העליות לארץ ישראל

לאורך כל שנות הגלות הייתה עלייה של יהודים בודדים, של משפחות ושל קבוצות קטנות לארץ ישראל, בשל קדושתה והגעגועים אליה. בעקבות התעוררות התנועות הלאומיות באירופה, והתחזקות האנטישמיות, התחזק הרצון למצוא פתרון לבעיית קיומם של היהודים בארץ משלהם, והחלה עליית יהודים לארץ, במסגרת התנועה הלאומית הציונית.

העלייה הראשונה

גל העלייה בשנים 1882-1903 זכה לכינוי 'העלייה הראשונה'. גל זה היה גל העולים הגדול הראשון שהגיע ארצה ממניעים לאומיים.

בשנות העלייה הראשונה עלו ארצה כ-25 אלף יהודים יוצאי רוסיה ורומניה וכ-2500 עולים מתימן.

אנשי העלייה הראשונה הגיעו לארץ בשני גלי עלייה, בעקבות התרחשותם של פוגרומים, פרעות והתנכלויות ליהודים.

גל העולים הראשון הגיע בעקבות הפרעות ברוסיה בשנים 1881-1882 והגל השני הגיע בשנים 1890-1891 בעקבות גזירות חדשות נגד היהודים ברוסיה וגירוש היהודים ממוסקבה.

מניע העלייה העיקרי של העולים מתימן היה זיקתם לא"י, שניזונה באותה עת, מתחושות משיחיות חזקות.

העולים שבחרו להגיע לא"י היו ברובם בני המעמד הבינוני, ובעלי משפחות. בין העולים היו גם שליחי ערים, קהילות ואגודות שבאו לבדוק את אפשרויות ההתיישבות בארץ עבור חבריהם.

בשל השתייכותם למעמד הבינוני והעדר הכרות עם ההתיישבות החקלאית, פנו רוב העולים בעלייה הראשונה לערים, בעיקר ליפו ולירושלים, ורק כרבע מהם להתיישבות חקלאית.

אך למרות המיעוט המספרי, היו ראשוני המתיישבים החקלאים הללו, לגרעין ולבסיס של ההתיישבות החקלאית החלוצית בארץ.

במקביל לעלייה הגדולה ממזרח אירופה, הגיעו ארצה 2500 יהודים מתימן.

רוב העולים מתימן בחרו לגור בירושלים, אך שם נתקלו בקשיי פרנסה, מצוקת דיור ויחס מנוכר מצד המתיישבים האחרים.

לאור כך פנו העולים מתימן למגורים נפרדים והתארגנות כספית וקהילתית נפרדת.

בתקופת העלייה הראשונה הוקמו בארץ מושבות רבות, ממטולה בצפון ועד גדרה בדרום. מושבות אלה היו יישובים חקלאיים שהתבססו על משקים חקלאיים פרטיים של האיכרים ועל עבודת פועלים.

למרות השאיפות והחזון החלוצי, נקלעו המושבות הראשונות למצוקה כלכלית חמורה לאור חוסר הניסיון של המתיישבים בעבודה חקלאית והדבר הוביל את ראשי המושבות לבקש את עזרתו של הברון רוטשילד.

הברון נטל תחת חסותו את מרבית המושבות שנבנו בא"י ע"י אנשי העלייה הראשונה עד לשנת 1900 ואפשר בכך את התבססותן והצלחתן.

בתקופת העלייה הראשונה החל מהפך בתחומי החינוך והתרבות לאור מפעל תחייתה של השפה העברית שהוביל אליעזר בן יהודה והקמת בתי ספר עבריים במושבות.

העלייה השנייה

גל העלייה השנייה נמשך כעשר שנים וחצי (1914-1903), ובמהלכו הגיעו ארצה כ-40,000-35,000 יהודים.

העלייה לארץ ישראל הייתה חלק ממהלך הגירה המוני ממזרח אירופה,

בשנים אלו היגרו לאמריקה ולארץ ישראל יהודים רבים.

הרכב העלייה היה דומה לעליה הראשונה ואכן רוב העולים הצטרפו ל״ישוב הישן".

דווקא הצעירים והצעירות בשנות העשרים לחייהם שהיו מיעוט הם אלו שפנו להתיישבות החדשה ולחיזוקה.

הגורמים שהביאו לעליית אנשי העלייה השנייה, בדומה לזו הראשונה, היו שילוב של תפיסת עולם ואידיאולוגיה ציונית יחד עם התרחשות פרעות ופגיעה ביהודים בארצות המוצא.

לסיומו של גל העלייה השנייה הביאה פריצת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.

אנשי העלייה השנייה, בניגוד לראשונה, היו בעיקר רווקים צעירים, בעלי תפיסת עולם סוציאליסטית בשילוב עם שאיפה לגאולה לאומית של העם היהודי בא"י.

בין העולים היו גם מבוגרים ומבוססים, בעלי משפחות, שהתיישבו בערים, אך מרבית העולים היו רווקים צעירים שפנו לעבודה כשכירים במושבות החקלאיות.

בתקופת העלייה השנייה עלו לארץ גם קבוצת יהודים מתימן שעלו חלקם ביוזמתם שלהם, ואחרים שעלו בעקבותיו פעילותו לעידוד עלייה של שליח מפלגת הפועלים- "הפועל הצעיר". בבואם ארצה הצטרפו חלק מהעולים אל עולי תימן בני העלייה הראשונה, שהתגוררו בירושלים וביפו ואחרים בחרו להשתקע במושבות.

הסתגלותם של בני העלייה התימנית השנייה לארץ הייתה קשה ודומה לזו של אחיהם הוותיקים יותר, אבל, למרות הקשיים, הצליחו מרבית העולים להשתלב באופן מלא בחיי היישוב היהודי בארץ.

אנשי העלייה השנייה עומדים מאחורי הקמתם של רבים מהמוסדות והגופים החברתיים והפוליטיים של היישוב היהודי.

כך למשל, היו אלה בני העלייה השנייה שהקימו וייסדו את הקיבוצים, את העיר העברית תל-אביב ואת ארגון "השומר" שהיה הראשון שנטל על עצמו את ההגנה הלאומית של היהודים בא"י.

בני העלייה השנייה היו גם מי שהקימו את המפלגות הראשונות, הסתדרויות פועלים ואת מוסדות הבריאות וסיוע העבריים הראשונים.

אנשי העלייה השנייה המשיכו גם בביסוס מעמדה של השפה העברית המתחדשת ועסקו בקידום ושיפור החינוך העברי בארץ ע"י ייסוד החינוך העל-ייסודי העברי וסלילת הדרך להתפתחותו של חינוך גבוה.

מבין אנשי העלייה השנייה היו גם רבים שעסקו בפיתוח האמנות, הספרות והתרבות העברית והניחו את היסודות לעיתונות ולספרות העברית.

אנשי העלייה השנייה עזרו מאוד לביסוס המפעל הציוני בארץ ישראל.

התרחשו עוד עליות רבות בתולדתיה של מדינה ישראל, אך שתי העליות הראשונות האלו היוו את הבסיס להקמת המדינה בארץ ישראל, והיו העליות המשמעותיות ביותר. בעקבותן עלו יהודים נוספים לארץ, שבזכותם וובסופה של מלחמה ארוכה, קמה מדינת ישראל.