הנשים באיראן נלחמות על חירותן

בכל העולם מסתובבות נשים שחירותן נלקחה מהן או מעולם לא ניתנה להן, ואם כבר הגענו לחג החירות, בואו נדבר קצת על החירות של אותן הנשים, שנגזלה מהן רק בשל היותן נשים.

בשנים האחרונות העולם נחשף יותר ויותר דרך הרשתות החברתיות למאבקן של הנשים באיראן. סרטוני טיקטוק המלמדים על המאבק ודורשים צדק ומפורסמים שמעלים טקסטים של מחאה בסטורי, הגיעו לעיניהם של אנשי כל העולם וחשפו אותם למלחמת החירות של הנשים באיראן.

בעוד שסוגיה זו נראית חדשה לרבים, מאבקן של הנשים באיראן הולך אחורה לשנת 1906, כאשר נשים השתתפו במהפכה החוקתית ולקחו חלק בפעולות פוליטיות על ידי הקמת ארגוני נשים, השתתפות בהפגנות ותמיכה בשביתות. נרוץ קצת קדימה בזמן לחודש לאחר המהפכה האיסלאמית ב-1979, כאשר נשות איראן הפגינו בהמוניהן אחרי שהגיעו לאוזניהן שמועות על חוק החיג׳אב. על פי חוק זה, על הנשים באיראן ללבוש חיג׳אב, והפרת החוק יכולה לגרור עונש של עד חודשיים מאסר וקנס כבד. למרות שההפגנות הצליחו לגרום לדחיית החקיקה, בסופו של דבר החוק הוכנס ב-1983.

האירוע המוכר ביותר מהשנים האחרונות שגרר אחריו הפגנות רבות היה מותה של מהסה אמיני, אישה כורדית-איראנית, אשר נעצרה ועונתה על ידי משטרת המוסר של איראן לאחר שלטענתם לא לבשה את החיג'אב שלה כראוי. מותה של אמיני שהתרחש כשהייתה בהשגחת משטרת המוסר, גרר גלים של הפגנות שהתפשטו במדינה. אזרחים כועסים הפגינו נגד משטרת המוסר, אשר כפתה על נשים לציית לחוק החיג'אב בכוח, דרך אלימות פיזית ומילולית ודרך השפלה רבה, הכל כדי לדכא את הנשים ולקחת שליטה על הגוף שלהן. בהלוויתה של אמיני השתתפו נשים ממוצא כורדי אשר הורידו את צעיפי הראש שלהן וצעקו את הסלוגן "מוות לדיקטטור" תוך שהן מסכנות את חייהן. מותה של אמיני הצית את האש למאבק, וגרם לסימון המשטר הדיקטטורי והפטריאכלי ולדרישת חירות הנשים על גופן.

בעקבות המקרה, המטפסת אלנז רקאבי, אשר ייצגה את איראן בתחרות בדרום קוריאה, השתתפה בתחרות ללא חיג'אב. אחרי התחרות טענה רקאבי שאין הדבר היה מתוכנן, לדבריה החיג'אב נפל בלי כוונה מראשה בעת שטיפסה. רבים פקפקו בהסבר שלה, וכשחזרה רקאבי לאחר מספר ימים לטהרן, חיכה לה קהל גדול שהריע לה.

מאבק הנשים באיראן רחוק מלהסתיים. החודש פורסם על הרעלה של יותר מ-1200 תלמידות בערים מרכזיות באיראן, ועל כישלונה של המדינה להגן עליהן, למנוע מתקפות נוספות ולבצע חקירות במהירות. באופן מצער, זוהי ממש לא הפעם הראשונה בה מורעלות תלמידות בבתי ספר באיראן. עד כה, כ-91 (!) בתי ספר דיווחו על מתקפות כימיות כנגד התלמידות. בעקבות ההרעלות, תלמידות רבות אושפזו בבתי החולים ורבות נשרו מהלימודים עקב חשש לחייהן. שר הפנים של איראן הכחיש את הסיבה למתקפות אלה, וטען כי רובן המוחלט התרחשו עקב "לחץ" של התלמידים. בכלי התקשורת המקושרים למדינה, אירועי ההרעלה תוארו כניסיונות להפסיד מבחנים.

רבות הנשים בעולם שעדיין נלחמות על זכויותיהן הבסיסיות ביותר. יצא לי לא פעם לשמוע אנשים שואלים מדוע עוד צריכים לציין את יום האישה. אז הינה התשובה: בשביל נשים אלו צריך לציין את יום האישה, בשביל נשים אלו ועוד נשים רבות שנמצאות קרוב אליכם הרבה יותר משאתם חושבים. אירוע שהתרחש לאחרונה- הפלת חוק האיזוק האלקטרוני למניעת אלימות במשפחה- רק מדגיש עוד יותר שעדיין חיים בקרבנו אנשים שלא רואים את הנשים ככאלו שראויות לחירות ולביטחון. אז באווירת חג החירות, אאחל שהחירות תגיע במהרה לנשים באיראן ולכל הנשים בעולם.