המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023, עם התקפות רקטות על ערי ישראל והפריצה של חמאס במערך ההגנה, הותירה את המדינה בכאוס, אך את המכה הקשה ביותר ספגו הילדים ובני הנוער. השפעות המלחמה על דור העתיד של ישראל אינן מוגבלות רק לנזקים פיזיים, אלא יש להן גם השפעות נפשיות עמוקות ומתמשכות. הילדים שחוו את תחילת שנת הלימודים בתנאים של מלחמה, העבירו את חודשי המלחמה בניתוק מהשגרה, תוך חשיפה לאיומים, פחדים ותחושת חוסר וודאות. הם נאלצו להתמודד עם פחדים של תקיפות רקטות, תחושת תלישות של מעבר מבית לבית ואל בתי מלונות, וההבנה שהם חיים תחת מצב חירום שמשפיע משמעותית על עתידם.
לאור כל אלו, יש להתמקד בהשלכות הנפשיות של המלחמה על ילדים ובני נוער, ובאמצעים שניתן לנקוט על מנת לעזור להם להתמודד עם הקשיים. מחקרים חדשים שנערכו מצביעים על עלייה משמעותית בתסמינים של חרדה, דיכאון, תחושת תלישות ואף התמכרויות בקרב ילדים ובני נוער. תסמינים אלו לא רק משקפים את המצב הנפשי כיום, אלא גם מעידים על הפוטנציאל להשפעות ארוכות טווח, מה שדורש טיפול מיידי ומדיניות ממוסדות המדינה על מנת למנוע הידרדרות נוספת במצבם.
עלייה חדה בתסמינים רגשיים
הנתונים שפרסם המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA) בשיתוף מרכז "מיטיב" של אוניברסיטת רייכמן חושפים את עוצמת הפגיעות הנפשיות של ילדים ובני נוער בתקופה האחרונה. מחקר שנעשה בקרב 2,724 ילדים ובני נוער, גילאי 9-17, מצביע על עלייה חדה בתסמינים של דיכאון, חרדה וסומטיזציה (מצוקה גופנית כתוצאה ממצוקה נפשית). ישנה עלייה של 37% בתסמיני הדיכאון, 54% בחרדות ו-43% בתסמיני סומטיזציה.
כפי שמסבירה פרופ' ענת שושני, מנהלת אקדמית של מרכז מיטיב: "החשיפה המתמשכת לאירועים מלחמתיים יצרה הצטברות של דחק שהביאה להידרדרות משמעותית במצבם הנפשי של ילדי ישראל. אם נסתכל על השנים האחרונות, כבר במהלך הקורונה ראינו עלייה בשיעור של תסמינים נפשיים, אך המלחמה הזו רק החריפה את המצב".
שושני מציינת כי עם הזמן, ילדים שחשופים למלחמה באופן מתמשך מפתחים תחושות של חרדה, דיכאון והפרעות שינה, אשר רק מחריפות בעקבות המציאות הביטחונית המתמשכת. תחושת חוסר הוודאות גורמת לאי-יכולת להתמודד עם המצב, ובחלק מהמקרים אף להחמרה במצבם של ילדים אלו בעתיד.
העלייה בהתמודדות עם חרדות ודיכאונות בקרב בני נוער אינה דבר חדש, אך המלחמה האחרונה רק האיצה תופעה זו. כמו כן, ממצאים מראים גם עלייה ניכרת בשימוש בחומרים ממכרים, במיוחד אלכוהול, קנאביס וסיגריות, בקרב ילדים ובני נוער. "אם בשנה שעברה היו כ-18% מהנוער ששותים אלכוהול באופן קבוע, היום אנחנו עומדים על 28%", אומרת פרופ' שושני.
טראומות אישיות, אובדן ופחדים קיומיים
ההשפעות של המלחמה לא מוגבלות רק לתסמינים כלליים. ילדים רבים נחשפו לאירועים טראומטיים באופן ישיר, שנשארים איתם לאורך זמן. לדוגמה, ליטל, ילדה בת 13.5 מעוטף עזה, מספרת על החוויות הקשות שלה בזמן המלחמה. "הייתי צריכה להתפנות מביתנו, ולמכור את תחושת הביטחון שלי. לאחר מכן עברתי בין מספר מקלטים ומלונות, וכל הזמן חיפשתי מקום שבו ארגיש בבית. אחרי חודשים של חוסר ודאות חזרתי לבית, אך גם שם, כל רעש או אזעקה מחזיר אותי למצב של פחד עמוק. קשה לי להרגיש בטוחה שוב".
ליטל לא הייתה היחידה שסבלה מהשיבוש המשמעותי הזה. ילדים רבים, כמו ילדיה של מעוז בן-אבי, אם לארבעה ילדים, דיווחו על תחושות של בידוד חברתי בעקבות המעבר והפינוי התמידי. "הילדים שלי לא הצליחו להתייצב בשום מקום. כל זמן שהם לא חזרו לביתם, הם לא הצליחו ליצור קשרים חבריים אמיתיים", היא אומרת. "הם לא האמינו בחברות יציבה, כי תמיד היה ברור להם שהם יכולים להיות נאלצים לעזוב שוב".
תחושות אלו לא מוגבלות רק לילדים המפונים. ילדים גם שואלים שאלות קיומיות על החיים והמוות, כמו: "מה יקרה אם אבא לא יחזור?" או "מה אם לא נוכל לשוב הביתה?". שאלות אלו, שבדרך כלל לא היו מצופות מילדים בגילאים אלו, מעידות על עומק הפחדים וההבנה שלהם שהמציאות הנוכחית מאיימת על עתידם. הילדים לא רק פוחדים ממה שקורה ברגע הנוכחי, אלא גם מה יקרה בעתיד הקרוב, מה יהיה גורלם.
קשיים בחיבור חברתי ובחיים בבית הספר
המעבר בין מקומות למפונים יצר אצל ילדים רבים תחושות של ניכור ובדידות. על פי מחקר, ילדים שסבלו ממצב של פינוי או העברה לאזור אחר דיווחו על קשיים להסתגל מחדש לחיים בבית הספר, ואף על תחושות של זרות. לדוגמה, ליטל דיווחה כי בתחילת לימודיה בבית הספר בהרצליה הרגישה כאילו אין לה מקום, כיוון שלחבריה לכיתה לא היה את אותו "רקע מלחמתי". "הם לא הבינו את מה שאני עברתי, הם לא פחדו כמו שאני פחדתי", היא אומרת. התחושה של בידוד, של חוסר שייכות ושל קושי להתחבר מחדש לחברים היא תחושה ששמה את הילדים במצב של חוסר יציבות רגשית.
הבידוד החברתי לא נוגע רק לילדים שבילו את המלחמה בתנאים של פינוי, אלא גם לילדים שנשארו בביתם תחת איום מתמיד. בתי הספר לא תמיד היו מקום של תמיכה רגשית עבור הילדים. חוויות אלו היו קשורות ישירות לאי-הבנה בין ילדים שחוו את אותם מצבי פחד, אבל לא תמיד הצליחו ליצור חיבור עקב חוסר בשגרה וביציבות.
גם ילדים שלא עברו פינוי פיזי או מעבר בין מקומות עדיין מצאו את עצמם מתמודדים עם מצבים קשים. חוויות קשות של שמיעת אזעקות, רעשי פיצוצים ותחושת חוסר הביטחון השפיעו עליהם לא פחות. "הילדים שלי היו כל הזמן עוקבים אחרי החדשות, אם אבא לא יוכל לחזור, אם הבית יפגע או אם לא נוכל לחזור אל הבית. כל הזמן שאלו אותנו מה עושים אם הכל יתמוטט", מתארת מעוז בן-אבי, שמשפחתה הייתה מרוחקת מביתם למשך זמן רב במהלך המלחמה.
הצורך במענה מיידי וטיפול ממסדי
כפי שמסבירה ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, "המצב הנפשי של הילדים לא יכול להיוותר ללא התייחסות. מדובר בהשפעות ארוכות טווח. השפעות טראומטיות שהילדים חווים עקב המלחמה יכולות להישאר איתם למשך שנים רבות, ויש צורך במענה פסיכולוגי ורגשי מידי שיסייע להם להתאושש מהמשבר".
החשיפה הממושכת למלחמה, וכן העובדה שהילדים לא מצליחים למצוא מקום יציב, מחייבת את המדינה לתת מענה מיידי. וינדמן מדגישה כי יש צורך בשירותים פסיכולוגיים לתמיכה בילדים ובני נוער בשטח, ותיאום של תוכניות טיפול שימנעו הידרדרות במצבם הנפשי.
וינדמן מוסיפה כי גם המורים ובני המשפחה צריכים להיערך לספק תמיכה לילדים, כולל שיחות פתוחות ואוזן קשבת. "המענה הוא לא רק רפואי, אלא גם חברתי ורגשי", היא מסכמת. "ילדים לא תמיד מסוגלים לתקשר על רגשותיהם בצורה ישירה, ולכן יש צורך ביכולת של המבוגרים להיות קשובים ולהבין את הסבל שלהם מבלי לשפוט אותם".
המלחמת חרבות הברזל שהחלה ב-7 באוקטובר 2023 יצרה משבר נפשי עמוק בקרב הילדים ובני הנוער בישראל. הנתונים מצביעים על עלייה חדה בתסמינים של חרדה, דיכאון ובידוד חברתי, שמשפיעים על ילדים ובני הנוער. החוויות האישיות הקשות של פחד, טראומה ואובדן לא ייעלמו עם סיום הקרבות – ולכן צריך לפתח פתרונות מיידיים וארוכי טווח על מנת לסייע לילדים ובני נוער להתמודד עם המציאות החדשה. במקביל, המדינה והקהילה חייבות לתת מענה טיפולי, רגשי וחינוכי שיבטיח את חוסנם של הילדים, ויתמוך בהם במעבר שלהם ממצב של טראומה למצב של ריפוי ושיקום.
תופסים מחסה בשעת אזעקה. בני הנוער והצעירים עברו חצי שנה קשה מנשוא
(צילום: GIL COHEN-MAGEN / AFP)
Comments