הקושי שבבחירה

אייל דבאש, יב'4

בקיץ האחרון ראיתי שני מחזמרים שגרמו לי לחשוב הרבה על מסלול החיים שלי ועל הכיוון בו אני רוצה לפתח אותם. המחזמרים בהם צפיתי גרמו לי להבין שיש עוד הרבה סוגים של אורחות חיים שלא העליתי על דעתי שקיימים, ולאחר הצפייה בהם התחלתי לתהות: איך משנים אורח חיים? מה ההשלכות של שינוי כזה? איזה סוג של נזק או תועלת יעשה שינוי כזה למצב החברתי, הכלכלי והנפשי שלי? והאם התרומה של שינוי אורח חיים מפצה על הקשיים שבו?

המחזמרים שראיתי בקיץ הם, לדעתי, יצירות מופת שבתוכן מסתתרים סיפורים אנושיים על האדם ועל הנפש שלו, אמירות חברתיות גדולות לקהל הרחב וגם אמירות משמעותיות לאדם הפרטי שממלאות אותו בשאלות על מהות חייו ועל מה הוא עושה איתם. עצם העטיפה של מסרים אלו במוזיקה ובריקודים מעמיקה את ממדי המסר ובעצם "מאריכה" את ידו של המסר ונותנת לו עוד "מילים" שאי אפשר לבטא דרך הטקסט.

אסביר ראשית על המחזמר השני שראיתי ולאחר מכן על הראשון. המחזמר השני שראיתי נקרא "מופע האימים של רוקי" המחזמר נכתב והולחן על ידי ריצ'רד אובראין והוצג בשנת 1973 בווסט-אנד בלונדון ובשנת 1975 עלה לאקרנים כסרט "מופע הקולנוע של רוקי". המחזמר מספר על זוג צעיר באמריקה של אמצע שנות ה-70 שנוסע באוטו בלילה סוער, נתקע בדרך ומגיע לטירה של קרוס-דרסר בשם ד"ר פרנק נ. פרטר מכוכב טרנסקסואל שבגלקסית טרנסילבניה. פרנק מעביר את הזוג הצעיר לילה שהם לא ישכחו לעולם, לילה בו הם יאבדו את תפיסת העולם הפוריטנית והוויקטוריאנית בה הם חיו עד כה. הזוג הצעיר, בראד מייג'ורס וג'נט וויס עוברים מסע הארה והתגלות בו פרנק עוזר להם להבין את חשקיהם ורצונותיהם האמתיים שהוחבאו תחת מעטה איתן של "החלום האמריקאי" - שאיפה לבניית בית, ליציבות כלכלית ולנורמליות.

המחזמר הראשון שראיתי הוא בעצם אופרת רוק בשם "רנט" (Rent) שנכתב על ידי ג'ונתן לארסון. אופרת רוק זו עוסקת בחייהם של הבוהמיינים בניו יורק של סוף שנות ה-80 תחילת שנות ה-90. ב-"רנט" מוצגות לנו שלל דמויות: חלקן ברחו מחיי הנוחות והעושר אליהן נולדו, חלקן נולדו אל תוך העוני והמצוקה, חלקן רק מביעות הזדהות מנטלית עם היצירה ואורך החיים הבוהמייני בזמן שהן חיות חיי נוחות וחלקן החלו בחיי הבוהמה ובחרו בחיים הנוחים והעשירים. המחזמר עוסק בהמון נושאים משמעותיים כמו מיניות, נטייה מינית, חופש ודיכוי, יצירה ושעבוד, כסף, תופעת חסרי הבית, מגפת האיידס, הומופוביה ועוד. אופרת הרוק הזו שנכתבה כדי להגיע לתיאטראות בברודווי ניו-יורק ושברה שיאים כאחד המחזמרים שנשארו על הבמה הכי הרבה זמן ברצף, הייתה מוצגת מול קהל של בורגנים שיכלו להרשות לעצמם להתגנדר במיטב מותגי אופנת העילית ולקנות כרטיס למחזמר בברודווי במאות דולרים, באה להציג לצופה שכל הכסף בעולם לא יהיה שווה אם אין לו קהילה של חברים מסביבו ואם הוא נותן לסיפור חייו, לתשוקותיו, ולעצמו להיכתב על ידי הציפיות וההגדרות של החברה מסביבו.

הסיבה שבחרתי להסביר קודם על "מופע האימים של רוקי", המחזמר השני שראיתי, היא שחשוב לי להדגיש ששינוי מסלול חיים לא חייב להיות עניין דרסטי כמו מעבר מיקום גיאוגרפי או שינוי מקצוע כמו שהדמויות ב'רנט' עשו. לפעמים, שינוי במסלול חיים יכול להתבטא בשינוי של משהו אינטימי ואישי, כמו הצורה בה אתה מבטא את עצמך; את ההתנהגות, הלבוש והדיבור - גם דברים כאלו יכולים לשנות את סיפור חייך לגמרי. לכל שינוי שתבצע בחייך אנשים יגיבו וישימו לב, והשינויים ביחס של עצמך כלפיך ושל החברה כלפיך לא יאחרו לבוא וינועו בהתאם לחברה בה אתם חיים, בהתאם ליחס שלכם לשינוי ועוד.

המסקנה אליה הגעתי לאחר הצפייה במחזמרים הללו וההרהורים הרבים שעלו בי היא לא שעליי לוותר על המסלול בו אני נמצא עקב נסיבות חיי ולבחור לחיות כעני מרוד או כאמן מיוסר, אלא שעליי לדעת לנצל את המסלול הזה לפי רצוני שלי ולקבל את ההחלטות שאני האמיתי באמת רוצה, על אף החשש והפחד שלי מהתגובה של הסביבה. לפי מה שידוע לנו, החיים הם מתנה חד-פעמית, וחבל יהיה אם נבזבז אותם על ריצוי אחרים ונפחד מלגלות חלקים מהאני האמיתי שלנו. אם נבחר להסתיר חלקים מעצמנו על מנת לרצות את הסביבה, נשלם על כך מחיר חברתי ונפשי כבר וברוב הפעמים אף לא נהיה מודעים שההמנעות מלגלות את האני היא זו שגורמת לנו לשלם את המחירים החברתיים והנפשיים הללו.

אני מאמין שאנחנו צריכים לשאוף לגלות את עצמנו, להבין כמה שיותר עלינו ולא להתחייב למסלול מכוון מראש כאשר לא שאלנו את עצמנו: "האם זה המסלול שאחרי שנסיים אותו בגיל מאוחר נוכל להסתכל לאחור ולהגיד בביטחון שאנחנו לא מתחרטים על שום דבר בחיינו?" הרי לי ולרבים סביבי בבית הספר הזה יש מסלול חיים דומה מאוד, מסלול מוגדר בקפידה אל ההצלחה והעושר. אם נבחר לחרוג ממסלול החיים הזה, יכולות להיות לבחירה זו השלכות רבות - מהערות וביקורת מצד הסביבה ועד ריבים עם קרובים ויקרים לנו, אך שינוי מסלול חיים יכול להעניק לנו חוויות שמעולם לא חשבנו שנחווה, חברויות שמעולם לא חשבנו שניצור וסיפור חיים עצמאי ואינדיבידואלי שמעולם לא חשבנו שנזכה לכתוב בעצמנו. זה ברור שהחיים של אף אחד לא יהיו מושלמים אבל, לדעתי לפחות, לכל אחד מאתנו יש מהות בחיים האלו והיא להיות כמה שיותר מאושרים - ולכן עלינו לחשוב בקפידה על איזה מסלול יסב לנו אושר, ואם המסלול שבו אנחנו נמצאים לא מביא לנו אושר, מדוע להמשיך לצעוד בו?