הפור נפל, השבט (כיבכול) אמר את דברו

איזה שבוע מטלט עבר על העולם, שבוע מלא תהפוכות, מלא בבחירות מפתיעות, בישראל ובכל העולם. סקירה מעמיקה של השבוע שחלף, בארץ ובעולם. 

השבוע האחרון היה דרמטי בשתי זירות הפוליטיקה החשובות לנו כאזרחי מדינת ישראל- ישראל וארצות הברית. הבחירות בארה"ב, שהסתיימו עם בחירתו המחודשת של הנשיא לשעבר ואיש העסקים דונלד טראמפ לנשיא, מעוררות תחושות מעורבות גם בארה"ב וגם בישראל. 

גם בישראל עבר על כולנו שבוע בלתי נשכח. מליל גלנט ה2 והבחירה בשר החוץ ישראל כץ לשר הביטחון החדש וח״כ גדעון סער לשר החוץ החדש. הרגשות שלנו מעורבים, אצל חלקנו השבוע הנוכחי היה שבוע של בחירות מעולות גם בישראל וגם בארצות הברית ואצל חלקנו השבוע הנוכחי היה שבוע נוראי מנשוא שיכול להשפיע רעות לדורות רבים קדימה.

טראמפ, שהיה מזוהה עם תמיכתו המובהקת בישראל במהלך כהונתו הקודמת, הפגין עמידה לצד המדינה היהודית בהיבטים קריטיים, כגון העברת השגרירות לירושלים ותמיכתו הבלתי מסויגת בישראל באתגרים אזוריים. עבור תומכיו, טראמפ היה ונשאר מנהיג נחרץ ובלתי מתפשר, מייצג רוח רעננה בעידן בו גישות דיפלומטיות זהירות ופשרניות שולטות. יחד עם זאת, טראמפ הוא אדם שנוי במחלוקת בעקבות דעותיו הקיצוניות והלא ריאליות במגוון נושאים והפה שלו שהיה ונשאר ללא מעצורים. לכן, לצד האזרחים השמחים על בחירתו ישנם המון אזרחים שמדוכאים מהמצב, אמריקנים, ישראלים ואזרחי מדינות נוספות. 

(דונלד ג׳ון טראמפ, הנשיא הנבחר, השבוע, יום רביעי ה6/11/24)

במקביל, בישראל, פעל ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלכים פוליטיים חסרי תקדים בהיסטוריה של כל מדינת ישראל. ראש הממשלה החליט להדיח את שר הביטחון יואב גלנט מתפקידו בעיצומה של מלחמה שעדיין לא ברור הסוף שלה בעקבות שיקולים פוליטיים. ההדחה של שר הביטחון יואב גלנט, והחלפתו בשר ישראל כץ – בתקופה של משבר ביטחוני – עוררה סימני שאלה לגבי כוונותיה של הממשלה. המינויים הללו, בנוסף להעלאתו של גדעון סער לתפקיד שר החוץ, מעלים שאלות מטרידות בנוגע לאופי המדיניות הממשלתית ולמיקומה של המקצועיות הביטחונית בניהול המדינה. הממשלה הנוכחית, שנחשבת לממשלה הקיצונית והמסוכנת בתולדות המדינה, פועלת להעצמת נאמנויות פוליטיות על חשבון שיקול דעת מקצועי ושיקול ביטחוני. להדיח שר ביטחון בעיצומה של מלחמה ולהחליפו בשר החוץ שאין לו עבר ביטחוני כלל וכל זאת בעקבות אי הרצון של גלנט לתמוך בחוקי ההשתמטות מצה״ל שמנסה להעביר נתניהו בשביל החרדים וגם זה בעיצומה של המלחמה זו בושה ומהלך חסר תקדים ושחור לשלטון הישראלי!

היבחרותו של טראמפ,אולי האדם  הכי שנוי במחלוקת בעולם:

נשיאותו של טראמפ הציבה את ישראל במעמד חזק יותר בזירה הבינלאומית. עמידתו האיתנה לצד המדינה היהודית, והצעדים המהותיים שביצע – כמו העברת השגרירות לירושלים והכרה ברמת הגולן כשטח ישראלי – תרמו רבות לביסוס מעמדה של ישראל, במיוחד בעולם הערבי. אך לצד הישגיו, טראמפ סוחב עמו שורה של אישומים פליליים חמורים, שמערערים את הלגיטימיות של חזרתו לנשיאות הבכירה ביותר בעולם. האישומים כוללים עבירות הונאה, שיבוש הליכי משפט, התחמת שחקנית פורנו על דמי שתיקה על מעשיו והפרות של נהלים נשיאותיים במהלך כהונתו הקודמת.

תהליכי המשפט הללו מעלים חשש כבד לגבי האפשרות שטראמפ ינצל את מעמדו כדי לקדם אינטרסים אישיים ולפגוע במוסדות הדמוקרטיה האמריקאית. החשש האמיתי הוא שמעמדו כנשיא של המעצמה הגדולה בעולם יהפוך אותו לדיקטטור לכל דבר, ושהמערכת הדמוקרטית האמריקאית תהפוך לכזו הנשלטת על ידי אדם אחד בלבד וכך תחדול מלהיות דמוקרטית. מציאות כזו עלולה לא רק לערער את היציבות הפוליטית והחוקית בארה"ב, אלא גם לסכן את יציבות הדמוקרטיות ברחבי העולם, בעידן בו קיים איום גלובלי משותף על הדמוקרטיות החופשיות שעוד נותרו.

הבחירה המחודשת של טראמפ לנשיאות מממשת את תקוותיהם של תומכיו, המעוניינים בשינויים דרסטיים במדיניות החוץ האמריקאית וביחס עם ישראל. ההשפעה החיובית של טראמפ על ביטחונה של ישראל אינה מוטלת בספק, והחלטותיו בנוגע להכרה בירושלים כבירת ישראל וההעברה סמלית של השגרירות היוו שינוי היסטורי במדיניות החוץ. אולם, לצד התקוות המשמעותיות, יש מי שחוששים כי טראמפ בעת כניסתו לבית הלבן ינקוט בשינויים חקיקתיים שיביאו להיחלשות המוסדות הדמוקרטיים, מה שיפתח פתח להיחלשותה של הדמוקרטיה האמריקאית וליצירת שלטון מוחלט בידיו. הם חוששים בעיקר משלטון שמרני שיחדור לפרטיות האזרח, כגון אסירת הפלות לנשים.

(דונלד ג׳ון טראמפ ובנימין נתניהו בחצי שנה האחרונה)

הדחת יואב גלנט ומינוי ישראל כץ: פוליטיזציה על חשבון הביטחון

בישראל, מהלכיה של הממשלה הנוכחית מעוררים דאגה עמוקה בנוגע לביטחונה של המדינה. הדחתו של שר הביטחון יואב גלנט בשיאו של משבר ביטחוני והחלפתו בשר החוץ ישראל כץ, אדם ללא ניסיון ביטחוני משמעותי, משקפת את הניהול המחריד של ראש הממשלה. ניהול פוליטי שבמהותו נכנע ראש הממשלה לצורכי נאמנות אישית על פני צורכי ביטחון לאומיים והכרחיים. כץ, שהתפרסם בעיקר כמקורב נאמן לנתניהו וכשר שנים רבות, אינו מצויד בהכשרה הביטחונית הנדרשת לניהול מערכת הביטחון במדינה שנמצאת בעימותים תמידיים במיוחד היום.

כעת, בנוגע לשאלה הגדולה ביותר העומדת בפני הציבור בישראל: מה יקרה עם החטופים בעזה – שמוחזקים בשבי כבר למעלה מ-400 ימים – ההחלטות המתקבלות בממשלה מייצרות דאגה מתמשכת בנוגע למחויבות הממשלה לפעול לשחרורם. העדפת נאמנות פוליטית ומינויים לא מקצועיים במקום מינויים מבוססי ניסיון והבנה ביטחונית עשויה להוביל לכך שהחטופים יישארו בשבי לנצח. במדינה כמו ישראל, שמצויה במצב ביטחוני מורכב, יש חשש כי ההנהגה הפוליטית, העוסקת במאבקי אגו ופוליטיקה פנימית, לא תוכל להתמקד במענה לנושאים קריטיים עבור ביטחון אזרחיה.

גדעון סער – ״אידיאולוגיה״ שנשכחה לטובת אינטרסים פוליטיים

ההסלמה הפוליטית לא פוסחת גם על גדעון סער, שהיה עד כה מבקר חריף של ראש הממשלה ועמדותיו, אך כעת בחר לשנות את כיוון הרוח ולהצטרף לממשלה – צעד שמסמל את הציניות הפוליטית שמנחה את הקואליציה הנוכחית. סער, שהיווה דמות אידיאולוגית בולטת במפלגת הליכוד ובמפלגת הימין הממלכתי לאחר שפרש והביע התנגדות נחרצת למדיניות הממשלה, נכנע כעת לכוחות הפוליטיים בממשלה והסכים להתיישר עם הקו הקיצוני והימני של השלטון, למה? כי הוא חיכה לג׳וב טוב כמו שר החוץ שיסדר אותו ואת אנשיו פוליטית והאידאולוגיה שלו/ טובת מדינת ישראל כבר לא עניינה אותו. 

ככל הנראה כל המהלך שהוביל להדחתו של גלנט מתפקיד שר הביטחון בנוסף להתנגדותו לחוקי ההשתמטות מצה״ל שהממשלה מנסה להעביר לטובת האברכים היא הרצון של ביבי לצרף את סער לקואליציה בכדי שהיא תגדל ותהיה יציבה. כלומר, אפשר לראות בבירור שלממשלת ישראל ולראשה יש סדר עדיפויות שבו שיקולים פוליטיים ואישיים ראשונים ובסוף טובת מדינת ישראל ואזרחיה. כן, גם גדעון סער, שעזב את מפלגת ״הליכוד״ ברעש וצלצולים בגלל אי הרצון שלהם להיות מושחתים חזר רק בעקבות שיקולים פוליטיים, זוהי צביעות!

(גדעון סער ובנימין נתניהו לוחצים ידיים)

בקיצור, ממשלה שקצת שמה פס על כולם, לרבות אזרחי ישראל

בעוד ארה"ב מתמודדת עם האתגרים הדמוקרטיים שלה, בישראל המצב לא פחות חמור. הממשלה הנוכחית נתפסת בעיני רבים כמסוכנת והקיצונית ביותר בתולדות המדינה, ומדיניותה מלווה באינטרסים פוליטיים צרות. כל צעד שמנוגד לשיקול דעת ביטחוני, ומסתמך במקום זאת על נאמנויות פוליטיות, משדר תמונה מדאיגה בנוגע לעתיד הביטחון הלאומי של ישראל והבעיה היא שכל צד בממשלה הזו הוא כזה. צעדיה של הממשלה לא רק מערערים את היציבות הביטחונית, אלא גם פוגעים באמון הציבור במערכת הפוליטית, ומאיימים להפוך את המוסדות הדמוקרטיים למוסדות בובה לטובת הממשלה.

לסיום, המציאות בישראל עשויה להיות בעייתית במיוחד אם המגמה הזו תימשך, והפער בין האינטרסים הפוליטיים של הממשלה ובין צורכי הביטחון של המדינה יגדל. מציאות כזו עלולה להוביל לסיכון לא רק לעתיד ביטחונה של מדינת ישראל, אלא גם לערעור הדמוקרטיה והיציבות הפוליטית במדינה. בנוסף, נותר לנו לקוות שהבחירות בדונלד טראמפ לנשיא ה47 של ארצות הברית יתנו למדינת ישראל קצת אור בכל החושך והאפלה שאנו חיים בו, בנוסף, נקווה שהוא יפעל כמו שהוא ידע לפעול בימיו הטובים שלו כנשיא ה45 של ארצות הברית. בישראל, נקווה שהמצב יתאפס, שמינויו של שר החוץ לשעבר ישראל כץ לשר הביטחון לא יפגע בנו ובעיקר בחיילים שלנו ובחטופים שלנו שנמצאים עדיין במנהרות של עזה. 400 יום למלחמה, תחזרו!