המדע שמאחורי יציאת מצריים

לכל מי שמסתכל אפילו ברפרוף על סיפורי העם היהודי, לא קשה לראות שהנס האלוהי הוא מוטיב חוזר בהם. הניסים המוכרים ביותר הם מהגדת פסח: מכות מצרים, חציית ים סוף, מן היורד מן השמיים. אבל, מהם הסיכויים שהניסים הללו הם בכלל יצר הטבע, ואפשר להבין אותם עם קצת מדע? מה אם יש הסבר הגיוני להכל?

הערת הכותבת: לפני שנכנס למדע, אציין שסיפור הגדת מצרים הוא סיפור משמעותי בתרבות היהודית ואינני מפריכה את הנאמר בו, אלא רק מעוניינת להוסיף נקודת מבט אחרת על המתרחש.

נתחיל עם תיאוריה מעניינת על חציית ים סוף. כאשר משה והעם היהודי הגיעו לים סוף בזמן בריחתם ממצרים, נאמר שמשה הניף את המטה שלו והים נחצה לשניים, ובכך נתן לעם היהודי לחצות לעברו השני ולהמשיך את מסע בריחתם ממצרים. לפי נתונים רבים, התופעה המעניינת לא קרתה אך ורק בים סוף. החוקר הימי דורון נוף, טוען שחציית ים סוף הייתה יכולה להתרחש במקרה שבו נוצרה תופעה של ירידה בגובה מפלס המים, דבר שיכול לקרות כאשר יש מעל המים רוח צפון-מערבית במהירות הנעה ב20 מטר לשנייה, במשך כחצי יום. הרוח יכולה לגרום לירידת מפלס המים בכ-2.5 מטרים! הרעיון של נוף, הוא שיכול להיות שירידה כזאת חשפה סלע תת-ימי ענק, שנתן לישראלים לעבור את ים סוף. הסלע היה כמו האדמה, וכך ניתן היה לספר שמשה חצה את הים כדי לתת להם לעבור.

סיפור עשרת מכות מצרים מספר על אודותם של עשרת הקללות שהטיל ה' על העם המצרי, עקב סירובו של פרעה לשחרר את היהודים מעבדות. המכות עלולות להראות כמו ניסים מופלאים, אך למעשה ישנו הסבר הגיוני למדי להן: במכת הדם למשל, ה' ציווה על משה ואהרון להכות בכל מימי המצרים, שכמסופר, אותם הפך ה' לדם. בעקבות המחסור במים, כל הדגים מתו והמצרים סבלו מכך מאוד. תיאוריה רווחת המנסה להסביר את הסיפור היא שזרם של אצות אדומות (Rhodophyta) התרבה בנהר הנילוס. האצות הללו עלולות להיות רעילות לאחר התפרקותם, כך שהפחד של המצרים מהמים היה מובן לגמרי, ומות הדגים כנראה קרה מחשיפה לרעלים. כיצד היו ליהודים מים צלולים ונקיים? את זה איננו יודעים. אבל תיאורית האצות כן מובילה למכה הבאה: מכת צפרדע. על פי המסופר, במכה השנייה מצרים התמלאה כולה בצפרדעים שהפריעו והטרידו את המצרים. הרעיון הוא שלאחר שהזיהום של הרעל (אשר נבע מהתפרקות האצות) גרם לכך שהמים לא יכלו להוות מקום מחייה מתאים ליצורים הדו חיים, הצפרדעים היו צריכות לברוח ולמצוא מקום מחייה אחר. אך צפרדעים לא יכולות לחיות מחוץ לאזורים רטובים לזמן רב, ולכן הן מתו וכך תמה המכה. אך מות הצפרדעים היה רחוק מלתת הקלה למצרים… במכת הארבה, המכה השמינית, ארץ מצרים הוצפה בחרקים שהשמידו את היבול. חשוב לזכור שמות הצפרדעים משמעו איום אחד פחות על חיי החרקים. הירידה בקצב מות החרקים גרם להתרבות מוגברת ולהצפה של הארץ.

אני זוכרת שכששמעתי את סיפור מכות מצרים, הסיפור הבהיל אותי מאוד. אבל המכה שהכי הפחידה אותי מבין כולם, היא זו שנוגעת ישירות בפחד הגדול ביותר של כל ילד וילדה: חושך. אמנם ההגדה מציגה את מכת החושך כדבר מבהיל ויוצא דופן, אך מצרים העתיקה היא לא המקום היחיד שבו לילה הפך ליום. בשנת 536 לספירה, חושך מוחלט שרר בחלקים נרחבים מאירופה ומאסיה למשך שמונה עשר חודשים, כתוצאה מערפל כבד שהסתיר את השמש. משערים שהסיבה לכך היא שככל הנראה, עשן סמיך ואפר נוצרו כתוצאה מהתפרצות הר געש באיסלנד בסביבות אותה התקופה, וכיסו את השמיים. ב19 במאי של שנת 1780 אירע מקרה דומה באיסלנד, בו השתרר יום שלם של חושך כתוצאה משריפות שהשתוללו ביערות. העובדות הללו עוזרות לנו להסתכל על המכה במבט אחר, באופן פחות מפחיד ויותר רציונלי.

למרות זאת, דבר לא מסוגל לגרום למכה האחרונה, המזוויעה ביותר מבין כולם, להיראות מפחידה פחות: מכת הבכורות. לפי ההגדה, מתו כל הבכורות המצריים, כך שכילדה בכורה, המכה הזאת הייתה נראית לי מזעזעת. אבל אפילו עכשיו כנערה, כשאני מסתכלת על התיאוריה הנותנת סיבה הגיונית למכה הנוראית, אני עדיין מפחדת. במצרים העתיקה, ה'דת' העיקרית הייתה בזמנו עבודת אלילים (למשל עבודת אנוביס אל המוות, רע אל השמש ועוד), וחשוב לזכור שמכת הבכורות התרחשה לאחר סדרה של מכות קשות שהמיתו על המצרים קושי ורעב. אז, אני מניחה שבאופן לא מפתיע, התיאוריה המובילה בנושא היא שהמצרים הקריבו את הילדים הבכורים במשפחות שלהם לאלים כדי להפסיק את המכות. מצמרר… אך נראה הגיוני הרבה יותר.

תיאוריות אלו מעניינות מאוד, ויותר מעניין מכך לנסות לחקור למה עוד יש הסבר הגיוני, שייתכן ואנחנו פשוט מפספסים.