אני רוצה לשתף אתכם בספר שכל פעם שמישהו שואל אותי איזה ספר אני ממליצה לו לקרוא אני ישר הולכת על הספר הזה. לספר הזה קוראים "המעניק", של לויס לאורי. "המעניק" הוא רומן מדע בדיוני חברתי או מדע בדיוני רך. מדע בדיוני רך הוא תת סוגה של מדע בדיוני, בתת סוגה זו הדגש הוא על התהליכים שבני האדם עשו כחברה בספר זה. בספרים מסוג זה ההסברים המדעיים לטכנולוגיה הם חסרי חשיבות וכמעט ולא קיימת התייחסות למדע עתידני, ואילו רוב הספר מתעסק באיך שהחברה עלולה להיראות בעתיד. בדרך כלל יהיו קונפליקטים המבוססים על מדעי הרוח והחברה כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ומדע המדינה בספרים מסוגה זו.
העלילה של "המעניק" מתרחשת בחברה עתידנית, ולה קוראים "קהילה". חברה זו נראית ממבט ראשון חברה אוטופית, חברה מושלמת ללא בעיות ורוע, אך כדי לשמור על כך ישנם הרבה חוקים כדי לשמור על הסדר ועל האנשים שבקהילה. בקהילה הכל תחת שליטה, אין כאב, אין מלחמות, אין בחירה. בקהילה זו הבינו שהדבר שגרם לכל המלחמות והרוע בעולם היה רגשות - ולכן החליטו לשלול מכל חברי הקהילה את הזכות לחשוב ולהרגיש כדי שלא יהיו מלחמות, כאב ורוע, כדי שזאת תהיה קהילה מושלמת.
הסיפור שלנו עוקב אחרי ג'ונס, חבר בקהילה זו. הספר מתחיל כמה ימים לפני הטקס של השנה: בכל שנה מתקיים טקס שמיועד לכל הילדים שבין הגילאים 0-12 שבו כל שכבת גיל מתקדמת לשלב חדש בחייהם. בחלק מהשנים יש שינוי גדול ובחלקם שינוי קטן, כמו לקבל אופניים חדשים או בגד חדש.
בטקס של השנה ג'ונס מגיע לגיל האחרון שבו ישתתף בטקס גיל 12. בגיל 12 הילדים מקבלים את התפקידים שלהם בהם הם יעברו הכשרה וישרתו את הקהילה שלהם עד ליום "שחרורם" מהקהילה. במהלך הטקס קורה משהו מאוד משונה: זקני הקהילה מדלגים על ג'ונס ולא קוראים לו לעלות לבמה ולקבל את תפקידו. בתחילה ג'ונס מודאג, ואינו מבין מדוע דילגו על שמו. הוא חושב שאולי קרתה טעות - אך מצד שני אף פעם אין טעויות בטקסים אלו בגלל חשיבותם הרבה לחברה. בסוף הטקס, לאחר שזקני הקהילה קראו בשמות כל הילדים בשכבת הגיל 12 ונותנים להם את התפקיד שלהם, הם מתנצלים על הבלבול והדאגה שהם כנראה גרמו לג'ונס ולשאר חברי הקהילה ומזמינים את ג'ונס לבמה. לאחר שג'ונס עולה לבמה הם מסבירים שג'ונס לא עומד לקבל תפקיד רגיל אלא הוא מקבל את תפקיד "המעניק".
כאשר ג'ונס מגיע ליום הראשון של הכשרתו לתפקיד הוא מגלה שתפקיד "המעניק" הוא להחזיק בכל הזיכרונות מלפני הקמת הקהילה, ג'ונס מחזיק בכל הזיכרונות, הרגשות, האמת, הכאב, השמחה, היופי והמכוער. עכשיו מוצבת בפני ג'ונס בחירה קשה של האם לתת לחברי הקהילה להמשיך לחיות בחייהם 'המושלמים' או להאיר את עיניהם למה שבאמת קורה בעולם. רק ג'ונס יכול להחליט מה לעשות ורק הוא יכול לדעת מה התשובה הנכונה.
אני אוהבת את הספר הזה מאוד. הספר עוסק בשאלות פסיכולוגיות וחברתיות שלא הייתי חושבת עליהן בדרך כלל. בכל פעם שאני קוראת את הספר הזה, מעניין אותי לדעת איך הסופר חשב על רעיון שכזה - איך הוא חשב על בנייה של עולם שכזה, שבו הבינו שמה שגורם למלחמה ולאי השלמות זה בעצם רגשות, ושללו מאנשים את הזכות לחוות רגשות רק כדי שתהיה חברה 'מושלמת', ללא מלחמות וכאב.
אני חושבת שכל אחד צריך לקרוא את הספר זה לפחות פעם אחת בחייו, ומכמה סיבות:
הסיבה הראשונה היא שזה לא ספר ארוך מידי והקריאה בו יחסית מהירה. זה ספר מעולה לכאשר אתה נמצא ב reading slump (סלנג המתאר מצב בו קשה לך לחזור לקרוא לאחר שכמה זמן לא קראת ולא מצאת ספר שמעניין אותך ושגורם לך לרצות לחזור לקרוא) ורוצה לחזור לקרוא בקביעות. זה ספר מעולה למצב הזה, מכיוון שהוא כתוב ברמה קלה למדי ואין בו מילים שיכבידו עליכם יותר מידי. לא קשה לעקוב אחרי עלילתו, שמתקדמת מהר יחסית. עוד סיבה לכך היא גודל הפסקאות: רוב הפסקאות באורך קצר או בינוני, והפסקאות הקצרות גורמות לקריאה להיות מהירה יותר. גם לאנשים שסתם אוהבים ספרים קצרים יותר אני בהחלט אמליץ לנסות את "המעניק". יתרון נוסף של הספר הקצר יחסית זה שגם ילדים צעירים יכולים לקרוא אותו וליהנות ממנו. אני חושבת שכדי שהילדים יהנו ממנו ויאהבו אותו כדי להיות לפחות בן אחת עשרה.
הסיבה השנייה שהופכת את הספר הזה לכל כך טוב היא הכתיבה: לויס לאורי היא סופרת מעולה שמתארת כל פרט קטן בכמה סצנות. למרות שכל פרט קטן מוסבר בכמה שורות, והיית יכול לחשוב שזה רק הופך את הספר למשעמם - הספר עדיין מעניין וסוחף אותך ביחד עם המילים: דווקא בגלל התיאור של כל פרט, אתה מתעניין בספר ומרגיש ממש כאילו שאתה שם, ויכול לראות את הכל בעצמך ולהרגיש כל דבר שג'ונס מרגיש. אחד הקטעים שאפשר לראות זאת, זה כאשר הסופרת מתארת את הפעם הראשונה שג'ונס רואה אנשים שצבע גופם שונה משלו באחד הזיכרונות, מכיוון שבקהילה שלהם לא היה שוני בין האנשים ולכולם היה בדיוק אותו צבע גוף ג'ונס מעולם לא ראה מישהו עם צבע גוף שונה משלו.
הסיבה השלישית והחשובה ביותר שבגללה כדאי לכם לקרוא את הספר הזה היא העלילה המעניינת שלו. העלילה של הספר "המעניק" היא ממש טובה ומעניינת, וגם בקטעים שזה בסך הכל דו שיח בין דמויות אתה עדיין מתעניין ואף פעם לא משתעמם. העלילה של הספר מעלה בך כל מיני תהיות, שאלות ומחשבות בקשר לעלילה, והשאלה שלדעתי מתמקדים בה הכי הרבה בספר היא השאלה 'מה יותר חשוב? עולם מושלם בלי מלחמות, או הזכות של בני אדם להרגיש ולחשוב בעצמם?'.
לסיכום, הספר "המעניק" הוא ספר מדהים לדעתי, שאני נהנית ממנו לא משנה כמה פעמים קראתי אותו, והוא הספר שאני הולכת עליו כל פעם ומבקשים ממני המלצה לספר. מקווה שתקשיבו להמלצה שלי ותתנו לספר "המעניק" הזדמנות.
Comments