הסרט שיצר ציפיות רבות, לטוב ובעיקר לרע

הסרט "בית הספר לטוב ולרע" שיצא לאחרונה עורר אכזבה בקרב צופים רבים, וכן דורג 5.8 באתר IMDb , אך האם הביקורת הרבה מוצדקת? בהתבסס על קריאת הספר וגם ללא קשר אליו, אני מאמינה שכן.

הסרט "בית הספר לטוב ולרע", שעלה לנטפליקס בתשעה עשר באוקטובר, מבוסס על הספר הראשון בסדרת הספרים בעלת אותו השם מאת סומן צ'יינני. ספר זה מספר על סופי, ילדה יפה שמקווה להיות נסיכה, ואגתה, ילדה משונה הנתפסת על ידי בני הכפר כמכשפה. כשסופי נחטפת לבית הספר לרע ואגתה לבית הספר לטוב, החברות הארוכה ביניהן עומדת במבחן. הספר זכה להצלחה רבה, וכן נכתבו בסדרה זו חמישה ספרים נוספים.

לא לגמרי נהניתי מקריאת הספר. הרעיון שעומד מאחוריו עניין אותי, וכן הקשר שלו לאגדות שאנו מכירים והאופן שבו מתנהלות סופי ואגתה בסיטואציה אליה נקלעו, כל אחת במקום אליו הגיעה. אף על פי כן, כמה חורים בעלילה פגעו בחוויות הקריאה שלי. למשל, כיצד זה הגיוני שהדרך היחידה לברוח מבית הספר היא באמצעות אגדה, אם האגדות המפורסמות (כגון שלגיה וסינדרלה) נכתבו רק לאחר שהתלמידים בהם סיימו את לימודיהם?

מספר תיאורים לאורך הספר הקשו עליי להבין את המתרחש, למשל דמות המתוארת תחילה כבעלת עור חיוור מוצגת בהמשך כשחומת עור. יתרה מכך, הכעיס אותי היחס המעליב והמשפיל כלפי דמותה של דוט, תלמידת בית הספר לרע שמידותיה גדולות. התחושה שעלתה בי היא שישנם מספר דברים חיוניים בעלילה שהסופר לא חשב עליהם עד הסוף, אך העלילה עצמה היא מעניינת ולכן המשכתי לקרוא.

די התרגשתי לקראת צאתו של הסרט. התפאורה הטובה, התלבושות היפות והאנימציות (ה-CGI ) המושקעות עוררו בי עניין וציפייה עוד מהטריילרים. מעצם היותו עיבוד קולנועי, הסרט אינו כולל את כל ההתרחשויות שהופיעו בספר, ולכן לא מופיעים בו חלקים שבלבלו אותי בקריאה. מלבד זאת, הסרט היה נאמן לספר, ומרבית הדמויות והעלילה דומים מאוד למקור.

עם זאת, ההתרחשויות בסרט אינן ברורות ואינן מתחברות יחד לעלילה מעניינת, גם עבור אדפטציה המבוססת על ספר וגם עבור סרט פנטזיה עצמאי. הסרט אמנם השמיט מעלילתו חלקים מיותרים מהספר, אך היו בו בעיות משלו. אחת מהן היא השימוש ב"קסם דמים", שאפילו לאחר שתי צפיות בסרט לא הבנתי בדיוק למה הוא משמש ומה הקשר שלו לדם. חלקים מסוימים בעלילה מתרחשים ללא הסבר, ובכך הופכים את הצפייה למתסכלת ביותר.

בנוסף, לא הבנתי את מניעיהן של הדמויות הראשיות בחלקים מסוימים בסרט. למשל, כשסופי החליטה לשתף פעולה עם דמות מסוימת לקראת סיום הסרט, מטרתה נראתה ברורה; אך כשסיפרה הדמות את תכניתה, השתנתה דעתה של סופי לחלוטין ולא היה לי ברור מה הייתה המטרה שלה כשהחליטה לחבור אליה. הרגשתי שדמותה עוברת תהליכים רגשיים קיצוניים בהתאם למה שצריכה העלילה, ואילו אישיותה של אגתה לא הושפעה כל כך מהתרחשויות אלה, כאילו שהיא אינה צריכה להשתנות אלא העולם שסביבה, עליו להקשיב לדבריה.

רוב הדמויות עצמן אינן מעוררות הזדהות בשום חלק בסרט, והתסריט אינו כתוב טוב. לדמויות רבות ישנו תפקיד יחיד בעלילה, וכן תכונות פשטניות שאינן מייחדות אותן זו מזו בהרבה. עובדה זו מאכזבת יותר בהתחשב בשחקנים המצוינים שהשתתפו בסרט. ניכר היה שיכולות המשחק המעולות שלהם לא יכלו לחפות על הדמויות השטוחות אותן גילמו.

המסר שניסה הסרט להעביר הוא ערעור על החלוקה המוחלטת בין הטוב לרע באגדות, אך האופן שבו הוא הועבר הוא פשטני וילדותי, שלא מאתגר את הצופה או מספק לו תשובות עמוקות.

לדעתי, לעלילת הסרט ולעלילת הספר כאחד היה פוטנציאל להיות סיפור פנטזיה מעניין מאוד. הטריילרים לסרט יצרו בי ציפייה שהוא יהיה טוב יותר מהספר, ויתקן את מה שהפריע לי בקריאתו. עם זאת, התסריט הגרוע, הדמויות חסרות המורכבות והחורים בעלילה יצרו חוויית צפייה מאכזבת, שניצלה לרגעים בזכות עבודתם הטובה של השחקנים. אני סבורה שצפייה בסרט תהיה משמימה עבור אנשים שאינם אוהבים את הספר, ואני בספק שגם קוראי הסדרה יוכלו ליהנות ממנה.