוררים מהשינה לפנות בוקר כי הם מוכרחים לבדוק מיילים, וילדים ובני נוער עלולים לבלות ימים שלמים בשיחות והסתמסויות וירטואליות, משחקי מחשב וגלישה ברשתות החברתיות, להתרגז כשמפריעים להם וכמעט לא להיות מסוגלים לתפקד כשמנתקים אותם מהמכשירים. לעיתים יכול להפוך השימוש האינטנסיבי להתמכרות.

אז איך נדע שקורית חציית הגבול?

1. שינויים באורח החיים: אם נעשה שינוי בסדר העדיפויות; פתאום היציאות מהבית הולכות ויורדות, ובילוי שכולל שימוש במכשירים לפתע נראה אטרקטיבי יותר מתחביבים ובילויים אופייניים – יש ממה לחשוש.

2. שינויים בתפקוד פיזיולוגי: אם שעות שהיו אמורות להיות מוקדשות לשינה כעת נשלטות על ידי השימוש במכשירים, אם לפתע זה מרגיש בלתי אפשרי לעבור ארוחה בלי להשתמש בסמארטפון, והרגלי האכילה נעשים משובשים. זאת ועוד, שימוש אינטנסיבי יכול לגרום להתרגלות לביצוע מספר דברים והתייחסות לגירויים רבים בו זמנית; מתכון בטוח להתפתחות הפרעת קשב וריכוז.

3. שינויים מבחינה תקשורתית וחברתית: התבטאויות חוזרות ונשנות של קוצר רוח וסבלנות (גם כלפי חוץ וגם פנימי), ומוטיבציה ירודה לעסוק ולהביע עניין בעיסוקים אחרים. מבחינה תקשורתית יכול להיות מופגן חוסר חשק לפתח שיחה, מענה בתשובות קצרות ואף התנהלות מתחמקת של הסתרת מידע.

4. קשיים חברתיים: אינטראקציה מועטה עם הסובבים, וקשרים חברתיים שהולכים ומתמעטים. האדם שנמצא בסכנת התמכרות יתחיל לאבד עניין בתחומים האחרים בחייו, מה שירחיק ממנו את האנשים ממעגלים אלה ויגרום לו להימנע מהם בעצמו.

להפתעתנו, כשלא מדובר בהתמכרות, לשימוש בטכנולוגיה יש גם יתרונות רבים והשפעות חיוביות על ההתפתחות:

השימוש במדיה (באופן אינטראקטיבי; אפליקציות לימוד והעשרה, ספרים אלקטרוניים ועוד) מפתח את הדמיון, הקריאה והכתיבה של הילד.

בנוסף, מחקר שבוצע מצא שילדים ששיחקו במשחקי מחשב ואפליקציות למיניהן, פיתחו תשומת לב רבה יותר לפרטים ושיפרו את רמת הקואורדינאציה שלהם.

כלומר, השימוש בטכנולוגיה יכול להיות חיוני וחיובי להתפתחות הילד והעשרת עולמו, אך צריך לשים לב שהוא לא הופך להתמכרות שתגרור איתה נזקים חמורים.

הערנות המתמדת הזאת יכולה לחמוק מאיתנו לעיתים, ולכן הכנתי שאלון קצר שיעזור לכם להבין האם לכם או לקרובים אליכם יש תלות אינטנסיבית מדי במכשירים. אם האדם הנבחן מוצא את עצמו משיב כן על מרבית משאלות אלה, כדאי להתחיל לפעול בהתאם.

בחנו את עצמכם, האם אתם מכורים?

• האם העיסוק במסכים זמן ארוך יותר ממה שהתכוונתי ואני מרגישה שאיבדתי שליטה על הזמן?

• האם אני לא מצליחה להפסיק או להפחית את הזמן שאני מקדישה לסמארטפון, למרות ניסיונות לעשות זאת?

• האם אני חושבת על השימוש במכשיר או עוסקת בו בראש רוב היום? האם אני מצפה לשימוש בו, וציפייה זו מסיחה את דעתי ממהלך היום שלי?

• האם אני חשה אשמה, מתביישת ומנסה להסתיר את העיסוק המופרז במסך מהקרובים אליי?

• האם אני ממשיכה בהתעסקות במסך למרות תוצאות בעייתיות שנגרמו כתוצאה מכך?

• האם צמצמתי בתקופה האחרונה את יחסיי החברתיים? האם אני מעדיפה להיות באינסטגרם מאשר להיפגש עם חברים?

• האם אופי הקשרים החברתיים שלי הפכו לחסרי תוכן ועומק? האם בזמן רב מתוך האינטראקציות החברתיות שלי אני משתמשת בסמארטפון?