המלצה על ספר – אני, רובוט

האם אתם אוהדי קלאסיקות מדע בדיוני? האם גם לכם נמאס מסיפורי רובוטים על תסביך פרנקנשטיין? אם כן, אולי הגיע הזמן שתקראו את 'אני, רובוט', אחת מקלאסיקות המדע הבדיוני הגדולות ביותר בכל הזמנים. – יעל הלמן י"ב 2

'אני, רובוט', שיצא במקור באנגלית תחת השם האותנטי ‘I, Robot’, הוא ספר מדע בדיוני ידוע ומוערך שכתב אייזק אסימוב (לעיתים י. אסימוב בתרגומים ישנים לעברית), סופר וביוכימאי יהודי אמריקאי. הספר יצא לאור באנגלית בשנת 1950 ומכיל בתוכו תשעה סיפורים קצרים שכתב אסימוב בשנים 1940-1950 ופורסמו לראשונה במגזינים ‘Super Science Fiction’ ו-'Astounding Science Fiction'. הספר תורגם לעברית פעמיים: לראשונה בשנת 1973 תחת השם 'אנוכי הרובוט', ושנית בשנת 2004 בשם 'אני, רובוט', זמן קצר לאחר עיבודו של הספר לסרט תחת אותו השם. מדובר בספר פורץ דרך בו פרסם לראשונה אסימוב את שלושת חוקי הרובוטיקה שכתב, חוקים שנכתבו במטרה למנוע את התממשות תסביך פרנקנשטיין – פחד מכל דבר בעל צורה אנושית שאינו אנושי לגמרי. הפחד מתמקד בעיקר בחשש שהיצירה – רובוט במקרה זה – תקום על יוצריה.

הספר מתחיל בסיפור מעטפת שמתרחש בשנת 2057, בו עיתונאי צעיר מגיע ל-'יו-אס רובוטים', ענק תעשייה לייצור רובוטים, במטרה לראיין ולכתוב כתבה על סוזן קלווין, הרובופסיכולוגית (פסיכולוגית רובוטים) של החברה מזה שנים רבות שחוגגת יום הולדת 75. בתגובה לבקשת העיתונאי לזווית אנושית על פני עובדות יבשות, הרובופסיכולוגית הקרה מספרת לו תשעה סיפורים שונים שקרו וקשורים לעברה של 'יו-אס רובוטים' בצורה שמראה את הזינוק האדיר בהתפתחות הרובוטיקה לאורך השנים. הסיפורים נעים מסיפור על רובוט ישן ואילם ששימש כמטפלת לילדה, דרך עלילותיהם של שני עובדי שטח של החברה במהלך הרפתקאותיהם השונות עם רובוטים ויצירה מקרית במפעל של רובוט קורא מחשבות, ועד לסיפור בו חוקי הרובוטיקה עצמם – בשלב בו הרובוטים כבר היו חלק בלתי נפרד מהעולם וניהלו אותו – כמעט וגורמים להתממשות תסביך פרנקנשטיין. הסיפורים מסופרים בסדר כרונולוגי ונותנים לקורא את תחושת התפתחות הרובוטיקה בעולמו העתידני של אסימוב. למעוניינים, מצורפים חוקי הרובוטיקה והפרק הראשון של הספר בסוף הכתבה.

רבים מאמינים שמדובר בספר פורץ דרך. לפניו, רובוטים ויצורים ברואי אדם היו מושא לפחד ביצירות המדע הבדיוני והפנטזיה, בניהן מקור שמו של 'תסביך פרנקנשטיין', 'פרנקנשטיין', שבסופו רוצחת המפלצת אנשים רבים, 'הגולם מפראג' שהטיל אימה ופחד והמחזה הצ'כי R.U.R Rosumovi Univerzální Roboti) שתבע את המושג 'רובוט' והכיל השתלטות רובוטים כלל עולמית ורצח גורף של בני אדם. בניגוד לקלאסיקות הגדולות והמוכרות שנכתבו (או הופצו בעל פה במקרה של 'הגולם מפראג') לפני כן, אסימוב בחר להתמקד ברובוטים כחלק מחייהם של בני האדם, יצורים פרי עטם שמתקיימים לצידם ומשפרים את רמת החיים. הרובוטים של אסימוב לא רעים, מרושעים, מפחידים או בעלי כוונות זדון, הם פשוט יצורים מכאניים שבסיס התכנות שלהם ורצונם הראשון הוא להגן על בני האדם ולא לאפשר להם להיפגע, בעוד שהשני הוא למלא את פקודותיהם (ראו את שלושת חוקי הרובוטיקה המצורפים בסוף). ברוב הסיפורים הם נמצאים בצד הטוב של המשוואה, ולעיתים אפילו מהווים דמויות ראשיות שדוחפות את העלילה. יתרה מזאת, חלק בלתי נדלה ממשאבי חברת ייצור הרובוטים בספר מושקעים בשיפור המוניטין של רובוטים בקרב בני אדם והתגברות על 'תסמונת פרנקנשטיין'. אסימוב הציג בספר את הרובוטים בצורה חדשה, מרעננת, נעימה ונאמנה למטרתם המקורית ולמקור שמם (משמעות המילה הצ'כית 'רובוטה' היא עבדות) לעומת כל הזוועות בסיפורים אחרים שהפכו צפויות עם השנים.

כמו כן, נושא הרובוטיקה וחלק מהסוגיות שאסימוב מעלה בספרו רלוונטיות גם כיום. עם ההתפתחות המהירה של המדע בעשרות השנים האחרונות ועידן האוטומציה, עולות שוב ושוב שאלות פילוסופיות ומדעיות כאחד. 'מה יקרה בעתיד התפתחות התחום?' 'האם יהיה בסדר, אתית וקיומית, לפתח תוכנות ורובוטים מפותחים מאיתנו?' 'האם מגיעות לאותם יצירי אדם זכויות מסוימות?' הן רק דוגמאות מעטות לשאלות שחוזרות ונשאלות מזה לא מעט שנים. עליהן, או לפחות על חלקן, אסימוב גם עונה בעולם הבדיוני ובאופטימי שבנה והציג בספר. ייתכן ולא כל רעיונותיו יישומיים או פרקטיים, אך הוא מספק אותם ובונה בעזרתם עולם עשיר ומעניין, בו מוצגת לנו התפתחות היסטורית-עתידנית של היחסים בין הרובוט לאדם. קטעים מציאותיים במהותם, גם אם לא זהים, למציאות של ימינו ועתידנו הקרוב צפים פעמים רבות ומעוררים תחושת קרבה למתרחש.

חשוב לקחת בחשבון שהספר נכתב בשנים 1940-1950, לפני יותר משבעים שנים. בזמנו, אפילו המושג 'מחשב על' לא היה קיים, שכן אם היה, כנראה שאסימוב היה משתמש בו במקום לתת לרובוטים שלו מוחות פוזיטרוניים. למרות זאת, כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה וקצת אחריה צפה אסימוב את חשיבותם והתפתחותם של הרובוטים. הזווית המיושנת שלו בנושא והמחשבה שחלק מעלילת הסיפור הכל כך מתקדמת טכנולוגית מתרחשת בימינו או אפילו בעברנו משעשעת ונותנת תחושה של ראיית המציאות מהצד. אסימוב אמנם השתמש במושגים מיושנים, אך הוא אבי התחום המופלא הזה במדע הבדיוני, לפחות במובן מסוים, כאשר 'אני, רובוט' הוא ספר הבכורה.

הכתיבה של אסימוב והשפה בה השתמש הן משתנים נוספים שיש לקחת בחשבון. עם רקעו האקדמי והמדעי, אסימוב בחר להשתמש בשפה פשוטה ונגישה שמאפשרת לכל אדם להנות מספריו. לעומת ספרי מדע בדיוני ופנטזיה רבים, ספריו של אסימוב מתובלים במושגים מומצאים רבים שלעיתים מקשים על הקורא לעקוב אחר המתרחש. הספר לא מכיל התעמקות רבה בפן הטכני של הדברים, אלא מתמקד ביחסים בין רובוטים לבני אדם ובסיפורים מעניינים שקשורים בבעיות תוכנה ברובוטים, כיאה לסיפור שמסופר על ידי רובופסיכולוגית. קיימים קטעי פעולה רבים בסיפורים והם אף פעם לא נעצרים להרהורים פילוסופיים מדי או תהיות הרות גורל, אלא ממשיכים לצידם כמו במציאות. הסיפור מתרכז בעבודה פרקטית עם רובוטים, בעיקר בשטח, ובהתאם לכך מסופר בפשטות, ישירות ורצינות, אם כי קיימים לא מעט קטעים קומיים. אסימוב דאג להקליל את האווירה הרצינית בחלק מסיפוריו בעזרת שימוש בדמויות משעשעות, כינויים לרובוטים ויצירת סיטואציות מוזרות.

בסך הכל, אני ממליצה על הספר 'אני, רובוט' בחום. מדובר בספר רלוונטי, בעל שפה פשוטה וגישה ישירה ופרקטית לצד הפוגות קומיות וזווית מרעננת. התוכן שלו ונושאיו רלוונטיים לנו גם כיום, והוא שופך אור על צד שונה של ההתפתחות הטכנולוגית והציפיות ממנה. הוא מתאים מאוד לחובבי המדע הבדיוני באשר הם, אם כי רובם ככולם בטח כבר קראו אותו, ולאנשים שמעוניינים בספרי סיפורים פשוטים לקריאה בלי דרישת עיגון למציאות. מקווה שעזרתי לכם למצוא ספר טוב לסוף השבוע.

228 עמודים תחת השם 'אנוכי הרובוט' בהוצאת מסדה, 1970, ו-249 עמודים תחת השם 'אני, רובוט' בהוצאת כתר, 2004.

חוקי הרובוטיקה של אסימוב והפרק הראשון של הספר (תרגום 2004)